בורר שנפסל מלשבת בהליך בוררות

הטענה בעיניין פסלות הבורר עלתה בישיבת בוררות שהתקיימה.

ודוק: ככלל, על הבורר להמנע מקיום שיחה כלשהיא עם עדים מחוץ להליך הבוררות עצמו, ולכל הפחות, עליו לקבל את הסכמת הצדדים לניהול שיחה כאמור, על מנת להמנע מהעלאת טענה בדבר פסלותו.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של בקשת רשות הערעור להידחות.

לדברי הבורר, העד אמר שהוא לא מוכן להגיע לעדות אלא אם המבקש ישלם לו את החובות שהוא חב לו. בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בשיחה "בעלת אופי טכני" וכי לא הוכח שנמסר במסגרתה "מידע שניתן להתבסס עליו לצורך הפסק". אעיר, כי לדעתי, אין הכרח שמידע יהיה כזה שניתן להתבסס עליו לצורך הפסק, ודי בכך שהדברים שנאמרו בשיחה עלולים ליצור משוא פנים כלפי מי מהצדדים להליך הבוררות.

סופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחית.

בבקשת הביטול המקורית, אף בזו המקוצרת, פרש המבקש ירעת טיעונים רחבה, שלא דלגה על טענות ערעוריות מובהקות, שאלו הם עיקריה: הבורר מר אלון גרינקר (להלן, לשם היעילות, ומבלי לפגוע בכבודו - גרינקר) היה פסול מלשבת בדין מחמת סיכסוך קודם בינו לבין המבקש, מחמת יחסי חברות בין המבקש לבין יריבו של גרינקר ומחמת "מתח" בין הטוען מטעם המבקש מר נאור לבין גרינקר, אף מחמת חקירה פלילית המתנהלת על פי הנטען כנגדו.

בסיפא להודעה זו צוין באותיות קידוש לבנה: "יש באפשרותך להיתנגד לבורר אחד מתוך הרשימה שלעיל ולהודיע על כך במזכירות המחלקה המשפטית תוך 24 שעות" (נספח ז1 לתשובת המשיב); שנית, המבקש עשה שימוש בזכות הפסלות, וביום 2.9.14 שלח למחלקה המשפטית הודעה בכתב ידו בזו הלשון: "אני מבקש לאור קבלת רשימה שניה של בוררים, בין משה כהן לבין אריאל מיטרני, לפסול שני בוררים מרשימה השנייה שקבלתי 1. יצחק ישראל 2. רפאל ירושלמי" (נספח ז2 לתשובת המשיב); שלישית, ביום 3.9.14 שלח המבקש למחלקה המשפטית של הבורסה הודעה נוספת בכתב ידו הנושאת את הכותרת "טעות סופר בפסילת בורר", בה ציין: "... אבקש לאשר את רפי ירושלמי כבורר ולפסול את יצחק ישראל". זאת ועוד, המבקש היה מיוצג בהליך הבוררות על ידי טוען בורסה, וחזקה על טועני הבורסה כי הם מודעים להוראות התקנון המאפשר העלאת טענת פסלות.

...

כך למשל, במסמך הנושא את הכותרת "זה החשבון שותפות בין משה כהן לאריאל מיטראני" שהגיש המבקש לבוררים והכולל התחשבנות משנת 2005 עד שנת 2012 (נספח ו1 לתשובת המשיב) כולל המבקש במסגרת הסכומים שקיבל, בין היתר גם "קיבלתי כסף מאמא של אריאל 100,000$". משהבוררים הגיעו למסקנה כי בגמר ההתחשבנות מי שלחובתו יתרת חוב הוא המבקש ולא המשיב, ומשהגיעו למסקנה כי הפיקדון בסך 100,000$ שהופקד בידי המבקש – דינו השבה, לא נגרם למבקש כל עיוות דין בכך שהחיוב נעשה ישירות כלפי המפקיד, קרי: אמו של המשיב, להבדיל מחיוב עקיף כלפי המשיב תוך חיובו של זה להעביר סכום זה לידי אמו.

התוצאה בקשת הביטול הוגשה באיחור, אף אינה מגלה עילת ביטול, ודינה להידחות.

המבקש ישלם למשיב הוצאות הבקשה בסך 20,000 ₪.

מר ישר טוען כי מדובר בפסק בוררות פסול, הנגוע בחריגה מסמכות, בשקיפות חשיבתית, היתעלמות מעובדות שאינן נתונות במחלוקת, חריגה ממוסכמות שהתגבשו בין הצדדים, הנמקה לקויה וחסרה המהוה פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי ואשר ממיט אסון כלכלי על מר ישר ועל משפחתו.

כן טוען מר ישר כי הבורר כלל לא הוסמך לקבוע אם היו מוסכמות כאלה בזמן מתן ההיתחייבות למר נורדמן או לקבוע כי היה צורך בהבאת ראיות להוכחת המוסכמות, זאת מאחר שהוסכם בין הצדדים על אותן מוסכמות המהוות את אותו עקרון עוד בישיבה המקדמית של הליך הבוררות.

...

כן נקבע כי יש לדחות את תביעת משפחת ישר לזכויות הקצאה ושיוך של ראש נחלה 308, אך יש להקצות למשפחת ישר את ראש נחלה 305 שנמצאת בצידה של ראש נחלה 308 ואשר יועדה על ידי האגודה להקצאה ללא הגרלה.

בנסיבות אלו האגודה משאירה את הבקשה לאישור פסק בורר שהוגשה על ידי המבקש לשיקול דעת בית המשפט הנכבד ומודיעה בזאת כי תקבל כל הכרעה של בית המשפט ותפעל לפיה" דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את פסק הבורר ואת המסמכים שהובאו לעיוני הגעתי למסקנה כי בנסיבות המקרה לא קמה עילה לביטול פסק הבורר מן העילות המצוינות בסעיף 24 לחוק הבוררות ועל כן יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הבורר.

סיכום: אשר על כן, ולאור המפורט לעיל, אני קובע כי אין מקום לביטול פסק הבורר.

בנסיבות אלו, אין בטענות מר ישר כדי להקים עילת ביטול של פסק הבורר והבקשה לביטול פסק הבורר נדחית.

במקרה הנידון וכנזכר, במהלך ישיבת הבוררות מיום 19.12.17, הורה הרב צימבליסט לב"כ המבקשים "לשתוק". בהמשך, אמר לו "אני לא רוצה לשמוע אותך" ובהמשך, לאחר שאמר כי על פי חוק יש להגיש בקשות לפסילת בורר בכתב ונשאל באיזה חוק מדובר, השיב כי מדובר ב- "בחוק" וכי "ככה אמר עו"ד בייץ" (ב"כ המשיבים).

עצם הגשת בקשה לפסילת בורר אינה מובילה לעיכוב אוטומאטי של הליכי בוררות, למעט אם נקבע אחרת (ר' גורן, עמ' 1152; רע"א 5418/10 דז'לושינסקי נ' קליין (14.10.10)) ולא מן הנמנע כי התייחסותו של הרב צימבליסט כללה אימוץ גורף של טענות דיוניות שהשמיע עו"ד בייץ, לפיהן אין בבקשות פסלות כדי למנוע את המשך ניהול הבוררות לגופה.

...

בהתחשב בכל אלו, אני סבור כי אמירות הרב צימבליסט אינן מצביעות על היותו בלתי ראוי לאמון מצד הצדדים, או על כך שהתקבע שיקול דעתו ביחס לנושאים שביסוד הבוררות.

אין בידי לקבל את טענת המבקשים כי התעלמותו של הרב צימבליסט מחוות דעתו של הרב פרקוביץ' ביחס לפסילת מי מהבוררים, מלמדת על משוא פנים ועל היותו בלתי ראוי לאמון הצדדים.

לאור המקובץ – דחיתי את המרצת הפתיחה.

יפים לענין זה דברי כבוד השופטת פרוקצ'יה ברע"א 9910/05, עירית קרית ים נ' מילואן בע"מ [10.05.2007]: "המבחן להיות בורר ראוי לאמון הצדדים הוא מבחן אובייקטיבי, הבוחן, בדומה למבחן הקיים בפסילת שופט, האם נתגלתה אפשרות ממשית של משוא פנים מצד הבורר בניהול הבוררות... עילת העברת בורר מתפקידו משהוא אינו ראוי לאימון הצדדים נגזרת מסעיף 30 לחוק הבוררות, המחייב בורר לפעול כלפי בעלי הדין בנאמנות... עניינו של מבחן זה במבחן האדם הסביר, קרי: האם על יסוד העובדות והנתונים הידועים, קימת סבירות של ממש כי הבורר אינו אובייקטיבי, ולא יוכל להכריע במחלוקת בהגינות, על סמך הראיות והטיעונים שהוצגו לפניו". עוד נקבע, כי משהתמנה בורר אשר החל בעבודתו, לא על נקל תשמע טענה לפסלותו, מקל וחומר אם לא הושמעו טענות העותר לפסילתו במהלך הליך הבוררות עצמו (ר' והשוו רע"א 4757/12, Interton Inc.

התובעת לא הכחישה את הטענות כי תעריף שכר טירחת הבוררת הוצג לצדדים בראשית הליך הבוררות לפני שזה החל, וכי לא הועלתה היתנגדות באותו שלב לתעריף זה. לא צורפה אסמכתא על בסיסה ניתן לקבוע שהתובעת טענה "בזמן אמת" כי המועד שנקבע לישיבת הבוררות המקדמית (24.10.19) הנו מאוחר או כי המועד שנקבע לישיבת ההוכחות במסגרת הליך הבוררות (17.12.19) חורג מהמועד הקצוב לסיום הליך הבוררות לפי חוק הבוררות.

...

המתנה, ללא מעש, של צד לבוררות הסבור כי עומדת לו טענת פסלות, והעלאתה בעיתוי מאוחר יותר, אינה עולה בקנה אחד עם הצורך לשמור על מוסד הבוררות כמוסד בעל ערך מעשי ליישוב סכסוכים, וגם מטעם זה יש לדחות את הבקשה.

סוף דבר לנוכח המקובץ לעיל, לא מצאתי עילה להעברת הבוררת מתפקידה וגם לא להחזרת התיק לבית המשפט.

לא מצאתי לעשות צו להוצאות, אך אני מורה כי כבוד הבוררת תביא במסגרת קביעת חלוקת ההוצאות בהכרעתה הסופית - גם את ההליך דנן.