בדיקת רופא לאחר פגיעה מסוג Whiplash בתאונת דרכים חובת הבדיקה הרפואית

בבית החולים אובחנה חבלה לעמ"ש צוארי מסוג Whiplash (צליפת שוט), וכן הומלץ על ביצוע בדיקות שמיעה וטמפוטרפיה לאור תלונות התובעת.

הנכות הרפואית: התובעת נבדקה ע"י אורטופד מומחה בכירורגיה אורטופדית, ד"ר גד ולן, אשר קבע כי לא נותרה לה כל נכות אורטופדית בעקבות התאונות מושא תיק זה. בנוסף, נבדקה התובעת אף ע"י מומחה בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר ירמי הראל, אשר קבע כי לתובעת לא נותרה כל נכות בתחום הפסיכיאטריה בעקבות התאונות, כאשר לתובעת נכות קודמת בתחום הנפש ששיעורה 20%.

לזאת אציין כי מומחה ביהמ"ש עומת אף עם טענותיה אלו של התובעת ולא מצא לנכון לשנות מקביעתו (פרוטוקול הדיון מיום 10.6.15 עמ' 7 החל משורה 3), ואי לכך לא הוכיחה התובעת בסיס לשנות מקביעת המומחה גם בעיניין זה. הנתבעת מנגד ביקשה לזמן לחקירה את מומחה ביהמ"ש בתחום הראומטולוגיה בניסיון לקעקע מסקנותיו בעיניינה של התובעת: כך, הנתבעת ניסתה בראש ובראשונה לטעון כי התובעת אובחנה עובר למועד התאונה השנייה כסובלת ממחלת הפיברומיאלגיה, זאת לנוכח מיסמך שנערך ע"י ד"ר ריבלין, רופאה המטפל של התובעת, בו מצוין, לשיטתה, כי התובעת אובחנה ע"י רופא קודם, ד"ר אהרנפלד, כלוקה בפיברומיאלגיה כבר במאי שנת 2010 עובר לתאונה.

בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב (3) 589, (12.10.78) נפסק: "הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו". לטענת התובעת, מחלת הפיברומיאלגיה ממנה סובלת מתבטאת בכאב כרוני מופשט בכתפיים, בחזה בשכמות ובכל הגוף וכן בתשישות עייפות, דכאונות, חרדות, פחדים ונימולים בידיים, המקשים על התובעת בכל היבטי חיי היום יום, לרבות בטיפול בילדיה הקטנים ובתפקודה בעבודתה כמורה, מיקצוע אותו נאלצה לסיים לאחר התאונה בשל מכאוביה תוך הסבה לגננת מחליפה בגן ילדים.

לא בכך סגי, לעניין מצבה הרפואי התובעת בחרה לצרף לתיק המוצגים מטעמה תעוד רפואי משנת 2014 (ראה נספח י') המתאר כאבים בכתף שמאל המתייחסים למעשה לפגיעה שספגה בתאונת דרכים מאוחרת יותר (עמ' 23 ש' 13-14), כאשר למצער, לטענתה, הכאבים מהם סבלה כמתואר בנספח י הנ"ל בגין תאונה זו מצטרפים לתאונות מושא תיק זה כפי שהודתה התובעת בבית המשפט (עמ' 23 ש' 18-19).

עדותה, לאור הקשרים המשפחתיים עם התובעת, היא מראש עדות בעייתית, שהיכולת לסמוך על נכונותה ללא עוררין אינה גדולה, חובת הנאמנות שהיא חשה לתובעת גדולה מזו שחשה לנתבעת, ולכן יש בסיס למחשבה שבניסיון לסייע לאחותה לא הקפידה על אמירת האמת.

...

אשר לעתיד סבורני כי התובעת עלולה להזדקק לטיפולים מסוימים ותרופות מסוימות שאינם נכללים במסגרת החקיקה הסוציאלית בשים לב כי מדובר כאמור במחלה שהינה כרונית.

בנסיבות אלו, נחה דעתי כי עזרה כזו היא עזרה מוכרת ע"י הדין בתור ברת פיצוי, אפילו לא הוציא בגינה הניזוק הוצאות, ואפילו הקרוב המסייע לו לא נפגע בהכנסתו שלו כתוצאה מהושטת הסיוע (ר' קציר בספרו בעמ' 820,ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ (פורסם בנבו) 19.11.97 הנזכר שם בעמ' 829).

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 95,000 ₪ בניכוי שכ"ט המומחים בתחום הפסיכיאטרי והאורטופדי אשר לא קבעו נכות בגין התאונות = 84,625 ₪ ובמעוגל – 85,000 ש"ח. הנתבעת תישא בתשלום האגרה ובנוסף בשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 13,000 ₪.

ממקום התאונה הובהלו התובעים לבית החולים "אסף הרופא", שם אובחן התובע כסובל מרגישות וממגבלות תנועה בכל חלקי גבו, ובמיוחד בחוליה D12, כן אובחן כסובל מחבלה לעמ"ש צוארי מסוג Whiplash (צליפת שוט).

הנתבעים, "הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ" ו"אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ" ביטחו רכב זה והוציאו עבורו פוליסת ביטוח חובה.

התובעת התובעת נבדקה ע"י מומחה ברפואת אף אוזן גרון, ד"ר הימלפרב, אשר ציין כי תלונות מצד התובעת אודות סחרחורות הופיעו מיד לאחר התאונה, כאשר בדיקת ENG הצביעה על פגיעה קלה וגבולית במערכת ההוסטיבולרית.

בנוסף נבדקה התובעת ע"י פרופ' גולדהמר, מומחה בנוירולוגיה, אשר קבע כי בבדיקה נוירולוגית שערך לא נימצאו ממצאים אובייקטיביים חולניים, כאשר תלונות על כאבי ראש הנן שכיחות לאחר תאונה מהסוג אותו עברה התובעת.

העובדה כי בשנים הראשונות לאחר התאונה השביח התובע הכנסותיו, והיו אף שנים כי הכנסותיו הושבחו עד מאוד (ראה למשל שנת 2005 - כ-161,000 ₪ וב-2007 כ-155,000) מעידה כי תיפקודו העקרוני לא נפגע בשיעורים אותם טוען, ולמעשה לא הוכיח שיעור מסוים של פגיעה בהכנסתו עקב תאונת דרכים.

לעניין זה ראוי יש אף להזכיר את רע"א 963/13 פלוני נ' "הפול" חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו 23.5.13) שם נקבע בעיניין תובע אשר השתאה בקבלת טפול נפשי בהקשר לבקשתו למינוי מומחה בימ"ש בתחום בתביעת פלת"ד כי התחום הפסיכיאטרי הנו תחום רגיש ו".

...

נראה לי נכון לפצותו עבור עזרת צד ג' בעתיד בסכום גלובלי של 6,000 ₪.

סבורני אם כן כי המקרה דנן נופל בגדר המקרים בהם על בית המשפט לעשות שימוש בסמכות שניתנה לו בעניין הכאב והסבל, בכדי לפצות כראוי בגין כאב וסבל שלא מצאו ביטוי באחוזי נכות.

סוף דבר אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעים את הסך של 159,000 ₪ (158,640 ₪ לפני עיגול כלפי מעלה) בניכוי 117,000 ₪ כערכם היום.

לאחר תאונת הדרכים פגיעה במנגנון Whiplash.

ביום 14.8.19 מונה ד"ר מ. ביזר כמומחה רפואי בתחום הא.א.ג. בפתח חוות הדעת נכתב ע"י המומחה: "לפני שאענה לשאלות כבוד בית הדין, רואה אני לעצמי חובה לציין כי האסופה הרפואית ששוגרה אלי היא מזערית, פחות מ- 10 עמודים וכבר התרעתי על כך במכתבי מיום 1.9.2018 ובהודעה לכבוד השופטת מיום 17.12.2019. " ואלה השאלות שהופנו למומחה והתשובות שנתקבלו ממנו: מהו הליקוי ממנו סובלת התובעת בשמיעתה? "באשר לליקוי השמיעה ממנו סובלת התובעת – על פי בדיקת השמיעה שבוצעה במכון שמיעה ודיבור ספקטור, בתאריך 16.5.19, הבדיקה תקינה לחלוטין כך גם מציינת הבודקת: "שמיעה טובה דו"צ". סף השמיעה לדיבור 10 דציבל בכל אוזן והדיסקרימינציה – 100% דו צדדי ערכים טובים, רחוקים מגבול הנורמה.

"המילה טנטון מופיעה באסופה הרפואית רק פעם אחת בסעיף סיבת ההפניה שבבדיקת השמיעה הנ"ל. לציין כי הבדיקה והתלונה הם 9 חודשים לאחר התאונה. היות ואין כל איזכור נוסף, ובעיקר מוקדם יותר ובהיתחשב בבדיקת השמיעה התקינה לחלוטין – קשה לי לקבל את טענת הטנטון." התובעת ביקשה להפנות שאלות הבהרה למומחה וביה"ד נעתר לבקשה.

1.1 האם כאבי הראש, טינטון וסחרחורות הינם פגימות נפרדות שכל אחת מהן נגרמה ישירות מתאונת הדרכים? "לא. מדובר בתופעות שכיחות לאחר תאונות דרכים במנגנון של צליפת שוט, ונובעות מהפגיעה בצואר." 1.2 האם נבעו עקב חבלה ישירה בראש? אם כן, אנא הפני לתעוד הרפואי הרלוואנטי.

"פרק זמן של 5 שבועות הנו סביר לרישום התלונה, בעיקר כשנרשמה בביקור הראשון של התובעת אצל רופא מומחה. אבל השאלה איננה רלוואנטית, היות והתלונה של טינטון בכל מקרה איננה מקנה נכות." ביום 8.7.21 מינה ביה"ד את ד"ר איתן דנקנר, רופא שיניים ומומחה לטיפולי שורש.

" האם השפעת הארוע התאונתי על קרות הליקויים פחותה בהרבה, ביחס לגורמים אחרים, הקיימים אצל התובעת (ככל וקיימים)? "התאונה גרמה לכאב במפרקי הלסת בשני הצדדים ובצד אחד של הפנים להרגשת "דקירה". כאמור לעיל בשאלה הקודמת קיים קשר סיבתי בין הכאבים עליהם מתלוננת התובעת במפרקי הלסת לבין הפגיעה מסוג "צליפת שוט". הסימנים הקליניים של הפגיעה בלסת יכולים להתפתח בסמוך לפגיעה בצואר ו/או בשלבים מאוחרים יותר (1).

...

הכרעה לאחר שעיינו בחוות הדעת ובתשובות המומחים לחוות הדעת, בחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

מצאנו את חוות הדעת מנומקות וחד משמעיות ואנו מאמצים אותן.

סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה.

ביום 19/11/09 נפגעה התובעת בתאונת דרכים בעת שנהגה ברכב מס' רשוי 20-836-63.

הנכות הרפואית: התובעת נבדקה ע"י אורטופד מומחה בכירורגיה אורטופדית, פרופ' משה סלעי, אשר מצא בבדיקתו כי קיימת הגבלה קלה בטווח חלק מתנועות ע"ש צוארי ללא חסר נורולוגי או ממצא חבלתי בהדמיה.

הנכות הרפואית בשיעור 5% שקבע המומחה מייצגת, אם כן, במקרה זה את המבחן הטכני המבוטא בתקנות, ואינה טומנת בחובה הכבדה, כאמור, על פעולותיה.

ראה גם ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג פ"ד מג(1) 137, 157 16.3.89 שם כתב השופט מ' בייסקי אודות המערערת שגם לה נקבעה נכות דומה בשיעור 5% בגין חבלה צוארית ," אך העיקר הוא כי נכות בשיעור 5% מהסוג שנקבע אצלה אין לה כל השפעה או השלכה על תיפקוד בעבודה, ואף רופא לא קבע אחרת..." יתרה מזאת מחומר הראיות בתיק עולה כי עסקינן בתובעת אשר סבלה משלל בעיות רפואיות עובר לתאונה, ומצבה היה קשה בשל גידול ממאיר בו לקתה בסוף שנת 2003 אשר הביא לפיטוריה מעבודתה, לטענתה, והותיר אותה לפי קביעות המל"ל עם נכות צמיתה בשיעור 50%, כאשר מתוכן 15% מתייחסים לנכות בכתף לאור כריתת בלוטות לימפה באזור, וכן עם דרגת אי כושר צמיתה בשיעור 60% (ראה מוצג ג' למוצגי הנתבעת).

נוסף על כך, התרשמותי היא שמסלול חייה של התובעת לא נפגע כהוא זה. כבר מייד אחרי התאונה שאירעה באשקלון, עוד טרם ביקרה בבית חולים, שבה מייד לעבודתה והמשיכה בעיסוקיה הרגילים, כאשר רק בערב אותו יום, כשש שעות לאחר התאונה (ראה מוצגים 1, 7 לתיק מוצגי התובעת: דו"ח חדר מיון לעומת אישור מישטרה) בחרה לפנות לחדר מיון.

(ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה פד"י מט (2) 257 23.11.94), אך יחד עם זאת יש לטעמי להבחין בין מקום בו אדם נפגע וסובל מנכות תפקודית, ושכרו אמנם לא נגרע, אך יתכן כי בעתיד לאור מצבו הרפואי תהיה פגיעה כלשהיא בשכרו, לבין מצב כמו במקרה דנן בו אין כל פגיעה בתפקודו של נפגע תאונת הדרכים, או אז לא צפויה אף פגיעה בכושר הישתכרותו בעתיד.

...

יחד עם זאת עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקקה התובעת סביר כי התובעת נשאה דמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים לפחות עד שנת 2010, וכי נזקקה להוצאות נסיעה לטיפולים אלה.

באשר לעתיד לא נחה דעתי לאור אופי הפגיעה כי הנכות בשיעור 5% מצדיקה עזרת בני משפחה החורגת מגדר עזרה רגילה, ובוודאי שאינה מצדיקה עזרת צד ג' ממקור חיצוני.

בענייננו במצב בו בתאונה לא נגרם לתובעת שבר, היא לא אושפזה ולא נזקקה לטיפולים חודרניים, והייתה באי כושר תקופה קצרה בלבד, אם בכלל, אין כל הצדקה למקסימום הפיצוי על פי תקנה 2(ב) לתקנות הפלת"ד (חישוב נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו 1976 סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 11,286 ש"ח. הנתבעת תישא בתשלום האגרה ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% + מע"מ. התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעת יקבל את פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום קמא ברמלה (כב' הש' ו. בלוך- שכטמן) מיום 29.8.22 במסגרתה התקבלה בקשת המשיב למינוי מומחה בתחום האורתופדי, במסגרת תביעתו כנגד המבקשת מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן – חוק הפלת"ד).

תמצית טענות המשיבה פגיעתה של המשיבה הייתה פגיעה מסוג "צליפת שוט" אשר מעצם טיבה נותנת אותותיה אך ורק כעבור זמן.

זאת ועוד, הפסיקה הכירה באפשרות למינוי מומחה בשל תלונות על כאבים ורגישות הנזכרים בתעוד רפואי , כך לדוגמא, ניתן היתר להבאת ראיות לסתור בשל תלונות על כאבים ורגישות, כאשר הועדה הרפואית לא נתנה כל היתייחסות לתלונות אלו בהחלטה הקובעת דרגת נכות וכאשר עסקינן בתלונות משמעותיות ומתמשכות (ראו, כדוגמה - ברע"א 7666/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב הפול נ' פלוני (2016) ; רע"א 40869-12-18 פ.נ. נ. כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' (2018); תא (פ"ת) 4885-11-09 מלכה חן נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה הפול (2010) ורבים אחרים).

בנידון, כעולה מעיון במסמכים אשר צורפו לתביעה ולבקשה למינוי מומחים, ביום 14.9.18, יום לאחר התאונה, התלוננה המשיבה על כאבים בצואר ובגב תחתון ואף נקבעה איבחנה של "WHIPLASH INJURY " (צליפת שוט) כמו כן "PAIN BACK " (כאבי גב).

אכן משך מספר שנים אין עדות לרצף טפולי ואולם החל מחודש אוגוסט 2021 מתלוננת המשיבה הן על כאבים בצואר והן על כאבים בכתפה כאשר צויין מפורשות כי הכאבים בצואר הם אלו המקרינים על היד – "רגישות פרהורטברלית צוארי עם הקרנה ליד שמאל...". בבדיקה מיום 1.9.21 המליץ רופא אורתופד אליו פנתה המשיבה על טפולי פיזיותראפיה , CT עמ"ש צוארי, US כתף שמאל ומעקב אורתופד.

כאשר בתוצאות בדיקת ה CT מיום 11.10.21 צויין "בקע פרא מרכזי שמאלי של הדיסק בגובה C6-C7 ". בנוסף לכך, בביקורים מיום 29.9.21 ומיום 23.11.21 אצל אורתופד, צויין כי המשיבה סובלת מ"כאבים" בכתף שמאל, ו"רגישות" בתנועות לכל הכיוונים, כמו גם תלונות על רדימות באצבעות 2-3 בכף יד שמאל, נוסף ל"כאבים בעורף, סחרחורת וחולשה כללית לאחר כיפוף ויישור בגב" ואף ניתנה איבחנה של PAIN SHOULDER ; PAIN NECK CERVICALGIA (כאבי צואר) ו- DIZZINESS (סחרחורת).

אומנם פערי הזמן בין האבחנות האחרונות למועד התאונה מעלים שאלה של קשר סיבתי ואף אינני מיתעלם מהעובדה כי במועד התאונה לא התלוננה המשיבה כלל על כאבים בכתף ואולם די בכאבי הצואר ובממצאי הCT באשר לפגיעה הצוארית על מנת להוות ראשית ראיה לקיומה של נכות אשר אפשר והיא קשורה לתאונה, כפי שהובהר לא אחת בפסיקה שאלת הקשר הסיבתי תבוא על דרך הכלל אל פיתרונה במינוי מומחה רפואי, שכן עניין זה נמצא בלב ליבה של מומחיותו, לפיכך גם כאשר קיים ספק ואפשר אף ספק ממשי בשאלת הקשר הסיבתי ראוי כי ימונה מומחה לעניין זה. לאור כל המפורט לעיל, אף אני סבור כי יש במסמכים הרפואיים שצורפו כדי להוות ראשית ראיה (גם אם קלושה) לצורך מינוי מומחה בתחום האורתופדי, וכי שאלת קיומו או היעדרו של קשר סיבתי בין התאונה לבין התלונות והאבחנות שפורטו במסמכים הרפואיים תבחן ע"י המומחה אשר יבדוק את המשיבה, ויבחן את המסמכים הרפואיים המצורפים ויקבע בסופו של יום אם יש או אין קשר סיבתי בינן לבין התאונה.

...

סבורני, כי הנדון אינו נופל לגדר המקרים הרחיגים בהם נדרשת התערבות ערכאת הערעור.

אומנם פערי הזמן בין האבחנות האחרונות למועד התאונה מעלים שאלה של קשר סיבתי ואף אינני מתעלם מהעובדה כי במועד התאונה לא התלוננה המשיבה כלל על כאבים בכתף ואולם די בכאבי הצוואר ובממצאי הCT באשר לפגיעה הצווארית על מנת להוות ראשית ראיה לקיומה של נכות אשר אפשר והיא קשורה לתאונה, כפי שהובהר לא אחת בפסיקה שאלת הקשר הסיבתי תבוא על דרך הכלל אל פתרונה במינוי מומחה רפואי, שכן עניין זה נמצא בלב ליבה של מומחיותו, לפיכך גם כאשר קיים ספק ואפשר אף ספק ממשי בשאלת הקשר הסיבתי ראוי כי ימונה מומחה לעניין זה. לאור כל המפורט לעיל, אף אני סבור כי יש במסמכים הרפואיים שצורפו כדי להוות ראשית ראיה (גם אם קלושה) לצורך מינוי מומחה בתחום האורתופדי, וכי שאלת קיומו או העדרו של קשר סיבתי בין התאונה לבין התלונות והאבחנות שפורטו במסמכים הרפואיים תיבחן ע"י המומחה אשר יבדוק את המשיבה, ויבחן את המסמכים הרפואיים המצורפים ויקבע בסופו של יום אם יש או אין קשר סיבתי בינן לבין התאונה.

הבקשה נדחית.