בדיקת שמיעה עדכנית על ידי ועדה רפואית

הואיל והפגימה בגב תחתון לא נכללה בנושאים עליהם הוגש ערר, ואף בועדה לא טען המערער לפגימה זו, לא נפל פגם בכך שהועדה לא דנה בפגימה שלא התבקשה לידון בה. מובהר, כי הכרעתי אינה מתייחסת לחוות דעת רפואית עדכנית של ד"ר כרכבי שצרף המערער לכתב העירעור.

המשיבה טענה, כי המערער נבדק על ידי יועץ רפואי לועדה מומחה אא"ג, והועדה אימצה את חוות דעתו לאחר שעצרה את הדיון ואיפשרה למערער לטעון בעיניין זה. מעיון בחוות דעת היועץ לועדה מומחה אא"ג עולה שהמערער נבדק ע"י מומחה בתחום הספציפי, לפניו התלונן המערער כך: "יש לי ירידה משמעותית בשמיעה ויש לי טינטון בשתי האוזניים, שניהם נמשכים כבר הרבה זמן". היועץ בתחום אא"ג עיין בבדיקות שמיעה וקבע שחלה ירידה בשמיעה.

...

דין הטענה להידחות.

סוף דבר הערעור מתקבל בחלקו.

המשיבה תשלם למערער שכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ש"ח, ובתוך 30 ימים מהיום.

לצורך סיכום דיון הועדה מבקשת בדיקה שמיעה עדכנית כולל OAE + BERA לסף שמיעה של תדרי דיבור.

" לאחר ביצוע הבדיקות, במכון "קולות", קבעה הועדה כי לא חלה החמרה במצבו של המבקש, וזאת בהסתמך על תוצאות הבדיקות: " על פי בדיקות אלו הנכות בגין ליקוי שמיעה שווה לנכות בשיעור 0%. כלומר שלא חלה החמרה אפילו יש הטבה לעומת שמיעתו שנקבעה לו נכות בועדה קודמת" המבקש הגיש ערעור על החלטה זו לבית הדין האיזורי (ב"ל 2393-10-20) ובהסכמת הצדדים ניתן פסק דין המשיב את עניינו של המבקש לועדה על מנת שזו "תתייחס באופן עינייני ומפורט לחוות דעתו של ד"ר ברנר ותנמק מדוע מסקנתה שונה מהמסקנה שאליה הגיע ד"ר ברנר בחוות דעתו המנומקת. כמו כן הועדה תפרט ותנמק מדוע יש להעדיף לדעתה את הבדיקה מיום 7.6.20 על פני שלוש הבדיקות האחרות שהוצגו לה, השייכות למכונים ממשלתיים מוכרים, ואשר בוצעו על ידי המערער בסמוך לסיום עבודתו" (להלן – פסק הדין המחזיר).

כך נקבע בפסיקה, ביחס להעדפה של בדיקת BERA על ידי מומחים רפואיים בהליך הכרה, כי העדפה זו לגיטימית לאור היותה של הבדיקה אובייקטיבית (ראו: עב"ל (ארצי ) 414/09 רבאח חג'וג' - המוסד לביטוח לאומי (11.04.2010) ; עב"ל (ארצי ) 213-10 מטבי לשינסקי - המוסד לביטוח לאומי (26.12.2010)).

...

" לאחר ביצוע הבדיקות, במכון "קולות", קבעה הוועדה כי לא חלה החמרה במצבו של המבקש, וזאת בהסתמך על תוצאות הבדיקות: " על פי בדיקות אלו הנכות בגין ליקוי שמיעה שווה לנכות בשיעור 0%. כלומר שלא חלה החמרה אפילו יש הטבה לעומת שמיעתו שנקבעה לו נכות בוועדה קודמת" המבקש הגיש ערעור על החלטה זו לבית הדין האזורי (ב"ל 2393-10-20) ובהסכמת הצדדים ניתן פסק דין המשיב את עניינו של המבקש לוועדה על מנת שזו "תתייחס באופן ענייני ומפורט לחוות דעתו של ד"ר ברנר ותנמק מדוע מסקנתה שונה מהמסקנה שאליה הגיע ד"ר ברנר בחוות דעתו המנומקת. כמו כן הוועדה תפרט ותנמק מדוע יש להעדיף לדעתה את הבדיקה מיום 7.6.20 על פני שלוש הבדיקות האחרות שהוצגו לה, השייכות למכונים ממשלתיים מוכרים, ואשר בוצעו על ידי המערער בסמוך לסיום עבודתו" (להלן – פסק הדין המחזיר).

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את נימוקי הבקשה ואת פסק דינו של בית הדין האזורי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

המערער הוכר על ידי המשיב כנפגע עבודה בגין עבודתו הכרוכה בחשיפה לרעש מזיק.

ביום 18.5.22 ניתן פסק דין בתיק על יסוד הסכמת הצדדים הבאה: "ב"כ הצדדים: בשלב הנוכחי הגענו לכלל הסכמה כי הדיון יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו ההרכב, מיום 27/7/2021, על מנת שזו תתייחס לבדיקת השמיעה מיום 23/2/2020 (ושצוינה בפרוטוקול הוועדה). ביחס לשלושת בדיקות השמיעה של המערער, הוועדה תידון ותחליט מהי הבדיקה "הטובה ביותר" ושיש בה כדי לשקף את מצבו ביחס לירידה בשמיעה, ואף תסביר מדוע ולמה אין להעדיף את הבדיקה המאוחרת ביותר, מיום 25/1/2021.

למקרא החלטת הועדה עולה, כי הועדה מילאה כדבעי אחר הוראות פסק הדין המחזיר עת היא עיינה בבדיקת השמיעה הקודמת מיום 23.2.20, אליה היא הופנתה, תוך שציינה לגביה כי זו אינה רלוואנטית בשים לב לכך שנערכו לאחריה שתי בדיקות שמיעה עדכניות יותר.

...

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר כנדרש.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה וכן במכלול החומר המונח לפני ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

איני מקבל את הטענה הדווקנית של המערער כי היה על הועדה לנמק ולבחור בדיקה ספציפית, כאילו חובה זו עולה מנוסח פסק הדין המחזיר.

סוף דבר על יסוד האמור – הערעור נדחה.

ההליכים במל"ל התובעת הפניתה בבקשתה לתעוד לפיו היא נבדקה על ידי ארבע ועדות רפואיות מטעם המל"ל, אשר קביעותיהן היו כדלקמן: הועדה הראשונה, שבדקה את התובעת בתאריך 5.11.19 (להלן: "הועדה הראשונה", עמ' 7- 14 לבקשה), קבעה נכויות זמניות כדלקמן: 20% בגין הגבלה קלה בתנועות הצואר עד לתאריך 31.3.19; 10% בגין כאבי ראש עד לתאריך 3.9.19; ו- 20% בגין סחרחורת וטנטון עד לתאריך 31.5.20.

כפי שצויין, דוקא מהתעוד שנשמט מבקשת התובעת, וצורף על ידי הנתבעת, עולה כי בדיקת שמיעה עדכנית אליה הופנתה התובעת על ידי המל"ל יצאה תקינה; כי בבדיקת שיווי משקל, היא נפלה בצורה מוגזמת ולא אמינה; כי נושא תחושת הרדימות בגב נבדק על ידי נוירוכירוג ועל ידי אורתופד ונקבע לגביו כי לא הותיר נכות בתחומים אלו; כי ועדה להחמרת מצב ממועד מאוחר יותר לועדה הרביעית הנ"ל, היא האחרונה שדנה במצבה, וקביעתה היא זו המחייבת לפי סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד, וגם בה נדחו טענות התובעת לנכויות בתחומי האא"ג והנוירולוגיה, לאחר דיון מעמיק במצבה, ותוך היתייחסות מלאה לכל תלונותיה, לרבות לחוות דעתו של המומחה מטעמה בתחום האא"ג. מסקנת כל האמור היא, שאין בנימוקי התובעת כדי להצדיק את קבלת הבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעות המל"ל. סיכום לאור כל האמור, בקשת התובעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל נדחית.

...

בסופו של דבר נדחו כל טענות התובעת ונקבע כי אין החמרה במצבה, בפעם הרביעית (עמ' 60 שם).

כפי שצויין, דווקא מהתיעוד שנשמט מבקשת התובעת, וצורף על ידי הנתבעת, עולה כי בדיקת שמיעה עדכנית אליה הופנתה התובעת על ידי המל"ל יצאה תקינה; כי בבדיקת שיווי משקל, היא נפלה בצורה מוגזמת ולא אמינה; כי נושא תחושת הרדימות בגב נבדק על ידי נוירוכירוג ועל ידי אורתופד ונקבע לגביו כי לא הותיר נכות בתחומים אלו; כי ועדה להחמרת מצב ממועד מאוחר יותר לוועדה הרביעית הנ"ל, היא האחרונה שדנה במצבה, וקביעתה היא זו המחייבת לפי סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד, וגם בה נדחו טענות התובעת לנכויות בתחומי האא"ג והנוירולוגיה, לאחר דיון מעמיק במצבה, ותוך התייחסות מלאה לכל תלונותיה, לרבות לחוות דעתו של המומחה מטעמה בתחום האא"ג. מסקנת כל האמור היא, שאין בנימוקי התובעת כדי להצדיק את קבלת הבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעות המל"ל. סיכום לאור כל האמור, בקשת התובעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל נדחית.

ממילא, אין מקום להיעתר לבקשת התובעת למנות לה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחומי האא"ג והנוירולוגיה.

ביום 19.01.22 הגיש המערער תביעה להחמרת מצב וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי למערער 30% נכות בגין ליקוי שמיעה ו- 10% נכות בגין טינטון.

ועדת הערר עיינה בבדיקת השמיעה וכן בחוות דעתו של פרופ' יואכימס שהציג המערער וקיבלה את הערר מהנימוקים הבאים: "הועדה עיינה בבדיקת שמיעה עדכנית לפיה נקבעה החמרה בשמיעה בבדיקה זו נראה ליקוי שמיעה אשר אינו אפשרי בחשיפה לרעש וזאת משני טעמים:

לטענת המערער, שגתה ועדת הערר בקביעתה שכן היא אינה יכולה לנתק את הקשר הסיבתי שהוכר על ידי פקיד התביעות.

...

לטענת המשיב, דין הערעור להידחות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

המערער לא פירט מדוע יש לאבחן את עניינו מעניין לזרוביץ ולא הוסיף כל נימוק שלא עמד בפני בית הדין בהליך זה. על יסוד כל האמור, הואיל והחלטת ועדת הערר מנומקת ומפורטת ומשניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה בקביעתה כי ההחמרה במצבו של המערער לא נובעת מחשיפה לרעש, הרי שדין הערעור להידחות.

סוף דבר הערעור נדחה.