בקשת רשות העירעור הנדונה הוגשה על פסק-דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת מיקה בנקי), מיום 15.5.2023, בת"א 43031-09-22, שלפיו נדחתה בקשת המבקשים לביטול פסק בוררות (להלן גם – בקשת הביטול), מהנימוק שלא עלה בידיהם להצביע על עילה לביטולו על-פי חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן – חוק הבוררות או החוק).
על רקע מחלוקת זו פנו הצדדים להליך בוררות בבית הדין לבוררות בדיני ממונות – מטה בנימין בישוב פסגות, שהתקיים לפני הדיינים, הרב יהונתן בלס, הרב ש' יוסף ויצן והרב אוריאל חוברה (להלן – בית הדין או הבוררים).
...
מאחר שלא נאמר כי ההצעה בלתי הדירה, המשיב לא פעל על-פיה והמבקשים מיהרו לחזור בהם מהסכמתם, הרי שהמסקנה היא כי אין הסכם מחייב; שלישית, בית המשפט קמא התעלם מקיומו של תנאי מתלה שנקבע בפסק הבוררות, שלפיו על המועצה האזורית להנפיק שרטוט לוועדה המחוזית וכי עד היום הדבר לא נעשה.
לאחר עיון זה החלטתי לדון בבקשה הנדונה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, לדון בערעור על יסוד החומר בכתב שלפניי (בהתאם לתקנה 149(2)(ב) ולתקנה 138(א)(5) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018), ולקבל את הערעור.
נושא הסכמת הצדדים מיום 15.5.2023
לנוכח המסקנה כי יש לבטל את פסק הבוררות בשל הפגם החמור שנפל בו, ספק אם נדרשת בחינת שאלת המשמעות של ההסכמה החלקית במסמך הסכמת הצדדים מיום 15.5.2022.
