ההלכה המגדירה את המקרים בהם יש למנות מומחה נוסף, סוכמה ברע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 673, 676 (2002) ("הילכת מזרחי"), כך:
"המומחה הרפואי משמש זרועו הארוכה של בית-המשפט לעניינים שברפואה. בתום המשפט נידרש השופט היושב לדין להכריע בתביעה בהסתמך על חוות-דעתו של המומחה הרפואי שמינה. על-כן בכל אותם מקרים שבהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות-הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות, וכי הוא נזקק לחוות-דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. ודוק, מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשגרה, אלא רק באותם המקרים שבהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות-הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על-ידיו."
ברע"א 329/02 זגרון נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (18.3.02), הבהיר וחידד כב' השופט ת' אור את פסיקתו בהילכת מזרחי הנ"ל:
"מינוי מומחה רפואי נוסף, באותו תחום בו כבר מונה מומחה על ידי בית המשפט, הנו מקרה חריג. ככלל, מומחה רפואי אחד די בו. במקרים רבים אפילו אם בית המשפט אינו מוכן לסמוך על חוות דעתו של המומחה הרפואי על כל פרטיה, יוכל על סמך אותה חוות דעת וכלל הנסיבות לקבוע את המסקנה הרפואית המתבקשת, אפילו זו אינה זהה עם זו של המומחה. ... מינויו של מומחה רפואי נוסף ראוי רק כשבית המשפט סבור, לאחר שבדק ובחן את כלל הנסיבות, שנבצר ממנו, לאחר כל מאמציו להגיע לתוצאה הראויה, שלא תיגרום לעיוות דין, על סמך חוות דעתו של המומחה האחד".
וראו סיכום ההלכה בפסק דינו של כב' השופט י' עמית בע"א 1534/12 זידאן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (14.2.13)].
לא בכדי הסמכות להורות על עריכת בדיקות עזר הדרושות למומחה מטעם בית המשפט לצורך עבודתו מצויה בידיו [ריבלין, 696] ולא בידי הצדדים.
בנגוד לטענת התובע, פרופ' יואכימס לא נסוג בחקירתו ולו במעט מעמדתו זו. ההיפך הוא הנכון, ואביא רק מקצת הדברים:
"ת. טינטון זו תלונה סובייקטיבית. כל אדם יכול להתלונן על טינטון ואין שום אפשרות להוכיח או לבטל את התלונה לחלוטין. לכן, על מנת לקבל את התלונה, אנו צריכים ביסוס אובייקטיבי מסוים. אחד הקריטריונים זה תאור הטינטון. בנוסף, צריך להיות בדיקת שמיעה התומכת בכך. כמות הרישומים או כמות ביקורים אצל הרופא, או נטילת תרופות, אינה מוכיחה דבר. שכן, יש אנשים אחד רץ כל יום ושני לא רץ בכלל. זה לא אומר שלזה יש ולשני לא. אתה אוהב מדע ומאמרים, בשום מאמר או רישום המוכר לי, לא רשום שיכול להיות טינטון בעוצמה של 80 ציבלר מעל הסף, שהוא ישמע אותו כשהוא מנגן או ליד אוטו עם מנוע פועל. אני לא מכיר מצב כזה. אנו נותנים נכות על תלונה סובייקטיבית, לפחות אני צריך סיפור אמין ואודיוגרם שיכול לאשר זאת. אף פעם אין לי ביטחון, אבל אם יש לי ספק הוא מקבל. את הקרטריונים המינימלים חייבים לקבל. סיפור כזה לא הגיוני לחלוטין".
(עמ' 12, ש' 15-27)
ובהמשך:
"לשאלת בית המשפט:
בהנחה שבית המשפט יקבע שלעניין התלונה הסובייקטיבית הוא מסתפק בתלונת התובע, האם מבחינת קרטריון שמתבטא באודיוגרמים, יש עמידה בקרטריונים לדעתך?
חסרים קרטריונים אודיולוגיים כדי לקבל את הטינטון.
נכות תפקודית
הלכה היא כי הנכות התפקודית, הבאה לבטא את מידת הפגיעה של נכות רפואית בתפקודו של הנפגע הספציפי, נקבעת על ידי בית המשפט בהתאם לראיות שהונחו בפניו באשר לכלל הנסיבות הרלוואנטיות לנפגע, למהות הפגיעה ולהשלכות שיש לפגיעה על תיפקודו ועסוקו של הנפגע [ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף כרך א', 240-242 (מהדורה חמישית, 2003)].
הנזק
אין מחלוקת על העובדות הבאות:
· התובע עבד עובר לתאונה כמרצה באקדמיה למוסיקה בירושלים (להלן: "האקדמיה").
...
נכות רפואית- סיכום ביניים
משראיתי לאמץ את מסקנותיהם של שני המומחים מטעם בית המשפט, אני קובע כי לא נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה כתוצאה מהתאונה.
מכל האמור עולה כי התובע לא הוכיח כי נגרם לו הפסד השתכרות בתקופה שלאחר התאונה והאמור אף עולה בקנה אחד עם המסקנה לפיה לא נותרה לתובע נכות.
בהתאם להוראת תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאיננו נזק ממון), תשל"ו- 1967, בשקלול כלל נסיבות העניין, לרבות תעודות המחלה שניתנו לתובע ונכויות זמניות, סבורני כי ראוי לפסוק לתובע סך של 7,500 ₪ בראש נזק זה.
סוף דבר
אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 יום מהיום, סך של 12,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ כחוק וכן החזר אגרה בסך 700 ₪ להיום.
