בוטל פס"ד בהעדר הגנה שחייב את המערערת לשלם למשפחת המנוח

מצבם הכלכלי של מישפחת המבקשים קשה ביותר והם מתקיימים בקושי ובדוחק רב ועם היוודע דבר מעצרם של מבקש 4 ובנו, נדרשו בני המשפחה לשכירת שירותי עו"ד לצורך ניהול הגנתם בהליך פלילי מורכב ביותר אשר השפיע באופן דראסטי על חיי בני המשפחה והותירם בחיסרון כיס עמוק.

ב) מן הראוי לדחות את הבקשה לרשות ערעור נוכח התנהלותם החמורה של המבקשים המבטאת זילזול בוטה בבית המשפט וכן נוכח החלטתו המפורטת והמנומקת של בימ"ש קמא שדחה את בקשת ביטול פסה"ד ובכל מקרה בהיעדר סיכוי הגנה לגופם של דברים.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, מצאתי לנכון ליתן רשות לערער ולקבל את העירעור לגופו מהנימוקים כדלקמן: יש צורך להכריע בבקשת רשות העירעור כבר עתה, שכן פסה"ד ניתן כבר נגד המבקשים ולא תהיה להם היזדמנות אחרת להשיג על ההחלטה מיום 14.7.16 בגדרה נדחתה הבקשה לביטול פסה"ד. לאחר שעיינתי במכלול החומר הגעתי למסקנה ולפיה דין העירעור להיתקבל לגופו של ענין .

יודגש כי המבקשים אינם חייבים להראות שהגנתם איתנה ובטוחה ודי אם יראו שהגנתם אפשרית וכי ביטולו של פסה"ד יצמיח להם תועלת.

בפסה"ד שניתן ביום 10.2.14 בע"א 53064-11-12 בו היתקבל העירעור על פסק דינו של בימ"ש שלום וניתנה למבקשים רשות להיתגונן נקבע כי: "המערערים טענו בבקשת הרשות להיתגונן שהגינה הנה חלק ממושכר מוגן וכי הוריהם המנוחים של המערערים ואחריהם המערערים עצמם משתמשים בה עשרות שנים. בית משפט קמא דחה את הבקשה בציינו כי בחקירתו הנגדית על תצהירו אישר המערער שבין דירתו לבין השטח נשוא התביעה הפריד בעבר רחוב השיפון, ולכן אין השטח יכול להוות חלק מהמושכר וודאי שאין מדובר בשטח רציף אחד, כפי שטען המערער בתצהירו.

עם זאת בנסיבות העניין יש להתנות את ביטול פסה"ד שניתן בהעדר הגנה בתשלום הוצאות משפט למשיבות ובתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בגין מחדלי המבקשים שהובילו לבזבוז זמן שפוטי לשוא.

...

דין הערעור להתקבל.

עיינו בחקירתו של המערער בבית משפט קמא ולא מצאנו בה את שבית משפט קמא מצא בה. אדרבא, המערער העיד כי "...לא קיים כביש כזה...הרחוב הזה לא קיים". בהמשך דבריו שלל מפורשות את האפשרות הוצגה בפניו לפיה "השטח שממנו המנבל מבקש את הפינוי נמצא בין אותו רחוב שיפון לבין הבית שלכם". להשקפתנו, מקום בירור הסוגיה בכללותה הינו במשפט גופו.

לאור האמור לעיל, אני סבורה, כי יש לבטל החלטת בימ"ש קמא מיום 14.7.15 .התוצאה היא כי פסק דינו של בימ"ש קמא מיום 1.5.16 שניתן בהעדר התייצבות, יבוטל.

לאחר שמצאתי כי כתב התביעה הומצא לכאורה כדין, וחלף המועד להגשת כתב הגנה, מבלי שזה יוגש, ועל סמך הטענות שפורטו בתצהיר תמיכה לבקשה למתן פסק דין, ניתן ביום 11.11.07 פסק דין אשר חייב את המנוח לשלם לתובעים סכום של 200,000 ₪, בצרוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. בתמצית אציין, כי עניינה של התביעה הנ"ל היה בטענות התובעים שם כנגד המנוח, אשר השכיר להם מחסן ומשרד בטמרה.

בתצהירו זה ציין עו"ד עכרי, כי בדיעבד, ובסמוך להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, ניגש אליו המנוח עצמו יחד עם קרוב מישפחה של עו"ד עכרי (שמו לא הוזכר), ואז התחוור לו, כי המנוח אינו אותו אדם שלו מסר את האזהרה בזמנו, ואשר סרב לחתום על האישור.

בקשה זו נדונה בפני כב' השופט מ' רניאל, אשר קיבל את הבקשה ואת העירעור לגופו, וקבע כי יש לבטל את ההחלטה המבטלת את פסק הדין, ולהחזיר את פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה על כנו.

אפילו אם נראה בדברים האמורים בתמליל כמתייחסים אל המצאת כתב התביעה (ולא רק פסק הדין) לידי המנוח, וכביכול ראיות לכך שפסק הדין שניתן בהיעדר הגנה הושג במירמה, הרי שנוכח קביעותיו של ביהמ"ש העליון – לא ניתן לראות בכך משום ראייה "חיונית". כזכור, ביהמ"ש העליון קבע, כי המנוח לא פעל במועד לביטול פסק הדין שניתן נגדו, ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו.

...

הרקע וההליכים הקודמים אין מנוס מפירוט, אף בהרחבה מסוימת, של הרקע לתביעה זו, וההליכים הקודמים והמרובים בין הצדדים, סביב אותו סכסוך.

מהטעמים האמורים לעיל, מצאתי כי אין לאפשר תביעה כאמור.

בנסיבות אלו, אני סבורה כי כתב התביעה אינה מגלה כל עילה כלפי הנתבעת מס' 4, ולא ברור מדוע מצאו התובעים לנכון לכרוך בתביעתם לביטול פסק הדין גם סעד מבוקש של הצהרה על בטלותן של המחאות הזכות לטובת נתבעת זו. סיכום התביעה שלפניי אינה צולחת את המחסום הגבוה העומד בפני תובע העותר למשפט חוזר אזרחי.

בהתאם לאמור בתקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 על הסף, ועל מחיקתה על הסף של התביעה נגד הנתבעים 3 ו-4.

לאחר שמצאתי כי כתב התביעה הומצא לכאורה כדין, וחלף המועד להגשת כתב הגנה, מבלי שזה יוגש, ועל סמך הטענות שפורטו בתצהיר תמיכה לבקשה למתן פסק דין, ניתן ביום 11.11.07 פסק דין אשר חייב את המנוח לשלם לתובעים סכום של 200,000 ₪, בצרוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. בתמצית אציין, כי עניינה של התביעה הנ"ל היה בטענות התובעים שם כנגד המנוח, אשר השכיר להם מחסן ומשרד בטמרה.

בתצהירו זה ציין עו"ד עכרי, כי בדיעבד, ובסמוך להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, ניגש אליו המנוח עצמו יחד עם קרוב מישפחה של עו"ד עכרי (שמו לא הוזכר), ואז התחוור לו, כי המנוח אינו אותו אדם שלו מסר את האזהרה בזמנו, ואשר סרב לחתום על האישור.

כב' השופט סעב סבר, כי המצפון זועק למתן היזדמנות לתובעים לקבל את יומם בביהמ"ש, ולו מטעמי צדק, ולפיכך סבר כי דין העירעור להיתקבל, כך שהתביעה תדון לגופה והתובעים יוכלו להביא ראיותיהם לעניין המירמה, ההונאה וההטעיה שהתרחשו בהליך הראשון אשר בו ניתן נגד המנוח פסק דין בהיעדר הגנה.

אף היורשים הסכימו בהליך קודם (בפני כב' השופט בולוס, תיק 28259-11-13), כי פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה יישאר על כנו, והגשת תביעה זו עומדת בנגוד להסכמתם זו. כן טוענים הנתבעים, כי עדותו של עו"ד עכרי סתמה את הגולל על תביעה זו, והוכיחה כי התובעים הם שרוקמים קנוניה על מנת להביא לביטול החיוב הכספי.

...

סוף דבר התיק הוחזר לבית משפט זה על מנת לשמוע את עדותו של עו"ד עכרי ואת טענות הצדדים בעקבותיה, ולאחר מכן לדון שנית בבקשה לדחיית התביעה על הסף.

על כן, דין התביעה להצהיר על בטלות פסק הדין להידחות על הסף.

אשר לתביעה נגד הנתבעים מס' 1 ו-2, הרי שאני דוחה אותה על הסף, לאור כל האמור לעיל.

בנוסף נאמר בתצהיר כי הנתבע לא הוכיח כי קיים סיכוי טוב להצלחת הגנתו אם יבוטל פסה"ד וכי אין די בטענה כי הנתבע אינו חייב כסף לתובע.

הסוג השני הוא מקרים שבהם פסה"ד אינו פגום בהליך נתינתו, אז נתון ביטולו לשיקול דעת ביהמ"ש שיתחשב בשתי שאלות: מהי סיבת המחדל של בעל הדין להגיש כתב הגנה במועד; ושאלת סכויי ההצלחה של בעל הדין אם ייבוטל פסה"ד. עפ"י ההלכה הנוהגת, שאלת סכויי ההצלחה היא השאלה החשובה יותר, וזאת מאחר, שבעוד שברגיל ניתן "למחול" לבעל הדין על מחדלו אם ניתן לפצות את בעל הדין שכנגד בפסיקת הוצאות על המחדל, הרי שאין צידוק עינייני לבטל פס"ד אם ברור מראש שגם אם ייבוטל פסה"ד צפוי להנתן לאחר-מכן פס"ד דומה לאור העדר טענות ראויות לגופם של דברים (ראו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395 (1954)).

· סכויי הגנה התובע טוען כי חובו של הנתבע עומד על למעלה ממיליון ש"ח, מתוכם נתבע סך 500,000 ₪ בבחינת החזר על תשלומי ארנונה ששילם התובע בגין הנכס בעת שעל הנתבע היה לשלם תשלומים אלה בהיותו המחזיק בנכס משנת 2012, וכן תשלום שכ"ד ראוי שהנתבע לא שילם לתובע בתקופה זו. התובע טוען, בין היתר, כי במסגרת דיון בהליך המקביל העיד הנתבע כי הלך לעריית ת"א במטרה לשלם את הארנונה בגין הנכס אך גורם בערייה מנע זאת ממנו, ובכך יש לראות הודאת בעל דין על חובו כלפי התובע כיוון שהכיר בחובתו לתשלום הארנונה.

בהקשר זה העיד הנתבע כי בנכס פעלה חנות שהופעלה ע"י אביו ואחיו, אך מעולם לא על ידו, ומתוקף מעמדו כנציג המשפחה הוגש בשמו העירעור על פסה"ד בהליך המקביל.

ע"פ עדותו של הנתבע מי שהחזיק בנכס בפועל במשך שנים ארוכות היו אביו המנוח, עד שנספה בארוע טראגי ומצער של שריפה שהייתה בנכס בחודש ספטמבר 2018, אז שיפצו הנתבע וכמה מאחיו את הנכס ומאז גר במקום אחד האחים, מר סאמח סיורי, והוא שפונה בפועל בעת ביצוע צו הפינוי (בהוצל"פ) שניתן בהליך המקביל, בשלהי 2019.

...

במעמד הדיון בבקשת הביטול שנערך ביום 19.1.20 העיד הנתבע כי במעמד הדיון בהליך המקביל הנ"ל נמסר לו פסה"ד עצמו, ולא התראה על פתיחת תיק הוצל"פ. מטעם התובע אושר למעשה כי ביום 15.9.19 נמסרה לנתבע התראה על פתיחת תיק הוצל"פ, ולא הועלתה כל טענה אחרת באשר למועד בו נודע לנתבע על פסה"ד. בנסיבות אלה אני קובע שבקשת הביטול הוגשה במועדה החוקי, פחות מ-30 יום לאחר שנודע לנתבע לראשונה על פסה"ד, בהתאם להוראות תקנה 201 לתקסד"א. · ביטול פסה"ד מחובת הצדק הנתבע טוען לביטול פסה"ד מחובת הצדק ותומך טענתו זו בתצהיר מיום 22.9.19 בו נאמר, בין היתר, כי מעולם לא פגש בשליח המוסר ולא ידע כלל על התביעה בתיק זה עד היום בו נודע על פסה"ד בתיק, כאמור לעיל.

סופו של דבר, אף בבחינת ביטול פסה"ד משיקול דעת ביהמ"ש באתי למסקנה כי דין בקשת הביטול להתקבל ודין פסה"ד להתבטל.

נוכח כל האמור לעיל, אני קובע כעת כך: · פסה"ד מיום 18.6.19 שניתן נגד הנתבע – מבוטל.

· החלטתי זו תישלח לצדדים ע"פ נהלי המזכירות.

מכאן תביעת המערערת לחייב המשיבה בתשלום עבור רכישת חלקת הקבר, לפי התעריף הקבוע בחוק.

המערערת הגישה בקשה לביטול פסה"ד שניתן בהעדר.

על פסה"ד האמור הגישה המערערת את העירעור שלפני.

סעיף 14א(ב) לחוק קובע כי: "תושב יהודי המבקש לרכוש חלקת קבר בחייו, בישוב בו נמצא בית העלמין הקרוב למקום מגוריו (להלן – יישוב מגוריו), ישלם סכום שלא יעלה על התעריף המפורט בתוספת". סעיף 14א(ח) קובע כי: "נפטר אדם והשאיר אחריו בני מישפחה, לא תקבור החברה קדישא נפטרים אחרים בשתי חלקות צמודות במשך 90 ימים מיום קבורת הנפטר". סעיף 14א(ט) מסדיר את אופן הרכישה והתהליך הנידרש לה, כדלקמן: "(1). פנה בן מישפחה של נפטר, בתוך 48 ימים מיום קבורת הנפטר, בבקשה לרכוש חלקה צמודה בעבור עצמו, תידון החברה קדישא בבקשתו בתוך 21 ימין מיום הפניה ותודיע למבקש על החלטתה בתוך 7 ימים מיום קבלת ההחלטה.

המשיבה, בתגובתה, לא הכחישה רצונה לקבל זכות בחלקת הקבר הנדונה, וטענה כי היא עצמה לא נדרשה לכל טפול בעיניין אלא משרד הבטחון הוא אשר טיפל בכך בעבר מול המערערת וכך הוקצתה לה החלקה (סע' ה, ו', יג' לתצהירה שצורף לכתב ההגנה), דבר אותו מכחישה המערערת.

נוכח הטענות הסותרות של הצדדים ואי-הבהירות העובדתית, לא ניתן להכריע לשלב הנוכחי מתי נולדה עילת התביעה, המיוסדת, כאמור, על גיבוש הסכמה לרכישת החלקה, ולעניין זה מועד פטירת בעלה המנוח של המשיבה, עליו הצביע בימ"ש קמא, איננו המועד הרלוואנטי.

...

בכתב ההגנה טענה המשיבה כי יש לדחות את התביעה תוך שהעלתה טענות במישורים שונים, לרבות הטענה כי חלקת הקבר הוקצתה לה בעבר באמצעות משרד הביטחון, שכן בעלה ז"ל הוכר כנכה צה"ל. המשיבה טענה אף טענת סף בדבר התיישנות התביעה, וזאת משמדובר בתביעה כספית שההתיישנות עליה היא שבע שנים, ואילו העילה נוסדה לטענתה כבר בשנת 2006, לאחר מות בעלה, ומכאן שהתיישנה זה מכבר.

אוסיף, באשר לטענת השיהוי והנזק הראייתי שהעלתה המשיבה בתשובתה (אליה לא נדרש בימ"ש קמא), כי טענה מעין זו מצריכה הנחת תשתית עובדתית הולמת, דבר המצריך בירור לגופו של עניין, להבדיל מהכרעת סף. עוד יש להעיר, כי סבורני כי קיים קושי בהחלטת בימ"ש קמא להכריע על אתר בטענת ההתיישנות שהעלתה המשיבה, אף מן הטעם שבבקשה זו ניתנה החלטה קודמת על-ידי המותב הקודם, היא ההחלטה מיום 10.2.21.

סוף דבר; על יסוד המקובץ הערעור מתקבל, תוך שטענת ההתיישנות שמורה למשיבה והיא תוכרע לאחר עריכת הבירור הראוי הנדרש בבימ"ש קמא.

בנסיבות ובשים לב לחלק משמעותי מטענות המערערת בערעורה נדחה, לא ראיתי לעשות צו להוצאות בערעור.