בוררות בין קבוצת כדורגל לשחקן, ביוזמת השחקן

מטעם המתנ"ס העידו מר רן יול – מנהל המתנ"ס מאז חודש אוגוסט 2006; ד"ר מרט גנדלר – יו"ר הדירקטוריון של המתנ"ס בתקופה הרלוואנטית לתביעה; מר **** ללוש – שימש כמנהל המתנ"ס בשנים 2001 – 2005; מר חיים אמזלג, מר שקד בוארון ומר דוד קנבסקי – שחקני הקבוצה אשר הגישו תביעה כנגד הקבוצה במסגרת המוסד לבוררות של היתאחדות הכדורגל בעיניין תביעתם לשכר עבודה לעונת המשחקים 2005/2006.

הסכמה זו אמנם לא הייתה לרצונו של המתנ"ס, לפחות בחלק מהתקופה, אולם המתנ"ס פעל לפיה עקב כוחו של ראש העיר לכפות עליו הסכמה זו. נוכח הסכמה זו, יש לדחות את טענתו של המתנ"ס, כי ניהול הקבוצה על ידי כהן נעשה "בלא קשר לעבודתו במתנ"ס". כעולה בבירור מהאמור לעיל, מכוח הסכמה זו, עבודתו של כהן במתנ"ס הייתה ניהול קבוצת הכדורגל, ולא הייתה לו שום עבודה אחרת במתנ"ס. גם העובדה כי במועד פיטוריו לא דרש כהן החזרתו לתפקיד מנהל קבוצת הכדורגל אינה מעידה אחרת, שכן במועד פיטוריו – קיץ 2007 – הושלם הנתוק בין המתנ"ס לבין קבוצת הכדורגל.

כעולה בבירור ממכתבו של מר יול מיום 30.11.2006, מר יול ידע שקבוצת הכדורגל ממשיכה לפעול ובזיקה מסוימת למתנ"ס, וכי קיימת "עמימות". למרות האמור, גם במועד זה, מר יול לא יזם כל פנייה לשחקנים, אלא הסתפק במשלוח מכתב לכהן.

...

אנו סבורים, כי המתנ"ס לא הוכיח כי המשיבים ידעו בתחילת העונה 2006/2007 על החלטתו של המתנ"ס להפסיק להפעיל את קבוצת הכדורגל, ועל כך שכהן אינו מוסמך להתחייב להעסקתם בעונה 2006/2007.

לא מצאנו מקום לחרוג מהכלל במקרה הנדון.

סוף דבר – הערעור והערעור שכנגד נדחים.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים המבקשת היא עמותה אשר ניהלה את מועדון הכדורגל הפועל ראשון לציון (להלן – המועדון) והמשיב שימש כשחקן כדורגל בקבוצה בזמנים הרלוואנטיים לתובענה.

עוד טענה כי אביו של המשיב, אשר יזם את הליך הבוררות וניהל אותו, משמש כחבר הנהלת העמותה החדשה שאליה הועברו זכויות הניהול של המועדון ולכן יש בכך "כדי להדיף ריח רע של ניהול הליך בידיים לא נקיות" (סעיף 15 לבקשה).

אין מניעה כי הבוררות תעסוק בעניינים שהבורר דן בהם, וזאת לאור סעיף 2 לתקנון המוסד לבוררות, אשר קובע כי הבוררים ידונו בכל סיכסוך שבין הקבוצה לשחקן ובין שחקן לקבוצה המתייחס לרישום, העברות, השאלות והסגרים, כמו גם לעניינים הקשורים ליחסים החוזיים בין צדדים אלה.

...

לסיכום, טענה כי היא אינה הצד הנכון להליך מראשיתו ואינה צד להסכם בוררות עם המשיב ולכן לאור כל האמור לעיל, דין פסק הבורר להתבטל בהתאם להוראות סעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן – חוק הבוררות), ובין היתר: בהתאם להוראות סעיף 24(1), באשר מעולם לא הייתה חתומה על הסכם בוררות כלשהו והעובדה שהמועדון לבר בהתאחדות אין משמעה שהסכם הבוררות חל גם עליה; בהתאם להוראות סעיף 24(3), באשר מדובר בטענות שלקוחות ממשפט העבודה ובהתאם להלכה שיצאה מלפני בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ (בג"צ 760/79 ד"ר לילי דיין נ' בית הדין הארצי לעבודה), לא ניתן לבררן במסגרת בוררות אלא להעבירו לבית הדין לעבודה, אשר לו נתונה הסמכות הייחודית; בהתאם להוראות סעיף 24(4), באשר לא ניתנה לה הזכות להשמיע את טענותיה או להביא את ראיותיה; בהתאם להוראות סעיף 24(10), באשר נגרם אי צדק ובית המשפט מבקש להביע את מחאתו כנגד פסק הבורר.

לאור כל האמור לעיל, טען המשיב כי דין הבקשה לביטול פסק הבורר להידחות וזאת מן הטעמים הבאים: הבקשה הוגשה לבית הדין ביום 12.02.15, בחלוף המועד החוקי ממועד מתן פסק הבורר, ומבלי שהוגשה בקשה מתאימה לדחיית מועדים, והכל בניגוד להוראות סעיף 27(א) לחוק הבוררות; המבקשת היא עמותה רשומה כדין, אשר ניהלה את מועדון הכדורגל, בו הועסק המשיב בהתאם לחוזה עבודה, בו מופיעה תניית בוררות; סעיף 10 לחוק הספורט, התשמ"ח-1988 (להלן –חוק הספורט), מסדיר את חובת ההתאחדויות ואיגודי הספורט להתקין תקנונים לניהול ענפי הספורט השונים, ובין היתר קביעת מנגנון שיפוט פנימי; סעיף 11 לחוק הספורט קובע את הסמכות הייחודית של מוסדות השיפוט של ההתאחדויות והאיגודים בספורט, לרבות מוסד הבוררות של ההתאחדות לכדורגל בישראל.

דיון והכרעה כאמור בפתח הדברים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות על הסף בשל האיחור בהגשתה לבית הדין ביחס למועד בו הומצא פסק הבורר המתוקן לידי המבקשת, והכל כמפורט להלן.

בנסיבות אלה, בהתאם לפסיקתו של בית המשפט העליון, אין מנוס מדחיית הבקשה על הסף.

לאור האמור לעיל, ומשמצאתי לדחות את הבקשה על הסף, לאור סעיף 27(א) לחוק הבוררות, אני מחייב את המבקשת בהוצאות המשיב בגין הליך זה בסך של 5,000 ₪.

ביום 25/4/14 היתקיים משחק בין הנתבעת לבין קבוצת הפועל קטמון.

בנוסף, נכתב כי מכיוון שהתובע עבר בדיקת פוליגראף, מיוזמתו, נידרש הוא לעבור בדיקה נוספת, במכון שתבחר הנתבעת.

בפסק הבורר נקבע כי אין זו הפעם הראשונה שבה הוא ניתקל בהתנהלות פסולה שכזו על ידי קבוצת כדורגל ולכן הורה לשלם לתובע את מלוא השכר.

דמי הבראה בהסכם העבודה של התובע, סעיף 9 נקבע: "מוסכם ומוצהר בה אלא אם יוסכם אחרת בהסכם קבוצי מיוחד, כי התמורה שעליה הסכימו השחקן והקבוצה נקבעה בהיתחשב בהבנה משותפת ועל יסוד ההנחה שהעלות שנגרמת לקבוצה כתוצאה מהעסקתו של השחקן היא העלות הכוללת הסופית והבלעדית, לרבות תנאים סוצאליים נוספים, שתהיה לקבוצה בכל הקשור להתקשרות בין הצדדים". לטענת הנתבעת, שכרו של התובע כולל דמי הבראה.

...

לאור האמור, טענת מעשה בית דין נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובע: א. פיצויי פיטורים בסך 188,925 ₪.

במסגרת ההחלטה ציין הבורר כי דעתו אינה נוחה מהיתנהגות המבקש, אשר לאחר שקבל את מבוקשו לעניין שיחרורו מהקבוצה, ביקש לערער על סמכותו של הבורר לעניין התביעות הכספיות, הליך אשר המבקש עצמו יזם.

יש לזכור, כי למוסד לבוררות יש הכרות קרובה עם מערכת יחסי העבודה המיוחדת שבין שחקן כדורגל לבין קבוצתו, אשר מטבע הדברים הנה בעלת מאפיינים שונים מיחסי העבודה הרגילים המתבררים בבתי הדין לעבודה.

...

בנסיבות העניין, התביעה לתשלום פיצויי הפיטורים ע"ס 25,000 ₪ (מתוך תביעה ע"ס 1,080,447 ₪) הינה בגדר הטפל, ועל כן, בנסיבות המיוחדות של המקרה, לא מצאנו לעכב את ההכרעה בשאלה העיקרית לעניין היחסים החוזיים שבין הקבוצה לבין התובע ובכלל זה סוגיית הפרת הסכם העבודה, אשר ההכרעה בה נתונה למוסד לבוררות.

מכל מקום, משלא מצאנו כי יש מקום לתת צו מניעה לעיכוב המשך הליכי הבוררות, הרי שאיננו נדרשים להכריע בשאלת נפקות האופן בו הוגשה הבקשה.

סוף דבר בנסיבות הענין, הבקשה לעיכוב ההליכים בתביעה שכנגד במוסד לבוררות- נדחית.

בית המשפט תמך בכל הטענות שהיו שם. צריך להבין זו לא בוררות פרטית, מדובר בבוררות חובה של שחקן חותם על חוזה עם קבוצה מתוך המונופול של קבוצה הוא חייב ללכת לבוררות.

אנו מדברים על שחקים מאמנים ובעלי תפקידים, לפי הפסיקה שחקן כדורגל הוא עובד, יש יחסי עובד מעביד.

שלוש שנים אני בתוך זה. חשבתי שזה יבוא מתוך יוזמה, בלית ברירה הלכנו לעתירה מנהלית.

יש לנו ענין לאנשים שעוסקים בתחום, שנותנים עצות לשחקנים ולפרטים על פיצויים ושיפויים, בין קבוצה לקבוצה.

...

בנסיבות הללו אני מקבל את הצעת בית המשפט ואני מבקש שתבוצע בפועל.