בדיקת משכון רכב על ידי דואר ישראל בתביעה ייצוגית

לפניי תובענה ייצוגית נגד הנתבעות, חברה ממשלתית וחברה שבבעלותה (שתיהן יחד וכל אחת לחוד תכונינה להלן גם הדואר), שעניינה שירות המוצע בסניפי הדואר למבקשים להעביר כלי רכב לבעלותם – לבדוק במעמד ההעברה אם רשום מישכון על הרכב.

העמלה המשולמת לחברת הדואר (מתוך סך התעריף הנגבה עבור בדיקות מישכון רכב) הנה סבירה, וזאת מן הטעמים הבאים: · שיעור הרווח הגולמי[] הנגזר לחברת הדואר על בסיס ניתוח העלויות בפועל[] הכרוכות במתן שירות זה[] עומד על כ-33%, והנו סביר ביחס לשירות הניתן; · העמלה המשולמת לחברת הדואר דומה לעמלות[] הנגבות בגין שירותים דומים במשק, ואף דומה לעמלה הנגבית על ידי משרד המשפטים בגין ביצוע בדיקות מישכון רכב באמצעות פקיד; · השרות המסופק ע"י חברת הדואר טומן בחובו תועלות כלכליות שונות נוספות עבור הלקוח, אשר אינן מגולמות במחירו.

הוא נחקר: ש: בוא נגיד, נניח שלעשרה אחוזים מהשוק, עשרה אחוזים מהציבור אין גישה לאינטרנט – אז אותם עשרה אחוזים, הם בעצם, השוק שלהם הוא רק הדואר, ולגבי תשעים האחוז בעצם אפשר לקחת את המספרים שעשית באופן יחסי, נכון? ת: בהסתייגות: שהמספרים האלה הם באחריותך בלבד – כן. (עמ' 195, שורות 8–11) ברם גם קלנר-עיקרון עמדה בתצהירה (סעיף 35.3) על כך שהחיבור למרשתת אינו נחלתם של כלל התושבים בישראל, ושיש החוששים מתשלום מרחוק, ובראות עיניה האפשרות לבדוק אם רשום מישכון על רכב באחד מ-700 ויותר סניפי הדואר ברחבי הארץ הוא יתרון.

...

בנסיבות המקרה דנן שוכנעתי כי הנתבעות הפרו את החובה הקבועה בדין לגבות את התעריף של הזמנת מסר ממאגר מידע, ולחלופין – לגבות מחיר סביר בעד השירות.

כמו-כן הנתבעות תשלמנה לתובעת המייצגת גמול שסכומו 100,000 ₪, ולבאים-כוח המייצגים – שכר טרחה על סך 1,000,000 ₪, בצירוף מע"מ ובתוספת הוצאות חוות הדעת שהוגשה מטעם התובעת.

המזכירות תשגר את פסק-הדין לצדדים, ונוכח הממצאים בו אני מורה לה לשלוח אותו גם למבקר המדינה וליועץ המשפטי לממשלה.

בבית המשפט העליון רע"א 2779/14 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס המבקשות: 1. חברת דואר ישראל בע"מ 2. חברת בנק הדואר בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. ליאורה לבנשטיין 2. היועץ המשפטי לממשלה 3. משרד התיקשורת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 9.3.2014 בת"א 18453-10-11 שניתנה על ידי כבוד השופטת ש' אלמגור ובקשה דחופה לעיכוב ביצוע תגובת המשיבה 1 מיום 5.5.2014 לבקשת רשות העירעור ולבקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקשות: עו"ד אייל בליזובסקי; עו"ד אביאל פלינט בשם המשיבה 1: עו"ד מיכאל בך; עו"ד רון לדרמן ][]החלטה

בעמדה זו נכתב כי "שירות בדיקת מישכון רכב הוא שירות קטן-הקף ביחס לסך השירותים שחברת הדואר מספקת ללקוחותיה", וכי ההכנסות מהשרות האמור עמדו בשנת 2012 על סכום של 4 מיליון ש"ח, מהם 1.2 מיליון ש"ח שנותרו בידי חברת הדואר והמהווים 0.06% בלבד מהכנסותיה.

לכך יש להוסיף כי בית משפט קמא צימצם את התקופה הרלוואנטית שאליה תתייחס התובענה הייצוגית (נוכח טענת חברת הדואר כי השרות לא ניתן על-ידיה בכל שבע השנים שקדמו למועד הגשת הבקשה לאישור, כפי שנטען על-ידי המשיבה 1).

...

דין בקשת רשות הערעור להידחות, בלא שראיתי צורך להידרש לטענות חברת הדואר לגופן.

בקשת רשות הערעור נדחית.

ממילא נדחית גם בקשת עיכוב הביצוע.

בחודש נובמבר 2008 היתקשרה המערערת 1 (להלן: דואר ישראל) בחוזה עם חברת אין אפס מערכות מידע באנטרנט בע"מ (להלן: אין אפס), במסגרתו הוסכם כי אין אפס תספק לדואר ישראל מערכת ממוחשבת לצורך שירות בדיקת מישכון לכלי רכב המוצע על ידה לציבור בסניפיה (להלן: השרות).

טענה חלופית שנטענה על ידי המשיבה נסמכה על סעיף 37(ו) לחוק הדואר התשמ"ו-1986, ועל סעיף 53.1 לרישיון שמכוחו פועלת דואר ישראל, אשר מורים כי בעד שירות שלא נקבע לו תשלום יש לגבות תשלום סביר.

באשר לאופן תשלום כספי הפצוי לקבוצה המיוצגת, בית משפט קמא אפשר למערערות לבחור בין שתי ברירות תשלום: האחת, תשלום מלוא הסכום לקרן לניהול כספים הנפסקים כסעד ולחלוקתם מכוח סעיף 27א לחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו-2006 (להלן: הקרן), בית המשפט הורה כי הכספים שישולמו לקרן ייוועדו לארגונים הפועלים לקידום הבטיחות בדרכים אשר מחויבים להגיש לקרן דו"ח מפורט על השמוש העתידי בכספים; לפי בררת התשלום השנייה, המערערות ישלמו את מחצית סכום הפצוי לקרן ומחצית הסכום תושב לציבור באמצעות זכוי על סך 38 ₪ שיינתן לציבור במשך שנתיים במעמד העברת בעלות על רכב או בעת בדיקת מישכון על כלי רכב בסניפי המערערות.

...

אשר על כן, כאשר נבחן את הענין מנקודת מבטו של כל אחד מיחידי הקבוצה נגיע לכדי מסקנה שמאזן הנוחות נוטה לטובת המערערות, בכל הנוגע לכספי הפיצוי בדרך של זיכוי.

אשר למאזן הנוחות לגבי תשלום הפיצויים לקרן, שוכנעתי כי גם בענין זה הוא נוטה לטובת המערערות.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת.

בבית המשפט העליון ע"א 8974/18 לפני: כבוד הרשם רון גולדשטיין המערער: רימון זינאתי נ ג ד המשיבות: 1. אוניברסל פרטס א.ב בע"מ 2. טסט קאר-מכון לבדיקה ורשוי רכב בע"מ ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ר' למלשטריך-לטר) בת"צ 33094-07-17 מיום 11.7.2018 בקשת המשיבה 1 לדחיית העירעור על הסף; תשובת המערער מיום 8.4.2019; תגובת המשיבה 1 מיום 21.5.2019 בשם המערער: בעצמו בשם המשיבה 1: עו"ד צבי בר-נתן; עו"ד ליאור צ'רצ'י; עו"ד בר טננבאוום ][]פסק-דין

במסגרת פסק-הדין נדחתה על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה על ידי המערער כנגד המשיבות.

בהקשר זה יובהר כי המצאה בדרך של "הודעה באתר", אשר משמעותה היא כי נשלחה לכתובת הדואר האלקטרוני של בעל הדין הודעה על אודות קיומה של החלטה בצרוף קישור אליה, הנה המצאה אשר עונה על הדרישות הקבועות בתקנה 497ג(ג1) לתקנות סדר הדין (ראו, בש"א 8839/18 כהן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול"), פיסקאות 9-8 (19.12.2018) (להלן: עניין כהן); בש"א 2036/19 פלונית נ' פלוני, פיסקה 6 (24.3.2019)).

...

אכן, "משקבעו התקנות שיש להגיש ערעור תוך 45 ימים, והמערער איחר אפילו ביום אחד, אין להיעתר לבקשתו, כדבר שבשגרה, שאילו בית המשפט היה עושה כן, היה למעשה משנה את המועד הקבוע בחיקוק" (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי, 897 (מהדורה שביעית, 1995)).

סוף דבר - הערעור שבכותרת הוגש בחלוף המועד הקבוע בדין ואין הצדקה להארכת מועד בדיעבד.

אשר על כן אין מנוס ממחיקת ההליך על הסף, וכך אני מורה.

בית המשפט המחוזי בתל־אביב-יפו ת"צ 18453-10-11 לבנשטיין נ' חברת דואר ישראל בע"מ ואח' 9 במרס 2014 ז' באדר ב תשע"ד לפני כבוד השופטת שושנה אלמגור בקשה מס' 1 המבקשת (התובעת) לאורה לבנשטיין ע"י ב"כ עו"ד מיכאל בך, עו"ד רון לדרמן ועו"ד עדי קרני־שטרית נ ג ד המשיבות (הנתבעות) 1. חברת דואר ישראל בע"מ 2. חברת בנק הדואר בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אייל בליזובסקי ועו"ד אביאל פלינט ה ח ל ט ה

]'' (פרשת פוליטי, עמ' 303ג) הואיל ועודנו דנים בבקשה לאישור התובענה הייצוגית, ולא הונחה לפני בית המשפט תשתית ראיות מספקת אשר ניתן לדלות ממנה את התכלית שנועד התעריף שנקבע בתקנות להגשים – למשל, קביעת המחירים להזמנת דוח מירשם החברות ותו לא – אסתפק באמירה כי אפשר שלשון התעריף אשר בפרט 34 לתקנות הדואר תפורש כפשוטה וייקבע כי שליפת נתונים מירשם המשכונות עונה להגדרה של ,,הזמנת מסר ממאגר מידע''.

הצדק עימה בטענתה (ראו סעיף 2 לסיכומים מטעמה) כי עתוי הבדיקה משמעותי וכי עדיף לבדוק אם הרכב ממושכן בד-בבד עם העברת הבעלות עליו, אשר נהוג לעשותה בסניף הדואר.

בימינו הגלישה במרשתת אפשרית גם במכשירים ניידים; בזמן העברת הבעלות ברכב ניתן איפוא לערוך בדיקה באתר של רשם המשכונות, למשל, באמצעות סמארטפון או מחשב, ובאופן כזה לעקוף את הצורך להסתייע באשנבאי שמעבר לדוכן.

עיון מעמיק בגיבוב המכתבים מגלה כי הם הוחלפו בין עובדיה של אין-אפס בעיניין תקלות שונות, ובפנייה האחת מאת מוכר רכב – שאף היא הגיעה לאין-אפס על-ידי נציג של המשיבות ולא במישרין – נראה שהעזרה ניתנה לו (ישירות) ולא למי ששילם בעד השרות, הרוכש.

] כי בכוונתו לקבוע לו תעריף לפי סעיף 37 לחוק או לפי סעיף 88י(א)(1) לחוק, בטרם קביעת התעריף בתקנות התשלומים או בתקנות התשלומים של השירותים הכספיים; על אף האמור, רשאי השר להתיר לבעל הרשיון, מראש ובכתב ולתקופה שיקבע השר, לספק שירות חדש בתעריף אשר הוצע על ידי בעל הרשיון, או בתעריף אחר, אף בטרם נקבע לו תעריף כאמור, זאת למעט עניין שירותים המנויים בתוספת לחוק ושירותים כספיים שאינם שירות עזר.

...

שנית, דומה כי לתביעות מרובות כאלה אין טעם, הואיל וזהו אחד מאותם מקרים טיפוסיים שבהם הסעד שיגיע לכל אחד מחברי הקבוצה אם התובענה הייצוגית תתקבל בסופו של דבר אינו גדול עד כדי כך שהיה טורח לתבוע אותו לחוד (ראו פרשת עמוסי, פסקה 18 לפסק-דינו של כבוד המשנה לנשיאה ריבלין; רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרוייקטים וכוח אדם בע"מ, פ"ד נז(3) 220, 237ב, ד, 278ב [2003]).

ס ו ף - ד ב ר נוכחתי כי התנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות מתקיימים, ועל-כן אני קובעת כי דין הבקשה – להתקבל.

אני מורה למשיבות לשלם למבקשת את הוצאות הבקשה, וכן לשלם לה שכר טרחת עורך-דין בסך 40,000 ₪, בצירוף מס ערך מוסף כחוק.