בדיקת מערערת כעקרת בית ולא כמשתכרת על ידי הוועדה

טענות ב"כ המערערת כי בתחילה נבדקה המערערת כעקרת בית ולאחר מכן כמשתכרת, אין בה בכדי להעלות או להוריד לעניין עצם הבדיקות שנערכו לה, וסיווגה כמשתכרת אין בו כדי להוות כמכשול כלשהוא או כגורם אשר יורד לשורשה של החלטה.

יש לדחות גם את טענת ב"כ המערערת בדבר אי קבלת המלצות מפקידת השקום על ידי הועדה בהיותן חותרות תחת שיקול דעת פקידת השקום והועדה עצמה.

בנקודה זו - ואף שלא ברור כי קופחה זכות כלשהי של המערערת, ראוי שהועדה תציין זאת במפורש באיזה פרמטר נבדקה (כמשתכרת או כעקרת בית), על מנת שניתן יהיה לוודא כי נבדקה על פי הפרמטר התואם את מעמדה וכישוריה.

...

ד. ע"פ חוות דעת פקיד השיקום, שהומצאה לב"כ המערערת בדיון, מדגישה פקידת השיקום כי אין כל שינוי במצבה, לעומת הערכות תפקוד קודמות, והגיעה למסקנה כי התובעת מסוגלת לעבוד בעבודות בישיבה כגון קיפול כביסה ומיון.

עניין זה אינו עולה בבירור מתוך הפרוטוקול, ולא צויין בו כיצד ראתה הוועדה את המערערת בעניין זה (מעבר לעובדה שניתן להסיק מהמלצותיה כי בסופו של דבר היא רואה בה כמשתכרת).

סוף דבר: עניינה של המערערת יוחזר לוועדה אשר תפעל ע"פ האמור בסעיף 5 ח' דלעיל.

המערערת נבדקה, הוועדה התייחסה לתלונותיה ולטענותיה וציינה במפורש אילו עבודות ניתנות לבצוע על ידי המערערת.

ביחס לטענה לגבי מעמדה של המערערת, המשיב הפנה לפרוטוקול הוועדה ולדו"ח השקום, מהם עולה כי המערערת נבדקה כמשתכרת ולא כעקרת בית.

...

לסיכום: לדעת הועדה יכולה לעבוד בישיבה בעבודה לא מקצועית מיון אריזה, הרכבה, סקרים טלפונים ו/או מכירות טלפוניות.

" בחינת החלטת הועדה בראי האמור לעיל, מביאה למסקנה כי דין הערעור להתקבל, הגם שלא על פי כל נימוקי הערעור.

סוף דבר – הערעור מתקבל.

אני סבורה שנוכח מורכבות הבעיות מהן סובלת המערערת ונוכח פסק הדין המפורט שהחזיר את הדיון לועדה, המצביע על כך שהועדה לא מילאה עבודתה כראוי, היה על הועדה לתת דעתה גם למכתבו של ד"ר כהן אשר כאמור, נכתב קודם לבדיקה של המערערת על ידי הועדה, בסבב הראשון.

כמו כן תקנה 3(א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מיוחדות לענין עקרת בית) תשמ"ד-1984, קובעת רף נכות רפואית מינימלי המזכה ביחס ל "עקרת הבית": "תנאי לבדיקת אי כושר לתפקד ולקביעת דרגת אי הכושר לתפקד הוא שנקבע לעקרת הבית אחוז נכות רפואית בשיעור של50% לפחות". קרי, בכל הנוגע לשעור הנכות התפקודית , קובע סעיף 195 לחוק כי על מנת שהמבוטחת אשר סווגה כ"עקרת בית" תחשב "נכה" יש לקבוע כי כתוצאה מהליקוי אבדה היא את כושרה לבצע פעולות אותן מקובל לבצע במשק בית רגיל, או שכושרה כאמור צומצם עקב הליקוי  ב-  50% או יותר.

סוף דבר לאור האמור לעיל , התוצאה היא כי התובעת לא נפלה להגדרת המונח "עקרת בית" בסעיף 238 לחוק , ועל כן שוכנענו כי   בחינת זכאות התובעת לקיצבת נכות כללית היתה אמורה להבחן על פי מסלול של "מבוטחת משתכרת". אשר על כן התביעה מתקבלת.

...

נוכח האמור שוכנענו כי יש לראות בתקופה בה קיבלה התובעת תשלומים מחברת הראל כתקופה בה קיבלה הכנסה ומשכך יש לראות אותה כעובדת בחודשים אלו, ומשכך נכנסת היא לחריג של הגדרת "עקרת בית" כמפורט בסעיף 195 לחוק.

 לפיכך, גם לא שוכנענו כי במקרה דנן יש לקבל את נקודת הזמן שנקבעה על ידי הנתבע -במועד הגשת התביעה , כנקודת זמן שיש לקחתה בחשבון , זאת נוכח מצבה הרפואי של התובעת שבגינו הצטמצמה הכנסתה עד כדי אבדן ההכנסה.

סוף דבר לאור האמור לעיל , התוצאה היא כי התובעת לא נפלה להגדרת המונח "עקרת בית" בסעיף 238 לחוק , ועל כן שוכנענו כי   בחינת זכאות התובעת לקצבת נכות כללית היתה אמורה להיבחן על פי מסלול של "מבוטחת משתכרת". אשר על כן התביעה מתקבלת.

התובעת ציינה בתביעתה כי זה הוא העירעור השני כנגד החלטה של הועדה הרפואית לעררים בהליך של תביעה לנכות כללית.

ביום 31.5.20 היתקיים דיון בהוועדות חזותית, שבו הסכימו ב"כ הצדדים כי מדובר בתביעה כנגד ההחלטה של פקיד תביעות בעיניין מסלול בדיקת זכאות התובעת לקיצבת נכות כללית, כעקרת בית ולא כמשתכרת.

אשר לבדיקת התובעת על ידי ועדת אי כושר כ"משתכרת", אנו מקבלים את אמירת ב"כ הנתבע כי מדובר בטעות, ואין בכך כדי לקבוע את מעמדה של התובעת כמשתכרת – אם לפי העובדת מעמדה היה צריך להיות של עקרת בית.

...

אשר לבדיקת התובעת על ידי ועדת אי כושר כ"משתכרת", אנו מקבלים את אמירת ב"כ הנתבע כי מדובר בטעות, ואין בכך כדי לקבוע את מעמדה של התובעת כמשתכרת – אם לפי העובדת מעמדה היה צריך להיות של עקרת בית.

המסקנה היא כי כאשר הפסקת העבודה נגרמה כתוצאה מאי כושרה של העובדת, אשר קיבלה גמולים על אבדן כושר העבודה, יש לראות את אותן תקופות כחלק מתקופת האכשרה.

בהתאם לכך, יש לבדוק את זכאותה לקצבת נכות לפי מסלול של "משתכרת" ולא "עקרת בית". לסיכום נוכח האמור לעיל, דין התביעה להתקבל.

הנשיאה ורדה וירט-ליבנה לפני ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה (השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין ונציגי הציבור מר אברהם בן קרת ומר יוסף רובינשטיין; ב"ל 45629-02-19) המקבל את תביעתה של המשיבה להורות למערער, המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד), לבחון את תביעתה של המשיבה לגימלת נכות כללית (להלן – גמלה) כמבוטחת משתכרת ולא כעקרת בית, בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי או החוק).

משכך, עניינה של המשיבה לא נבדק כראוי בתחום זה. העיון בהחלטת הוועדה מיום 8.1.2018 צריך להיות בדגש על השאלה האם המשיבה זכאית להחשב בנסיבות אלו כעקרת בית או כמשתכרת ולא על האפשרות לשינוי ההחלטה.

אלא שבחינה כזו צריכה להעשות על ידי המחוקק, שבכוחו להביא לשינוי, בין בדרך של שינוי המצב הקיים מהיסוד ובין בדרך של הוספת חריגים נוספים להגדרת "עקרת בית" בסעיף 195 לחוק כפי שנעשה בשנת 2007 עת הוסף החריג השלישי להגדרה.

...

בית הדין האזורי בפסיקתו מתייחס למכלול נסיבותיה של המשיבה לצורך הכרעה בעניינה, והן – "המשיבה עבדה מירב חייה (לפחות 25 שנה) כאשר נכותה נגרמה עוד בתקופה שהיא הייתה עובדת ואף קיימת התאמה בין מועד תחילת הנכות הרפואית לבין מועד צמצום ההכנסות כתוצאה מהליקוי ובין מועד היציאה ממעגל העבודה כפועל יוצא מכך." עוד מתייחס בית הדין האזורי לעובדה שהמשיבה המשיכה לקבל תשלום מחברת ביטוח גם לאחר שחדלה לעבוד, וכך נקבע בפסק הדין: "אנו מסכימים עם הקביעה בעניין ענת מזרחי ]ב"ל (ת"א) 7857-10-16 ענת מזרחי – המוסד לביטוח לאומי (11.3.2020) – תוספת שלי, ו.ו.ל] שהתשלום מחברת הביטוח מהווה תחליף הכנסה אשר הינו שווה ערך לשכר עבודה מבחינה כלכלית." בית הדין האזורי קבע כי אין מקום להפלות בין המשיבה לבין גברים או לבין נשים לא נשואות רק בשל היותה אישה נשואה, וכי יש לקבל את התביעה לאור שקילת מכלול הנסיבות ובפרט – "העובדה שהתובעת עבדה כל חייה עד אשר הפסיקה לעבוד בשל מצבה הרפואי, את התביעות שהגישה לנכות רפואית סמוך למועד סיום עבודתה ואת הנכות הרפואית שנקבעה לה - אנו סבורים שאין מקום להפלות בין התובעת לבין גברים או לבין נשים לא נשואות רק בשל היותה אשה נשואה ועל כן אנו מקבלים את התביעה, וקובעים שעל המל"ל לבחון את תביעתה של התובעת לגמלת נכות כללית כמבוטחת משתכרת ולא כעקרת בית." הערעור טיעוני הצדדים במסגרת ערעורו טוען המוסד כי בית הדין האזורי שגה בפסק דינו עת סיווג את המשיבה לצורך זכויותיה לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי כמשתכרת ולא כעקרת בית.

נוכח כל האמור לעיל, שוכנעתי כי בנסיבות המקרה התקיים הרצף הדרוש ויש לקבוע את מעמדה הביטוחי של המשיבה לפי מעמדה במועד הגשת תביעתה הראשונה בגין אותו ליקוי בשנת 2011, ליקוי בגינו נאלצה לצאת משוק העבודה.

סוף דבר - דעתי היא כי דין הערעור להידחות ועל המוסד לשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עורך דין בסך של 7,500 ₪.

סוף דבר על דעת רוב חברי המותב: הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, השופטת לאה גליקסמן, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט מיכאל שפיצר, נציג ציבור (עובדים) מר יוסי רחמים ונציג ציבור (מעסיקים) מר עצמון ליפשיץ – דין הערעור להידחות ועל המוסד לשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עורך דין בסך של 7,500 ₪.