לפניי תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותו בגין נזקים שנגרמו לו עקב פגיעה בפרטיותו בנגוד להוראות החוק להגנת הפרטיות, התשמ"א 1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"), הפרת הוראות הדין בפלילי, כמו גם פגיעה בשמו הטוב וזאת בנגוד להוראות חוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").
עם זאת, ובנגוד לנטען בכתב התביעה, לא הוכח כי מטרת הנתבעת הייתה לפגוע במשרתו של התובע, ולכאורה ככל שהיה התובע מבצע את בדיקת הפוליגרף, כפי שהוסכם עם סיום הפגישה ביום 9.2.2009, הרי שבכפוף לתוצאותיה, הייתה עבודתו של התובע חוזרת למסלולה.
...
סוף דבר,
מכלל הראיות שהוצגו בפני עולה תמונה במסגרתה התובע, איש צעיר לאחר שחרור משירות בצה"ל, החל לעבוד בתחנת דלק של הנתבעת או מי מטעמה.
הגם שאני סבורה שיש לראות בדרך הבאתו של התובע למשרדי הנתבעת (הפנייה לכאורית לקורס אפייה), ככזו שיש בה טעם לפגם, אין בה כדי הפרת הוראות חוק, וממילא עיקר טענותיו של התובע אינן נוגעות לאותה אמתלה, אלא לדרך בה התקיים האירוע בינו לבין נציגי הנתבעת.
על בסיס כל אלו, התביעה נדחית.