בדיקת נכס צו בית משפט לשם ביצוע

בעתירה המונחת להכרעתי כעת מבקש העותר להצהיר כי לעזבון אין כל חוב בשל ארנונה עירונית לעריית קריית אתא, וכי על הערייה להמציא לידיו אישור, כנדרש לפי סעיף 324 לפקודת העיריות [נוסח חדש] לשם ביצוע עסקה במקרקעין.

ביום 5/6/2019 מונה העותר, עו"ד מרק שרמן, על ידי בית המשפט לעינייני מישפחה בחיפה כמנהל עזבונן של המנוחות (צוי המינוי צורפו כנספח 1 לעתירה) והעותר פעל לשיחרור הנכסים.

לאור בקשתו של העותר, ולאחר בדיקה, אישרה האפוטרופוסית הכללית ביום 21/11/2019 את המלצת הועדה לבדיקת הזכויות בנכס והורתה על השבת זכויותיה של פרידה קהן ז"ל למנהל העזבון.

...

גם בהינתן ההנחה בדבר החובה הפחותה המוטלת עליו, אני סבור כי התנהגות חסרת תום לב מצדו, המבטאת בבירור ניסיונות לחמוק מתשלום תשלומי החובה – תשקול נגדו.

סוף דבר לאור כל האמור, אני מצהיר בזה כי העותר, כמנהל עיזבון המנוחות, אינו חייב בחובות הארנונה בגין החזקה במקרקעין הידוע כחלק 1 בגוש 11595 לתקופה שקודמת להגשת העתירה.

על כן, אני מורה כי בכפוף לסילוקם של חובות אחרים, אם קיימים, על העירייה להמציא לעותר תעודה על פי סעיף 324 לפקודת העיריות.

קדושים תמך טענותיו אלו בחו"ד מומחית לזיהוי כתבי יד. בקשר לטענות אלו התובע הגיש בקשה למחיקתן מחמת הרחבת חזית, בקשה לעיון חוזר ועוד בקשות כגון בקשה למתן צו לבדיקת הנכס ולהארכת מועד להגשת חו"ד מטעם הנתבע (נספח ו' לתצהיר התובע).

מאחר שעורכת הדין שערכה את הסכם המכר לא שתפה פעולה, התובע נידרש לפנות לבית המשפט כדי שיורה לאפשר לו לבדוק את מיסמכי המקור ולהזמין את עורכת הדין להעיד ללא תצהיר.

על בסיס נימוק זה אני דוחה את החלופה הנוספת שהנתבעים הציעו, בדבר חישוב שווי הנכס לפי חוות דעת השמאי מטעם בית המשפט בתביעה ההצהרתית (שהיא נמוכה מחוות דעת השמאי טיגרמן).

לשונו של ההסכם ברורה (הדגשה לא במקור): "הואיל והלקוח הנ"ל פנה אל עו"ד אברהם לוי כדי לייצגו בהגנה כנגד תביעת קדושים אברהם ב – ת"א 1703/00 בבימ"ש מחוזי בת"א בערכאה ראשונה..." אם כן, לפי לשונו הברורה של ההסכם, התובע נשכר לצורך טפול בתביעה ההצהרתית שהתנהלה בבית המשפט, הא ותו לא. הפסיקה נתנה את דעתה לא אחת על הקושי בתביעת שכר טירחה של עורך דין, שעה שהאחרון לא גיבה את ההסכמות מול הלקוח בהסכם כתוב.

יתרה מכך, הסיבה האמתית לכך שהתובע טיפל בעניינים הנוספים נלמדת מתצהירו – הוא, בחלק הנוגע להיטל ההשבחה (סעיף 26 לתצהיר, הדגשה לא במקור): "... בכדי לבצע רישום בלישכת רישום המקרקעין ולהעביר את הזכויות ע"ש הנתבע, ומניה וביה, על שמי כדי בטוחתי כנ"ל, הסברתי שוב ושוב לנתבע, כי הינו נידרש לשלם היטל השבחה החל על הנכס דנא..." כלומר: התובע "היתנדב" לטפל בנושא כדי לקדם את עניינו-הוא, ולא כחלק משירות מקצועי שהוסכם בינו לבין הנתבע.

...

לפיכך, אני דוחה את התביעה נגד הנתבעת.

אני דוחה את התביעה ברכיב זה. מדובר בתביעה כספית בגין שכר טרחה, ועל פי המקובל, אין מקום לפסוק בתביעה מסוג זה עוגמת נפש.

התביעה נגד הנתבעת נדחית.

טוען יחזקאל כי בשנת 1995 ביקשו האחים לבדוק אופציות במקרקעין ורק תוך כדי ביצוע עבודות פיתוח וגידור בנכס, ולאחר 10 שנות שתיקה, היו חילופי דברים בקשר לחזקה בנכס שאז התובע גם הגיש בקשה לצוו זמני לבית המשפט באשדוד.

בהלכה זו, בפיסקה 7, חזר בית המשפט העליון על התנאים שנקבעו בהילכת ע"א 9199/16 לקיומה של זכות שביושר ולפיה נדרשים להתקיים תנאים של תשלום התמורה, החזקה בפועל של הנכס ללא עוררין, העסקה כימעט והושלמה והקונים קיבלו יפוי כוח ביחס לנכס.

...

בהעדר הוכחת תשלום מלוא התמורה ההסכמית, הגם שחלק התמורה ששולם היה גדול, אין מנוס מהמסקנה ולפיה התובע לא עמד בתנאי ההסכם.

לפיכך, לא שוכנעתי שיש להורות על הסעד ההצהרתי שהתבקש ולפיו התובע זכאי להירשם כבעלים בנכס בלשכת רישום המקרקעין.

לפיכך וכפי שנומק בפסק דין זה, אני מורה על דחיית התביעה.

עוד טענו שמשיקולי צדק אין לנהוג בסלחנות כלפי מי שנטל אשראי ובבוא הנושה להיפרע ממנו הנכס המשועבד "התפוגג". טענות המשיב המשיב טען בסיכומיו כי לא היה מקום להגיש הבקשה והיא הוגשה אך עקב רצונו של הכונס לרדת לחייו של המשיב ובכלל כך על רקע מאבקים אישיים בין הכונס ובין ב"כ המשיב.

"התרשמנו כי המערער לא נקט אפילו צעדים מינימאליים כדי לקיים את הצוו. נַפנה בעיניין זה לכך שצו בית המשפט המחייב את המערער להעביר את המניות ניתן ביום 1.7.09 ואילו המערער נאסר ביום 21.9.09. משמע, היה סיפק בידו לפעול במשך שבועות לא מעטים להעברת המניות עוד טרם כניסתו לבית האסורים, אך הוא לא עשה כן. אף הטענה כי אין באפשרותו של המערער לפעול מבין כותלי הכלא לשם ביצוע הצוו אינה משכנעת. המערער נמצא בקשר שוטף וקבוע עם פרקליטיו, המבקרים אותו לעתים תכופות. על כן, אין מניעה לבצע את הפעולות הנדרשות להעברת המניות גם בעת השהות בכלא." גם בעיניין רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט (פורסם בנבו) אליו הפנו הצדדים בסיכומיהם, אין טענה, לפחות לא על פי פסק הדין, לפיה המסמכים שלא נימסרו, אינם נמצאים ברשות מי שמבוקש לנקוט נגדו הליך לפי הפקודה, אלא האם אפשר לנקוט הליך פחות חמור.

אין להשלים עם האופן בו המשיב מסר הגרסה האחרונה, רק בעקבות הגשת הבקשה כאן, שעה שרשות האכיפה חייבה אותו לבצע בדיקה ולמסור לה פרטים.

...

המבקשים טענו שהמסקנה היא שמדובר בשקרים גסים שהמשיב נתפס בהם ומכאן שהוא העלים את הכלי ויש לראות בו כמי שלא מילא אחר הצו שביהמ"ש נתן בהליך העיקרי וכך גם לגבי חובתו למסור מידע בדבר מקום המצאו של הכלי.

לכן, המסקנה היא שספק אם ביהמ"ש יאסור המשיב, או יטיל עליו קנסות מתחדשים, הוא ימסור הכלי.

במסגרת התביעה העיקרית, הוגשה בקשה מוסכמת למחיקת לישכת רישום המקרקעין וצוין, כי אין עילה נגד לישכת הרישום שצורפה לתביעה רק לשם ביצוע פסק הדין.

לאחר בדיקה מול פרקליטות מחוז חיפה לצורך קבלת המסמכים מההליך הקודם נימסר, כי התיק לא נמצא במערכת.

לישכת רישום המקרקעין תמלא אחר כל פסק דין או צו שיינתנו על ידי בית המשפט אשר ניתנים לרישום בהתאם לזכויות וההערות הרשומות בנכס ובכפוף להמצאת אישורים מטעם רשויות המס.

מי שטעה/התרשל/לא הקפיד על מילוי הוראות החוק והתקנות הוא רשם המקרקעין ומשכך או שיתקן את הטעות או שיתייצב בבית המשפט כדי להביע עמדה ברורה, האם הערת האזהרה צריכה הייתה להרשם אם לאו.

...

טענות התובעים שכנגד יש לדחות את הבקשה.

לאחר שקילת מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפני מצאתי, כי דין הבקשה להתקבל מהנימוקים שיפורטו.

ברי, כי אין לאפשר התנהלות כאמור.