בית משפט לתביעות קטנות בכפר סבא
ת"ק 2739-08-16 בורפקר נ' טולדנו ואח'
בפני
כבוד השופטת עמיתה אביבה טלמור
התובע
יניב בורפקר
הנתבעות
1. מרגלית טולדנו
2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
פסק דין
התובע, אשר נהג ברכב התובע עובר לתאונה ותוצאותיה, תאר בעדותו את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בציינו כדלקמן:
"אני הבעלים של אופנוע במספרו 32-327-78. ביום 14.10.15 נהגתי באופנוע בדרך דנמרק בפתח תקווה. הכביש הוא דו סיטרי, נתיב אחד לכל כיוון. נסעתי בדרך לעבודה, בכביש שאני נוסע בו כל בוקר. יש לי 20 שנה רישיון על רכב, אף פעם לא הייתי אשם בתאונה. נסעתי בכביש שרואים אותו בתמונות שאני מגיש לבית משפט, מוגשות ומסומנות ת/1 ו-ת/2, סימנתי בחץ את כיוון נסיעתי על ת/1. מאחר והיה רכב לפניי, ובנתיב הנגדי שמולי לא היה שום רכב, אז סטיתי שמאלה כיוון נסיעתי לעבר המסלול הנגדי והתחלתי לעקוף את הרכב שהיה לפניי. עקפתי את הרכב שהיה לפניי, מאחר וראיתי שלפני הרכב שאותו עקפתי, יש רכב נוסף, אז לא חזרתי חזרה ימינה כיוון נסיעתי לנתיב הימני שממנו יצאתי לעקיפה אלא המשכתי בנסיעה בנתיב שמולי כדי לעקוף רכב נוסף זה שנסע לפני הרכב שאותו כבר עקפתי. לפתע הרכב הנוסף הזה שרציתי לעקוף אותו סטה שמאלה כיוון נסיעתו לעבר הנתיב שמולי, וזאת הנהגת עשתה באופן פיתאומי מבלי שאותתה ולא עצרה לפני שהיא סטתה שמאלה כיוון נסיעתה והיא לא ראתה את האופנוע שלי, וכתוצאה מכך כלי הרכב התנגשו באופן שהאופנוע פגע בדלת הקדמית שמאלית של רכב הנתבעת 1. אני אומר שהנהגת סטתה שמאלה כיוון נסיעתה באמת כמו שהיא כותבת בכתב הגנה, היא רצתה להחנות את הרכב שלה מעבר לכביש כיוון נסיעתה, כלומר לחצות את הנתיב שנימצא מול כיוון נסיעתה ולהגיע לשולי הכביש שמהצד השני כיוון נסיעתה ולהחנות שם את רכבה. רואים בתמונות ת/1 ו-ת/2 שיכלי רכב רבים חונים בשולי הכביש בצד שמאל כיוון נסיעתי וגם בצד ימין. המקרה נשוא התאונה קרה בשעה 09:30 בבוקר לערך, ואני רוצה לומר שכמדי יום כבר משעה 08:00 ואילך מקומות החניה תפוסים ואין מקום חניה. אני מבקש לציין, שכתוצאה מהתאונה אני עפתי מהאופנוע והאופנוע נפל על הכביש, ואני נפלתי ליד האופנוע כי לא הייתי במהירות גבוהה, כפי שנירשם בכתב ההגנה. אני נפלתי ליד האופנוע כי לא נסעתי מהר. אני רוצה להגיד שהייתי לבוש בג'ינס וחולצה ונגרמו לי שריטות בגוף. אילו הייתי נוסע במהירות גבוהה כפי שמנסות הנתבעות לציין, אז בודאי שהנזקים היו הרבה יותר גדולים ממה שנגרמו לגוף שלי. הגרסה שלי מאותו רגע היתה אותה גרסה לכל אורך הדרך, גם לשוטרים שהגיעו למקום, גם באה מישהי מהעבודה ומילאה לי טופס למל"ל, גם בדרישה, אחד אחד מה שאמרתי זה היה לכל אורך הדרך. שכן זה מה שקרה ואני מספר את זה גם לביהמ"ש בצורה ברורה. אחרי התאונה אני והנהגת החלפנו פרטים, באו אנשים ועזרו לנו. הרכב שבו נהגה הנתבעת 1 מספרו 39-155-70 והוא מבוטח בנתבעת 2. מיד כשזה קרה מישהי שעובדת במד"א באה וטיפלה, היא אמרה לי שהיא ראתה הכל. הנתבעת 1 במקום התאונה אמרה שהיא מודה באחריות שלה ולקחה אחריות, היא אמרה את זה גם לשוטרים לגם למד"א. יום למחרת דברתי בטלפון עם נתבעת 1, יש לי את ההקלטה שהיא אמרה שהיא מודה באחריות שלה. יש לי את ההקלטה בטלפון הנייד. הנזק שניגרם לאופנוע מסתכם בסך של 19,157 ₪. שכ"ט שמאי בסך של 1,500 ₪. ירידת ערך בסך של 1,416 ₪. אני תובע עוגמת נפש בסך של 1,000 ₪. מבקש לפסוק לזכותי את סכום התביעה בצרוף ריבית, הפרישי הצמדה והוצאות. אני צירפתי לתביעה שלי את כל המסמכים שמעידים על הנזקים, וטענות הנתבעות שכביכול אני רוצה לתבוע נזקים מעבר למה שמגיע לי, אין להם יסוד. אני מציין, ששמאי הוא זה שקבע את גובה הנזקים, הוא איש המיקצוע והוא אמין. האופנוע גם אם הוא משנת 11' הוא לא נסע מספר רב של קילומטרים כי הבעלים שממנו קניתי את האופנוע לא השתמש בו כ"כ הרבה. למיטב ידיעתי, האופנוע לא עבר תאונות קודמות. אני אומר שהלכתי אתמול לעשות בדיקת פוליגראף ויצאתי דובר אמת. אם אתה רוצה גם נתבעת 1 יכולה לעבור בדיקת פוליגראף ואני אשמח אם היא תעשה זאת".
נתבעת 1, אשר נהגה ברכב נתבעת 1 עובר לתאונה ותוצאותיה תיארה בעדותה את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בציינה כדלקמן:
"ביום 14.10.15 בסביבות השעה 09:00 נהגתי ברכב שמספרו 39-155-70 שמבוטח בנתבעת 2. נסעתי ברח' דנמרק בפתח תקווה, הכביש הוא דו סיטרי בעל נתיב אחד לכל כיוון. אני נוסעת בכביש הזה כל יום, אני גם גרה בפ"ת ואני גם עובדת בקניון כבר שנתיים, אני חונה ברחוב הזה כל הזמן. גם אם אין חניה, אני יודעת שחניה תתפנה לאחר מספר דקות. אני נסעתי בנתיב נסיעה לחפש חניה, כמו שאני נוסעת מדי בוקר. כשזיהיתי חניה או מישהו שיוצא מחניה, אז זיהיתי מקום חניה פנוי מהצד השני של הכביש כיוון נסיעתי, אבל כדי להגיע לאותו מקום חניה הייתי צריכה לעשות יוטרן בכביש כלומר לסטות שמאלה כיוון נסיעתי ולנסוע לאחור ולהסתובב שוב שמאלה כיוון נסיעתי כדי להגיע לנתיב שמולי ולנסוע חזרה בנגוד לכיוון הנסיעה הקודם שלי. דהיינו, בנתיב שמולי. באתי להסתובב, כלומר התחלתי לנסוע שמאלה כיוון נסיעתי מהנתיב הימני שבו נסעתי כדי להגיע לנתיב הנגדי, לפני שסטיתי שמאלה כיוון נסיעתי, הסתכלתי במראה האחורית וראיתי מאחוריי רכב והסתכלתי קדימה וראיתי שבמסלול הנגדי לא מגיעים כלי רכב. נסעתי במהירות איטית, כלומר סטיתי שמאלה כיוון נסיעתי במהירות איטית ולא הייתי בעצירה כי ראו שאני נוסעת באיטיות כדי לחפש חניה. שזו כנראה הסיבה שהתובע יצא לעקיפה. אני אומרת שהתובע יצא לעקיפה בחוסר זהירות ובמהירות גבוהה, אני אומרת שהמהירות שהוא נסע היתה לא סבירה על הכביש הזה. הוא ניכנס ברכב שלי בצד שמאלי קדמי של הרכב שלי. מי פגע הוא או אני, אני לא מבינה בזה ולא יודעת. התוצאה היא, שהיתה היתנגשות בין כלי הרכב. אני מודה ששכחתי לאותת, אלא אני נסעתי באיטיות, ולא אותתי כי חפשתי חניה וסטיתי שמאלה כיוון נסיעתי בלי לאותת. העקיפה של האופנוע אותי היתה במהירות מסוכנת. מעבר לזה, עברה שנה מעת התאונה, הייתי בתחושות של אדרנלין מאוד מאוד גבוהות, שכן יכולות להשפיע אם אני זוכרת בדיוק איך עצרתי, זה שלא אותתי אני זוכרת. הייתי בעצירה מוחלטת או בנסיעה איטית, אז אני באמת לא זוכרת כי האדרנלין פועל וזה לא מקרה שאני נתקלת בו כל יום. אז אני באמת לא זוכרת. אחרי התאונה החלפנו פרטים. אני אחרי התאונה לא לקחתי אחריות על התאונה ולא אמרתי שאני מודה. ישבתי וחיכיתי שהמשטרה תגיע. גם בהקלטה שהתובע השמיע בביהמ"ש והדברים שאמרתי, אני אומרת שאני לא חושבת שנכון שאני זו שאחליט מי אשם, לא אני ולא הוא, אני לא לוקחת את המקום הזה. אמרתי אולי את הדברים שנשמעו לתובע כאילו שאני לוקחת אחריות, אבל אני לא לקחתי אחריות".
הצדדים נחקרו בחקירה נגדית.
...
התובע, אשר נהג ברכב התובע עובר לתאונה ותוצאותיה, תאר בעדותו את אופן השתלשלות הארוע וקרות התאונה בציינו כדלקמן:
"אני הבעלים של אופנוע במספרו 32-327-78. ביום 14.10.15 נהגתי באופנוע בדרך דנמרק בפתח תקווה. הכביש הוא דו סטרי, נתיב אחד לכל כיוון. נסעתי בדרך לעבודה, בכביש שאני נוסע בו כל בוקר. יש לי 20 שנה רישיון על רכב, אף פעם לא הייתי אשם בתאונה. נסעתי בכביש שרואים אותו בתמונות שאני מגיש לבית משפט, מוגשות ומסומנות ת/1 ו-ת/2, סימנתי בחץ את כיוון נסיעתי על ת/1. מאחר והיה רכב לפניי, ובנתיב הנגדי שמולי לא היה שום רכב, אז סטיתי שמאלה כיוון נסיעתי לעבר המסלול הנגדי והתחלתי לעקוף את הרכב שהיה לפניי. עקפתי את הרכב שהיה לפניי, מאחר וראיתי שלפני הרכב שאותו עקפתי, יש רכב נוסף, אז לא חזרתי חזרה ימינה כיוון נסיעתי לנתיב הימני שממנו יצאתי לעקיפה אלא המשכתי בנסיעה בנתיב שמולי כדי לעקוף רכב נוסף זה שנסע לפני הרכב שאותו כבר עקפתי. לפתע הרכב הנוסף הזה שרציתי לעקוף אותו סטה שמאלה כיוון נסיעתו לעבר הנתיב שמולי, וזאת הנהגת עשתה באופן פתאומי מבלי שאותתה ולא עצרה לפני שהיא סטתה שמאלה כיוון נסיעתה והיא לא ראתה את האופנוע שלי, וכתוצאה מכך כלי הרכב התנגשו באופן שהאופנוע פגע בדלת הקדמית שמאלית של רכב הנתבעת 1. אני אומר שהנהגת סטתה שמאלה כיוון נסיעתה באמת כמו שהיא כותבת בכתב הגנה, היא רצתה להחנות את הרכב שלה מעבר לכביש כיוון נסיעתה, כלומר לחצות את הנתיב שנמצא מול כיוון נסיעתה ולהגיע לשולי הכביש שמהצד השני כיוון נסיעתה ולהחנות שם את רכבה. רואים בתמונות ת/1 ו-ת/2 שכלי רכב רבים חונים בשולי הכביש בצד שמאל כיוון נסיעתי וגם בצד ימין. המקרה נשוא התאונה קרה בשעה 09:30 בבוקר לערך, ואני רוצה לומר שכמדי יום כבר משעה 08:00 ואילך מקומות החניה תפוסים ואין מקום חניה. אני מבקש לציין, שכתוצאה מהתאונה אני עפתי מהאופנוע והאופנוע נפל על הכביש, ואני נפלתי ליד האופנוע כי לא הייתי במהירות גבוהה, כפי שנרשם בכתב ההגנה. אני נפלתי ליד האופנוע כי לא נסעתי מהר. אני רוצה להגיד שהייתי לבוש בג'ינס וחולצה ונגרמו לי שריטות בגוף. אילו הייתי נוסע במהירות גבוהה כפי שמנסות הנתבעות לציין, אז בוודאי שהנזקים היו הרבה יותר גדולים ממה שנגרמו לגוף שלי. הגרסה שלי מאותו רגע היתה אותה גרסה לכל אורך הדרך, גם לשוטרים שהגיעו למקום, גם באה מישהי מהעבודה ומילאה לי טופס למל"ל, גם בדרישה, אחד אחד מה שאמרתי זה היה לכל אורך הדרך. שכן זה מה שקרה ואני מספר את זה גם לביהמ"ש בצורה ברורה. אחרי התאונה אני והנהגת החלפנו פרטים, באו אנשים ועזרו לנו. הרכב שבו נהגה הנתבעת 1 מספרו 39-155-70 והוא מבוטח בנתבעת 2. מיד כשזה קרה מישהי שעובדת במד"א באה וטיפלה, היא אמרה לי שהיא ראתה הכל. הנתבעת 1 במקום התאונה אמרה שהיא מודה באחריות שלה ולקחה אחריות, היא אמרה את זה גם לשוטרים לגם למד"א. יום למחרת דיברתי בטלפון עם נתבעת 1, יש לי את ההקלטה שהיא אמרה שהיא מודה באחריות שלה. יש לי את ההקלטה בטלפון הנייד. הנזק שנגרם לאופנוע מסתכם בסך של 19,157 ₪. שכ"ט שמאי בסך של 1,500 ₪. ירידת ערך בסך של 1,416 ₪. אני תובע עוגמת נפש בסך של 1,000 ₪. מבקש לפסוק לזכותי את סכום התביעה בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות. אני צירפתי לתביעה שלי את כל המסמכים שמעידים על הנזקים, וטענות הנתבעות שכביכול אני רוצה לתבוע נזקים מעבר למה שמגיע לי, אין להם יסוד. אני מציין, ששמאי הוא זה שקבע את גובה הנזקים, הוא איש המקצוע והוא אמין. האופנוע גם אם הוא משנת 11' הוא לא נסע מספר רב של קילומטרים כי הבעלים שממנו קניתי את האופנוע לא השתמש בו כ"כ הרבה. למיטב ידיעתי, האופנוע לא עבר תאונות קודמות. אני אומר שהלכתי אתמול לעשות בדיקת פוליגרף ויצאתי דובר אמת. אם אתה רוצה גם נתבעת 1 יכולה לעבור בדיקת פוליגרף ואני אשמח אם היא תעשה זאת".
נתבעת 1, אשר נהגה ברכב נתבעת 1 עובר לתאונה ותוצאותיה תארה בעדותה את אופן השתלשלות הארוע וקרות התאונה בציינה כדלקמן:
"ביום 14.10.15 בסביבות השעה 09:00 נהגתי ברכב שמספרו 39-155-70 שמבוטח בנתבעת 2. נסעתי ברח' דנמרק בפתח תקווה, הכביש הוא דו סטרי בעל נתיב אחד לכל כיוון. אני נוסעת בכביש הזה כל יום, אני גם גרה בפ"ת ואני גם עובדת בקניון כבר שנתיים, אני חונה ברחוב הזה כל הזמן. גם אם אין חניה, אני יודעת שחניה תתפנה לאחר מספר דקות. אני נסעתי בנתיב נסיעה לחפש חניה, כמו שאני נוסעת מדי בוקר. כשזיהיתי חניה או מישהו שיוצא מחניה, אז זיהיתי מקום חניה פנוי מהצד השני של הכביש כיוון נסיעתי, אבל כדי להגיע לאותו מקום חניה הייתי צריכה לעשות יוטרן בכביש כלומר לסטות שמאלה כיוון נסיעתי ולנסוע לאחור ולהסתובב שוב שמאלה כיוון נסיעתי כדי להגיע לנתיב שמולי ולנסוע חזרה בניגוד לכיוון הנסיעה הקודם שלי. דהיינו, בנתיב שמולי. באתי להסתובב, כלומר התחלתי לנסוע שמאלה כיוון נסיעתי מהנתיב הימני שבו נסעתי כדי להגיע לנתיב הנגדי, לפני שסטיתי שמאלה כיוון נסיעתי, הסתכלתי במראה האחורית וראיתי מאחוריי רכב והסתכלתי קדימה וראיתי שבמסלול הנגדי לא מגיעים כלי רכב. נסעתי במהירות איטית, כלומר סטיתי שמאלה כיוון נסיעתי במהירות איטית ולא הייתי בעצירה כי ראו שאני נוסעת באיטיות כדי לחפש חניה. שזו כנראה הסיבה שהתובע יצא לעקיפה. אני אומרת שהתובע יצא לעקיפה בחוסר זהירות ובמהירות גבוהה, אני אומרת שהמהירות שהוא נסע היתה לא סבירה על הכביש הזה. הוא נכנס ברכב שלי בצד שמאלי קדמי של הרכב שלי. מי פגע הוא או אני, אני לא מבינה בזה ולא יודעת. התוצאה היא, שהיתה התנגשות בין כלי הרכב. אני מודה ששכחתי לאותת, אלא אני נסעתי באיטיות, ולא אותתי כי חיפשתי חניה וסטיתי שמאלה כיוון נסיעתי בלי לאותת. העקיפה של האופנוע אותי היתה במהירות מסוכנת. מעבר לזה, עברה שנה מעת התאונה, הייתי בתחושות של אדרנלין מאוד מאוד גבוהות, שכן יכולות להשפיע אם אני זוכרת בדיוק איך עצרתי, זה שלא אותתי אני זוכרת. הייתי בעצירה מוחלטת או בנסיעה איטית, אז אני באמת לא זוכרת כי האדרנלין פועל וזה לא מקרה שאני נתקלת בו כל יום. אז אני באמת לא זוכרת. אחרי התאונה החלפנו פרטים. אני אחרי התאונה לא לקחתי אחריות על התאונה ולא אמרתי שאני מודה. ישבתי וחיכיתי שהמשטרה תגיע. גם בהקלטה שהתובע השמיע בביהמ"ש והדברים שאמרתי, אני אומרת שאני לא חושבת שנכון שאני זו שאחליט מי אשם, לא אני ולא הוא, אני לא לוקחת את המקום הזה. אמרתי אולי את הדברים שנשמעו לתובע כאילו שאני לוקחת אחריות, אבל אני לא לקחתי אחריות".
הצדדים נחקרו בחקירה נגדית.
סיכומו של דבר על הנתבעים 1 ו-2 (מרגלית טולדנו והפניקס חברה לביטוח בע"מ) לשאת, ביחד ולחוד, במחצית סכום נזקי התובע, יניב בורפקר, שהוכחו בפניי ולא נסתרו בראיה ממשית כלשהי על ידי הנתבעים ושהינם כדלקמן:
נזק לרכב על פי דו"ח שמאי בסך של – 19,157 ₪.
עתירת התובע לתשלום בגין עוגמת נפש דינה להידחות וכך אני מורה.
לסיכום, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של – 11,036.50 ₪.
