בדיקת שימוש בכותרת מטעה של חברה בידי תאגידים

בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית שבכותרת.

עניינה של הבקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן "בקשת האישור") נגד המשיבות פריגו ישראל סוכנויות בע"מ (להלן: "פריגו") , וAtlas Link (Beijing) Techology Co. Ltb (להלן: "אטלס"), בטענה כי המשיבות הטעו את ציבור הצרכנים בכך שהכיתוב על גבי חזית אריזות המוצרים נשוא הבקשה אינו תואם את האמור בעלון המצורף למוצר ואשר נחשף למשתמש רק לאחר רכישת המוצרים ובנוסף המשיבות הטעו ביחס לאישורי FDA למוצרים.

ביום 4.9.14 הגישה המבקשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבות בטענה, כי שיווקו ומכרו את המוצרים הנ"ל תוך ציון נתונים מטעים על גבי חזית האריזה אשר ייחסו לערכה לזיהוי ביוץ את אישור ה- FDA האמריקאי ודיוק של מעל 99%, ולערכה לזיהוי הריון ייחסו את אישור הFDA האמריקאי, דיוק מעל 99% וזיהוי ההיריון "עוד לפני האיחור במחזור". לעומת זאת בעלון לצרכן של הערכות מצוין כי רמת הדיוק של 99% מיוחסת לתנאי מעבדה ולא לבדיקה בשימוש עצמי.

ויתור: סעיף 22 להסדר הפשרה קובע כי עם אישורו של הסדר הפשרה יתגבש ויתור וסלוק של חברי הקבוצה ביחס לכל עינייני התובענה ובקשת האישור, וייווצר כלפיהם מעשה בית דין באשר לטענות ו/או עילות התובענה ובקשת האישור ולכל הסעדים שהתבקשו בקשר אליהן ולכל עניין הקשור ו/או הנובע מכך, כלפי המשיבות ו/או כל תאגיד הקשור עמן ו/או כל העובדים ונושאי המשרה בהם.

אשר לפצוי בדמות תרומת מוצרים - הוער כי קיים חשש שהגוף הנתרם ייבחר משיקולים שמיטיבים עם מי מהצדדים ועל כן הוצע לידרוש הצהרת הצדדים, לרבות תצהירים מטעם הגוף הנתרם, בדבר קשרים אישיים או עיסקיים עם הגופים הנתרמים זאת מעבר להצהרתם כי לא קיבלו ולא התקבלו בידיהם כל טובות הנאה.

באשר לשווי התרומה נטען כי הוא תוצאת משא ומתן שהתנהל בין הצדדים לאור עמדת המשיבות כי אין מקום לפצוי כספי של חברות הקבוצה ולאור עמדת המבקשת אודות הקושי לאמוד את הסעד הכספי אותו היו מקבלות חברות הקבוצה אילו הוכרעה התובענה הייצוגית לטובתן, הן ביחס לאופן קביעת הקף הנזק לגבי כל אחת מחברות הקבוצה והיקפו של הנזק לכלל חברות הקבוצה.

...

המשיבה 1 מתנגדת לאמור בבקשת האישור וטוענת כי דינה להידחות בהעדר בסיס משפטי ועובדתי.

ביחס למינוי הבודק מקובלת עליי עמדת הצדדים על פיה קיים קושי לאמוד את הנזק לאור העובדה שהערכות דנן מילאו את יעודן.

סבורני כי הסכומים המוצעים מצויים ברף הגבוה בהינתן כי אלו נגזרים משווי התרומה שעלותה למשיבות נמוך משוויו לצרכן.

עוד ציין, כי הנתבע חזר והצהיר בפניו בעל פה כי כך הם פני הדברים וכי הנתבעת הנה אמנם חברה בע"מ הרשומה בארה"ב ואף ציין מהם תחומי פעילותה שם. עוד הפנה התובע למכתב דרישה שנכתב בכתב ידו של הנתבע ודרש מהתובע כסף (ת/5) והועבר לתובע במכשיר הפקס' שבכותרתו מצויין "FROM: Susita_BVI_Ltd" ואף הפנה לצוואתו של הנתבע (ת/4) שם צוין ברחל ביתך הקטנה בסעיף 7(ה) כי "כל הכספים ופירותיהם המוחזקים/מופקדים בחשבונות ע"ש החברות שבבעלותי המליאה susita Ltd והמוחזקים/מופקדים בחשבונות חברת הברוקרים carles schab בחשבונות מס' XXXX-XXXX (נמחק במכוון על ידי א.ב.) ע"ש susita LTD הנני מצוה, הנני מצוה לילדי, בחלקים שוים ביניהם" (כך במקור א.ב.).

בכך הנתבע מודה במו ידיו במסגרתו צוואתו, שהנתבעת הנה חברה בע"מ, כי הוא בעל המניות היחיד בה וכי היא בבעלותו המלאה, כאשר נכסי החברה מוחזקים בידי חברת ברוקרים ומכאן שטענות הנתבע בעיניין זה ולפיהן אין כל קשר בינו לבין הנתבעת, הנן שקר.

התובע סבר, כי יש בכלל הראיות שהציג כדי להוכיח את קיומו של הסכם ההלוואה, כמו גם את עובדת הפרתו ע"י הנתבעים, כאשר לנתבע אחריות אישית מאחר וניהל את הנתבעת בתרמית, הונאה, רשלנות והטעייה, תוך היסתתרות מאחורי התאגיד וניצול אישיותה המשפטית של החברה, ומכאן שיש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בחוב כלפי התובע, שהועמד כזכור על 3 מיליון ₪ לצרכי אגרה.

בכל הקשור עם הנתבעת, ביחס אליה הכחיש את היותו בעליה ובעל מניותיה ומנהל בה או נושא משרה, ציין הנתבע כי מבדיקות שערך, אין כל תעוד בארה"ב בדבר רישומה של חברה בשם Susita Ltd.

מכאן, שאין הוכחה לקיומה של החברה והסבריו, הלוקים יש לומר של הנתבע, יכול ויהיו הסברים שיניחו את הדעת בדבר קיומה של פירמה בשם susita co., על התקלות שבשימוש בשם susita LTD בצוואת הנתבע או במסמכים נוספים שמעלים תהיות בנושא זה כמו קיומה של חברת susita bvi ltd שאינה כאמור שמה של הנתבעת 1 אם כי השם דומה, אך כל אלה למרבה צערו של התובע, אינם מעידים באמת על קיומה של הנתבעת כמי שנטלה הלוואה מהתובע.

...

עוד ציין, כי קיים דמיון מסוים בין חתימות המחלוקת לבין חלק מהדוגמאות בנטיית ציר האותיות ובאופן חלקי באות D ובאות N, וכן "ככל הנראה, ניתן להסיק כי הדמיון האמור הושג בדרך של חיקוי". כמו כן הגיע המומחה לכלל מסקנה, כי "בנתונים הקיימים – קיימת אפשרות סבירה שמסמכי המחלוקת לא נחתמו על ידי מר דב נסיס וכי יתכן שנעשה ניסיון לחקות היבטים מחתימותיו בניסיון לשייך את חתימות המחלוקת אליו". ולבסוף ציין, כי "יתכן שהמצאת מסמכי מקור תאפשר מסקנות ברמת וודאות גבוהה יותר". הוכחת הסכם ההלוואה כבר עתה אומר, כי למרבה צערו של התובע, ומבלי להתייחס בשלב זה לטענות הנתבע בדבר זיוף מסמכים מטעם התובע, הנני מתקשה עד מאד לקבוע כי אמנם נערך הסכם הלוואה אמיתי בין התובע לנתבעת או לנתבעים, וכי אמנם סכום כסף במזומן בסך של 263,500 דולר הועברו ע"י התובע לידי הנתבע.

סוף דבר המשמעות של האמור לעיל הינה, כי התובע אינו מוכיח מתן הלוואה בסכום כלשהו למי מהנתבעים.

במצב דברים זה אין מנוס מדחיית התביעה.

בית המשפט קבע כי הקבוצה המיוצגת תוגדר כ"בעלי מניות וניירות ערך אחרים של חברת שמן, שהחזיקו אופציות מסדרה 4 ומימשו אותן בתקופה 26.8.2013-22.9.2013" וכי אין לכלול את המשקיעים הפרטיים בגדרי בקשת חלפון, משום שעו"ד חלפון לא נימנה על חברי הקבוצה. עוד נקבע כי עו"ד חלפון אינו ראוי לשמש גם כבא כוחה המייצג של הקבוצה והאחרון הוחלף בבאי כוח מייצגים שנקבעו על ידי בית המשפט (להלן: "החלטת האישור").

לפי המבקשים, ההטעיה, חוסר הדיווח ואי הגילוי היו במספר מישורים: בעצם הידיעה שקיימת בעיה בנקבוביות שהיתה נמוכה – זאת ידעו לכאורה עוד קודם לדווח על מציאת סימני נפט; ובעצם הידיעה על נקבוביות נמוכה בהרבה מהמצופה לעומת הקדוח הקודם – זאת בנגוד להערכות עליהם הסתמכו בקדוח שהוא כאמור "קדוח אימות". לטענת המבקשים דיווח החברה מיום 1.9.13 שכותרתו "הגעה לעומק הסופי של קדוח ים '3'" (נספח 9 לבקשת נחמני), היה דיווח שאינו עולה בקנה אחד עם הוראות התוספת ה-11 לתקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומיידיים) לפיהן קיימת חובת דיווח רק עם סיומו של קדוח ניסיון.

המבקשים ממקדים טענותיהם בשני דיווחים של החברה: הדיווח מיום 1.9.2013 לגביו נטען כי היה דיווח יתר וולונטרי שלא בהתאם לתקנות אשר היה בו כדי להטעות את המשקיעים; הדיווח מיום 8.9.2013 לגביו נטען כי היה דיווח חסר בהיעדר נתוני אמת בדבר שיעור הנקבוביות כפי שעלה בבדיקות הלוגים החשמליים שבוצעו בקדוח ואשר היו בידי המשיבים באותה עת. על מנת להכריע בבקשות האישור דנן, אבחן האם הדיווחים המיידיים שפירסמה החברה היו דיווחים מטעים וחסרים והאם המבקשים עמדו בנטל שהוטל עליו והוכיח קיומו של נזק שניגרם לכאורה כתוצאה מההטעיה.

מטרת הדיווח מיום 1.9.2013 הייתה כאמור להודיע על הגעת הקדוח לעומקו הסופי, כאשר צוין מפורשות כי "לאחר סיום ביצוע הבדיקות, תמסר הודעה מעדכנת בהתאם לסעיף 6 לתוספת האחת עשרה [...]". סעיף 6(א) לתוספת קובע כדלקמן: "הסתיים קדוח ניסיון בשכבת מטרה מסוימת ובוצעו בשכבה בדיקות מאמתות (כגון: Open-Hole Logging[…]), שעל בסיסן הגיע התאגיד למסקנה מבוססת כי קיימים סימני פטרוליום משמעותיים בשכבה האמורה, יכלול הדוח פרטים אלה [...]". בהקשר זה טוענים המבקשים כי נוכח העובדה שקידוח ים 3 הוא קדוח אימות ולא קדוח ניסיון (קדוח אקספלורציה), לא קמה לחברה חובה לדיווח על קיומם של סימני פטרוליום בהתאם לסעיף 6 לתוספת (דיווח שניתן על ידי החברה ביום 8.9.2013).

...

בקשות האישור נדחות ביחס ליתר עילות התביעה מכוח חוק החברות וכן את העילה מכוח סעיף 56 לפקודת הנזיקין.

הצדדים יפעלו לפרסום החלטתי זו בהתאם להוראות סעיף 25(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות על חשבון המשיבים.

המשיבים יישאו, יחד ולחוד, בהוצאות המבקשים בקשר עם בקשות האישור בסכום כולל של 50,000 ש"ח. המזכירות תוודא את פרסום החלטתי זו גם בתיק המקביל ת"צ 54160-07-17.

השתלשלות ההליך ביום 25.7.2002 הגיש מר חיים רוזנברג בקשה לאישור תובענה כייצוגית כנגד הנתבעים שבכותרת וכנגד משיבים נוספים.

בעל השליטה בחברות היה נתבע 6, והוא ובני משפחתו נתבעים 2- 4 שמשו מנהלים ודירקטורים בחברה ובחברת האם.

בהחלטת האישור קבעתי כי עלה בידי המבקש דאז (מר רוזנברג) להוכיח עילת תביעה לכאורית אחת בגין פרט מטעה בתשקיף של החברה בנוגע לייעוד תמורת ההנפקה, כנגד החברה, הדירקטורים וחברת האם (סעיף 6(3), עמ' 15-13 להחלטת האישור).

הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה: כל אדם או תאגיד אשר רכשו אגרות חוב של החברה קודם ליום 5.5.2002.

נוכח כל האמור לעיל גם לא מצאתי למנות בודק שכן השיקולים בעיניין שלפני בנסיבותיו, לעניין היות ההסדר סביר וראוי הם עניין לבית המשפט ולא לבודק לענות בו. אני מורה כי בסכום הפשרה כהגדרתו בהסדר ינהג ב"כ התובע כך: ראשית מהסכומים שיתקבלו ינוכו ההוצאות שפורטו בהסדר הפשרה בסעיפים 3.3, 3.4, 4 .

...

אני סבורה כי יש חשיבות ציבורית לתובענה הייצוגית ככזו בכלל, ובתחום שהוגשה, בפרט.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) בחוק תובענות ייצוגיות.

פירוט הסעד המבוקש באופן תמציתי בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת לעשות שימוש בסמכותו, לקבל את התביעה שבכותרת ולהורות כדלקמן: להצהיר כי הסכם ההלוואה נחתם על בסיס מצגי שוא מטעם כלל הנתבעים ולכן התובעים זכאים לבטלו וכן לתבוע את כלל הנתבעים בגין חלקם ואחריותם במצגי השוא.

כך הנתבעים יהיו חבים כלפי התובעים ביחד ולחוד להחזר כספי ההלוואה והתמורה הנוספת שהתובעים זכאים לקבל על פי הסכם ההלוואה; להצהיר כי הסכם ההלוואה הופר בידי השותפות בהפרה יסודית המקנה לתובעים הזכות לביטולו ולהשבת כספי הלוואה לידיהם; להצהיר כי הנתבעים 2-6 גרמו להפרת הסכם ההלוואה; להצהיר כי התניית הפרעון המיידי שבהסכם ההלוואה התמלאה באופן שעומדת לתובעים הזכות לפרעון מידי של יתרת כספי ההלוואה; להצהיר כי הפסקת פעילותה השוטפת של השותפות מהוה גילוי חד משמעי בדבר דעתה של השותפות שלא תקיים את הסכם ההלוואה באופן העולה גדר הפרה צפויה כמשמעותה בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 ("חוק התרופות"), ולחייב את השותפות להשיב לתובעים את כספי ההלוואה ולרבות שיפוי התובעים על ההוצאות הסבירות שהוציאו ועל ההתחייבויות שהתחייבו בהן לשם קיום הסכם ההלוואה; להצהיר כי היתקיימו הנסיבות המקימות לתובעים הזכות למימוש השיעבוד הקבוע בהסכם ההלוואה; להטיל על הנתבעים 5-6 אחריות אישית בהיותם נושאי המשרה השולטים והמנהלים את עסקי השותפות באמצעות השותף הכללי, ולחייבם בשיפוי התובעים בשל כל נזקיהם תוצאת מעשיהם ו/או מחדליהם העולים גדר חוסר תום לב במשא ומתן, הטעה והיצג שוא תוך רשלנות חמורה בכללם, אובדן הזכות החוזית לקבלת סכומי פרעון ההלוואה, קרן וריבית, כבהגדרתם בהסכם ההלוואה, תוצאת רשלנותם החמורה; להורות על הרמת מסך ההיתאגדות, הן מכוח העובדה שההלוואה נילקחה מאת התובעים תוך שהנתבעים מסתירים מהם כי הדבר נעשה בנסיבות של "מימון דק", ללא כוונה אמיתית כי ההלוואה תשרת צמיחה עסקית, והן מכוח העובדה שהנתבעים, אשר יושבים בכל הצמתים של הקבוצה, עוסקים בעירוב נכסים ואינטרסים של הקבוצה כולה ומתייחסים אליה כאל אשכול החברות בלתי ניתן להפרדה – המהוה יחידה כלכלית אחת, בשליטה מלאה של אינפימר ובעלי השליטה בה, בהיתחשב בכך שהשותפות מהוה אך צנור לפעולותיה של אינפימר, וכי בעלי השליטה עצמם אינם מייחסים משמעות כלשהיא למסך ההיתאגדות בקונצרן; למנות בודק חשבונאי לבחינת ספרי השותפות והתחקות אחר מסלול הכספים שהתקבלו מכוח הסכם ההלוואה והשימושים שנעשו בהם באופן פסול.

נקדים ונדגיש, כלל, ועל אחת כמה וכמה בעניינינו, אין מחלוקת כי אורגן ותאגיד עשויים לחוב שניהם בגין מעשה נזיקין של האורגן בשם החברה, ואין לשחרר את האורגנים החייבים אישית מאחריותם בנזיקין.

מנגד, התובעים הביאו דוגמאות קונקרטיות שהישויות באשכול החברות לא נוהלו כמקור רווח עצמאי, שהנתבעים באופן שיטתי עירבו את נכסיהן של החברות, שלחברות הבת לא היה רצון עצמאי משלהן ושההחלטות שהן קיבלו לכאורה התקבלו במעלה "השרשרת", שהשותפות והחברות דלמטה לא נוהלו להשאת רווחיהן, והכל תוך קפוח נשייתם של התובעים ו/ו תוך שהנתבעים נטלו במודע, ולכל הפחות באדישות, סיכון בלתי סביר שהשותפות והחברות דלמטה לא יעמדו בהתחייבויותיהן.

...

סוף דבר א. אני מוחק את התביעה נגד הנתבעים 5, 6.

אני מחייב את התובעים ביחד ולחוד לשלם לנתבעים 5, 6 את הוצאותיהם בתביעה זו בסך כולל, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך של 20,000 ₪.

אני מחייב את הנתבעים 5, 6 ביחד ולחוד לשלם לתובעים את הוצאותיהם בהליך זה, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך כולל של 10,000 ₪.