בור ניקוז בכביש שגרם נזק לרכב

עם זאת, כפי שיפורט להלן, גם אם נקוו מים בכביש במועד האירוע, וגם אם אצא מתוך הנחה שהמועצה אחראית לכך, לא הוכח כי ה"הצפה" גרמה לנזקים הנטענים ברכבו של מבוטח התובעת.

בתמונה התחתונה נראים שלושה בורות נקוז צמודים למדרכה ובור נקוז עגול נוסף לכיוון מרכז הכביש, שלצדו נרשמה הערה "נקודת נקוז חדשה, במקום האירוע". התמונה העליונה מציגה את אותו מקום, ממרחק רב ונרשם לצידה "מקום האירוע". שתי התמונות צולמו, ככל הנראה, על ידי החוקר באותו יום (ניתן להבחין ברכב מסחרי חונה על המדרכה).

...

סיכומו של דבר, התובעת לא הוכיחה את היסודות העובדתיים בכתב התביעה ואת הקשר הסיבתי בין ארוע ה"ההצפה" לנזקים הנטענים ברכב.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת את הוצאות ההליך בסך של 2,000 ₪.

התובע ציין בתביעתו כדלקמן: "במוצאי השבת 11.02.2017 בביקור אצל ילדיי ברחוב הראשונים 12 הוצף מגשמים קטע הכביש כבכל שנה עקב רשלנות וחוסר אחריות של הערייה לטפל בתעלות הנקוז הקיימים בקטע זה של הכביש... חלק זה של רחוב הראשונים 12 שבקריית חיים גורם להצפות נזקים ברכוש לתושבים כמידי שנה. מצורף בזאת אחת התביעות כנגד הערייה על אותו קטע הכביש מאחד הדיירים ויש עוד שלושה דיירים שתבעו על נזקים שנגרמו להם בעבר מאותה סיבה של הצפה בקטע זה של הכביש... אך לצערי אינם מעוניינים למסור לי את חומר התביעה והפיצוי לה הם זכו כתוצאה מהפה באותו קטע רחוב. וזאת היא זכותם". התובע טען כי בעת שהתארח אצל ילידו באותו יום הזעיקו אותו השכנים כדי שינסה לחלץ את רכבו מ.ר. 89-418-02 (להלן: "הרכב") מתוך המים , הצפה שהלכה והחמירה.

בסופו של דבר הרכב לא תוקן ונמכר למוסך תמורת סך של 27,000 ₪ כטענת התובע והוא לא הסכים לתקנו מאחר ואינו מעוניין להכנס להוצאות בלתי צפויות "בור בלי תחתית". על אף זאת, ביהמ"ש לא יתייחס להפסדים במכירת הרכב אלא בנזקים שהוכחו ע"י התובע בהתאם לחוות הדעת של השמאי.

...

לסיכום, ביהמ"ש רואה בנתבעת כמי שהתרשלה וכתוצאה מכך נגרם הנזק לרכב התובע.

בסופו של דבר הרכב לא תוקן ונמכר למוסך תמורת סך של 27,000 ₪ כטענת התובע והוא לא הסכים לתקנו מאחר ואינו מעוניין להיכנס להוצאות בלתי צפויות "בור בלי תחתית". על אף זאת, ביהמ"ש לא יתייחס להפסדים במכירת הרכב אלא בנזקים שהוכחו ע"י התובע בהתאם לחוות הדעת של השמאי.

לסיכום: אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. סך של 17,316 ₪ בגין 85% מהנזק שנקבע ע"י השמאי.

לפני תביעה כספית לפצוי בגין נזק גוף לאור נפילת התובע לתוך בור נקוז בכביש המצוי בתחום השיפוט של הנתבעת 1.

התובע הודה בחקירתו כי הוא גר באיזור מזה 12 שנה, מכיר את מקום התאונה שמרוחק מביתו כחצי קלומטר והיה נוהג לעבור שם דר"כ עם רכב.

[ראה ע"א 862/80 עירית חדרה נ' זוהר ,פ"דלז(3)757(1983) וכן ע"א 73/86 שטרנברג נ' עירית בני ברק,פ"ד מג(3) 343(1989) ] לאחרונה חזר בית המשפט העליון על ההלכה, במקרה דומה שבו נגרם נזק לרכוש וקבע שהרשות המקומית אחראית להסרת מכשולים הנובעים מתשתיות הביוב שבתחומה, גם אם הטילה על תאגיד אחר את האחריות לתקינות המערכת.

...

לפיכך בהתחשב בגילו של התובע, השפעת הנכות הרפואית על תפקודו במומו, הפסדי העבר (בהתאם לפירוט הנ"ל) ולעתיד אני סבורה שיש לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בסכום של 22,000 ₪.

הוצאות מן הראיות שוכנעתי כי התובע נזקק להוצאות רפואיות ונסיעות ועל כן אני פוסקת פיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 4,000 ₪.

לסיכום לאור האמור אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע בתוך 30 יום סך של 61,000 ₪ בצירוף הוצאות בגין אגרה ושכ"ט עו"ד בסך של 10,700 ₪ .ככל שלא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

לטענת הנתבעת, ארוע התאונה והנזקים אשר נגרמו הנם תוצאה של בור שהיה פתוח בכביש, ללא סימון או אזהרה.

לטענת הערייה, לא היה כל מפגע בכביש ובור ביוב/נקוז כלל לא היה פתוח ולראיה, לא היתקבל כל דיווח במוקד הערייה אלא בשעת התאונה או דקות ספורות לפני כן. לשיטתה, המכסה ניפתח והועף כתוצאה מפגיעת גלגל המשאית אשר נסעה במהירות גבוהה ועל כן, המדובר במפגע אקראי שלא היה בשליטתה.

בחקירתו הנגדית ניכר היה כי אינו זוכר את פרטי הארוע ואינו יכול לתאר את חילופי הדברים בינו לבין נהג הנתבעת וגם לא את הנזקים שנגרמו לרכבו.

...

למעלה מן הנדרש יצוין שגם אם טענת העירייה שהמכסה "הועף" על ידי המשאית הייתה מתקבלת – ואינני מקבלת אותה כלל וכלל – הרי שלא היה בכך כדי למעט מאחריות לדאוג למכסים שיישארו במקומם גם כשעוברים מעליהם משאיות.

דין טענה זו להידחות משעה שמהתמונות אשר צורפו על ידי הנתבעת וצולמו לאחר האירוע עולה בבירור שלרכב התובעת נגרם נזק גם בכנף וגם בפנס קדמי ימני.

אי לכך הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 15,628 ₪.

טענות הצדדים: התובעת טענה כי ביום 18.1.20 במהלך נסיעה בכיכר ברחוב דגניה (סמוך לבית מס' 12) בחולון, המצוי בשטח שיפוטה ובאחריותה, שליטתה או אחזקת הנתבעת, החליק רכבה בשל שלולית מים עכורים ושמן אשר פרצו מבורות הנקוז או הביוב במקום, התפשטו לאורך הכביש וגרמו להחלקת רכבה עד אשר היתנגש בעמוד שהיה מוצב במקום ונגרמו לו נזקים כבדים.

...

סבורני כי היה מצופה שבשעת לילה מאוחרת, בכיכר מוארת (גם אם לא באופן מיטיבי כפי שניסתה לטעון ב"כ התובעת בדיון) בכניסה לכיכר במהירות נסיעה איטית לכאורה שבין 30-20 קמ"ש, נהג התובעת יבחין במפגע, קרי כתם שמן או למצער שלולית מים עכורים לאורך הכביש וימנע מלבוא במגע עם המפגע.

סוף דבר: התרשמתי כי יש מקום לקבל את התביעה, אך להשית אשם תורם, שאיננו מקים עילת תביעה, בשיעור של 15% על נהג התובעת.

התובעת תשלם המחצית השנייה של האגרה, בתוך 7 ימים מהיום שאחרת החוב יעבור למרכז לגביית קנסות, ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת.