בוררות בסכסוך בין אגודה שיתופית לחבר שלה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7731/11 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערערת: צוריאל אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ נ ג ד המשיב: משה אביטן משיבים שנמחקו: 1. בנק המזרחי המאוחד בע"מ 2. בנק לאומי לישראל בע"מ 3. בנק הפועלים בע"מ 4. בנק החקלאות לישראל בע"מ 5. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ 6. מנהל מקרקעי ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בת"א 1068/07 שניתן ביום 24.9.2013 על ידי כבוד השופטת ש' שטמר תאריך הישיבה: ד' באב התשע"ג (11.07.13) בשם המערערת: עו"ד שלמה יער-בר בשם המשיב: עו"ד איל סודאי ][]פסק-דין

במהלך הדיונים בתביעה זו הגיעו אביטן והאגודה להסכמה בחודש מאי 2003 על העברת הסיכסוך ביניהם לבוררות בפני שר החקלאות דאז, שלום שמחון.

נקבע, כי תיקון מס' 4 לחוק ההסדרים, שאפשר לחבר באגודה להודיע שלא להחיל לגביו את הוראות החוק, אינו חל על חבר אגודה בכובעו כנושה.

...

ת השופטת א' חיות: אני מסכימה למסקנתו של חברי השופט י' עמית לפיה יש לקבל את הערעור ולבטל את הפיצוי הכספי בסך 350,000 ש"ח אשר אותו חויבה המערערת לשלם למשיב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

חברתי השופטת ברק-ארז מחרה מחזיקה אחר חברי ונדרשת אף היא לסוגיה עקרונית זו בציינה כי מן הטעמים המפורטים בחוות דעתה היא אינה שותפה להסתייגות שהביע השופט עמית מן האפשרות להעביר את ראש הנזק של פגיעה באוטונומיה אל דיני החוזים.

מן הטעמים המפורטים בפסקה 1, אני מצטרפת למסקנת חברי השופט י' עמית כי דין הערעור להתקבל.

במקרה שלפניי עסקינן בסכסוך שנתגלע בין חבר האגודה לאגודה השיתופית – הקבוץ בנוגע להליך המכונה "שיוך דירות". "שיוך דירות" מוגדר בתקנה 1 לתקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקבוץ המתחדש), התשס"ו 2005, כדלקמן: "הסבת זכויות הקבוץ בבתי המגורים שבקיבוץ לחברים". מדובר בתהליך העברת הזכויות במגרשי המגורים בקיבוצים לחברים, על ידי הקצאת מיגרש ספציפי לחבר קבוץ, כאשר בסיום ההליך נחתם הסכם חכירה מהוון דו צדדי בין רוכש הזכויות – חבר הקבוץ - לבין מינהל מקרקעי ישראל.

בענייננו, קובע סעיף 113 לתקנון הקבוץ (הוגש עמוד אחד בלבד מתוך נוסח התקנון ובו לשון הסעיף, שצורף לתשובת הקבוץ לתגובת המשיב): כל סיכסוך שבין הקבוץ לבין חבר לשעבר של הקבוץ, הנובע מחברותו בקבוץ או הקשור בכך, יוכרע על ידי בורר שימונה על ידי רשם האגודות השיתופיות בהתאם לסעיף 52 (2) לפקודת האגודות השיתופיות.

...

עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת אפוא לתוקף החלטת האסיפה, שקבעה מנגנון ליישוב סכסוכים הנוגע להליך השיוך, כאשר לטענת המשיב ההחלטה נעדרת כל תוקף מאחר ולא עוגנה בתקנון הקיבוץ והיא עומדת בסתירה לתקנון, ולכן אין מקום להיעתר לבקשת הקיבוץ לעיכוב הליכים בהם נקט המשיב.

לאור האמור לעיל, הנני מורה על עיכוב הליכים בתובענה שהגיש המשיב נגד הקיבוץ, ומיצוי מלא של ההליכים שנקבעו בהחלטת האסיפה של הקיבוץ מיום 23.5.06.

בהתאם לסעיף 105 לתקנון (נספח כו' לבקשה) כל הסכסוכים הנובעים מעסקי האגודה בין חברים ובין האגודה חייבים ליישבם בבוררות באחת הדרכים הבאות לפי בחירת התובע: "א. פנייה לרשם האגודות השיתופיות, לפי סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות.

בסכסוכי קרקעות בין חבר לחבר או בין חבר לאגודה הבורר יתמנה על ידי ידיד התנועה וכל הצדדים שיש להם עניין ביישובו של אותו סיכסוך יהיו רשאים להצטרף ולהיות צד לאותו בורר והחלטת הבורר תחייב את כל הצדדים".

...

סוף דבר, דין התובענה להתקבל.

השופט ברנזון: לפנינו ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שבה נדחתה בקשת המערער למנות בורר בסכסוך שבינו לבין האגודה המשיבה, שהוא חבר בה. המשיבה היא אגודה שיתופית המאגדת בתוכה כורמים המתחלקים בעיקר לקבוצה הדרומית (כורמי יהודה רחובות וגדרה) ולקבוצה הצפונית (תושבי שומרון, זיכרון-יעקב.

לבסוף, טוען בא-כוח האגודה, שאילו היה מדובר בסכסוך בדבר התשלומים המגיעים לחבר עבור הענבים בהתאם למבחנים הקיימים-ניחא.

...

אשר-על-בן אנו מחליטים לקבל את הערעור ומבטלים את ההחלטה של בית-המשפט המחוזי נשוא הערעור.

המשיבה תשלם למערער את הוצאות המשפט בשתי הדרגות, ובהן שכר טרחת עורך-דין בסכום כולל של 2,000 ל"י. ניתן היום, י"ט באדר תשל"ד (13.3.1974).

יפים לעניינו דברי בית המשפט העליון בע"א 546/91, אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' צוף, פ"ד מט(2) 92, כמצוטט: "אכן, לטריבונאלים משמעתיים של אגודות למיניהן הוכר מעמד מיוחד בפסיקה. הקמתם ומקור סמכותם הם, אמנם, בהסכמה בין הצדדים. אך לא נקבע שמעמדם של טריבונאלים אלה הוא מעמד של בורר בסכסוך בין האגודה לחבר. בשל היותם פרי הסכמתם של החברים באגודה, נהנים טריבונאלים אלה מחופש פעולה רב בניהול ענייניהם. בית המשפט לא יתערב, בדרך כלל, בפסיקתם, אם אלה פעלו במסגרת סמכותם ולא פגעו בכללי הצדק הטבעי. כפי שאומר השופט לוין, בספרו הנ"ל, בעמ' 63:

...

ביום 21.10.10 ניתן גזר דין בעניינו של התובע בו נקבע, כמצוטט: " בנסיבות המקרה שלפנינו, כפי שתוארו בהרחבה בהכרעת הדין, לאור הנזק הכספי והתדמיתי שנגרם לחברה, ובמיוחד לנוכח התנהלותו התמוהה של הנילון אשר יש בה כדי לערער את יחסי האמון המוגברים שביחסי עובד ומעביד, אנו סבורים כי אכן הדרישה לסיום העסקתו, הוא העונש המידתי הראוי בנסיבות העניין. לאור כל האמור לעיל הוחלט ברוב דעות וכנגד דעתו החולקת של מר איציק בסלו לגזור על הנילון את אמצעי המשמעת כדלקמן: א. פיטורין לאלתר. ב. תשלום תמורת הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורין כחוק. (להלן:"פסק הדין המשמעתי").

תביעת התובע להחלת הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 5.12.06, וכלל תנאי הפרישה הנדונים, נדחית.

תביעת התובע להשלמת פיצויי פיטורים, נדחית.

נוכח תוצאת פסק הדין והעובדה שרק חלק קטן מתביעת התובע התקבלה, אנו קובעים שכל צד ישא בהוצאותיו.