בדיקת מאפיינים באמצעות בדיקת ינשוף

הראיות מטעם המאשימה העידו רס"ב עוזי אברהם השוטר אשר העביר את דגימת הדם שהייתה מאוחסנת בארון המוצגים בימ"ר למעבדה לטוקסיקולוגיה (ת2 ו- ת/3); מר יוסי וינשטוק המיתנדב אשר עמד סטאטי לצורך אכיפת עבירות נהיגה בשיכרות ועצר את רכבו של הנאשם באופן אקראי, ביצע לו בדיקת נשיפון וערך דוח זכ"ד (ת/4); מר יהושוע דושינסקי המיתנדב אליו הועבר הנאשם לאחר בדיקת הנשיפון ואשר ערך בדיקת המאפיינים (ת/9); רס"ל רחמים סימן טוב אשר הסיע את הנאשם לבית החולים, הסביר לו את מהות הסרוב ואף קיבל הסכמתו.

העד העיד כי אמנם ככלל נהוג לבצע בדיקת ינשוף אולם לטענתו אם מתקבלת הוראה אחרת על ידי ראש המשמרת הוא פועל על פיה: "הנוהל הרגיל ינשוף, אלא אם כן ראש המשמרת אומר לי אחרת. אני אומר לו אם ניכשל. הוא אומר לי מה לעשות" (עמ' 10, ש' 12 -13).אכן לא קיים תעוד לגבי הסיבה לאי ביצוע בדיקת השכרות באמצעות מכשיר הינשוף ומעדותו של עד זה הוא כלל לא ידע כי עליו לעשות כן "לא אמור לרשום" (עמ' 10, ש' 16 -18, 24 -26).

...

בנסיבות אלה אני קובע כי גם לא היתה חריגה מהוראות הנוהל המשטרתי.

מכאן אני קובע כי מוטב אם תוצאות הנשיפון יתועדו ויישמרו, אך בהעדרם ניתן לשאוב את המידע בדבר התוצאה מהתיעוד אותו ערך השוטר והקביעה לגבי אמיתות תוכנו נלמדת ממידת האמינות שבית המשפט נותן באותו שוטר.

כללו של דבר, די בתיעוד שנערך על ידי השוטר כדי להוכיח תוצאת הבדיקה באמצעות מכשיר הנשיפון ואני דוחה טענת הנאשם בהקשר זה. לסיכום מכל האמור לעיל אני קובע כי לא נפל פגם בהליך הדגימה, הנאשם נדרש כדין לבצע בדיקת דם, בדיקה שהדגימה כמות אסורה כאמור בחוות דעת המעבדה, אשר מעידה על שכרות.

בהינתן כי הנאשם לא הכחיש את הנהיגה ברכב, הרי עולה כי המאשימה הרימה הנטל המוטל עליה להוכיח מעבר לכל ספק סביר שהנאשם נהג ברכב בהיותו שיכור ומכאן אני מרשיע אותו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

בדוח על בדיקת שיכרות באמצעות ינשוף צוין שלא ניתן היה להשלים את הבדיקה בשל: "נשיפה לא רציפה", "זמן נשיפה קצר מדי" ו"נפח נשיפה לא מספיק".

צוין שבסעיף 8 לדוח המאפיינים לא צוין מספר הדוח וכן נרשם שהמשיב הסכים לבצע בדיקה.

...

וכן בב"ש (מח' ת"א) 90192/07 רדלייך נ' מ"י, נקבע כי: "לטעמי, עילת נהיגה בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת – מידית". נמצאנו למדים שהן המחוקק והן בית המשפט העליון, רואים בעבירת השכרות עבירה המהווה סיכון של ממש לציבור עוברי הדרך, המצדיקה הרחקת הנהג מהכביש, גם טרם הרשעתו.

לעניין הסרוב אפנה לדברי בית המשפט בתפ (י-ם) 630/07 מ"י נ' בריזנר עידן, בהתייחסו לתופעת הנהגים המסרבים להבדק בדרכים שונות: "לאחרונה ניכרת מגמה שבה מסרבים נהגים להיבדק בדרכים שונות. קשה לעיתים להתחמק מהתחושה שסירובים אלו רחוקים מלהיות מקריים. מדובר בבדיקה פשוטה יחסית שאיננה דורשת כוח פיזי מיוחד ובדרך כלל כל אדם יכול לעשותה בקלות יתירה. הסירובים מתירוצים שונים מעוררים תמיהה. אין מנוס מלבלום מגמה זו באיבה. ואחת הדרכים לכך היא ענישה תקיפה ומרתיעה כלפי סרבני בדיקות". לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, ובחנתי את חומר החקירה, אני סבורה שדי בראיות לכאורה שהונחו בפני להוכחת המיוחס למשיב.

ניתן להוכיח שיכרות שלא על דרך מדעית, בראיות נסיבתיות, ובין היתר באמצעות בדיקת מאפיינים, ראו הפסיקה שעסקה בסוגיה זו. ראה דנפ 1668/13 ‏ ‏ אפרים ארביב נ' מדינת ישראל.

...

לאור המפורט לעיל, אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב סרב לבצע בדיקת שכרות ובכך קמה החזקה לכך שנהג בשכרות.

לסיכום.

לכן, לאור המפורט, אני קובע כי תנאי חלופת המעצר של המשיב עד תום ההליכים יהיו כך: א: מעצר בית לילי בין השעות 20:00-06:00, בפיקוח אמו - הגברת שרה בסון אשר אושרה בדין בתאריך 26.5.21 , ב: אני פוסל את המשיב מלנהוג או להחזיק רישיון נהיגה עד תום ההליכים.

<#3#> החלטה דין וחשבון על בדיקת ינשוף באמצעות ינשוף – ת/1.

241 שהמשיך בבצוע הבדיקות הפעולה הבאה שצריך לבצע אותו שוטר זה מאפיינים? אין לי שום נגיעה מעבר להמשך הטיפול, ברגע ש- 241 הגיע לשטח הוא קיבל אחריות על הנאשם.

...

אני אומר לך ששעת העצירה רשמת לא בזמן אמת אלא לאחר תיאום עם גורם אחר, זה גם ככה נראה לי כשאני קורא את הדו"ח? היית שם? אני תמיד מוסיפה נקודות כשאני כותבת את זה. יש לי רשימות על היד, זמן הבדיקה גם כן, כך אני עובדת.

הכרעת דין: על פי הודאת הנאשם, אני מרשיע אותו בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים בניגוד לתקנה26 (2) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961, סמל סעיף 6755.

לפיכך אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: מאסר על תנאי: מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים וזאת על תנאי של שנתיים אם יעבור הנאשם עבירה של נהיגה בשכרות ו/או של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים/סם ו/או של נהיגה בזמן פסילה.

במסגרת תיק החקירה עיינתי, ביו היתר, בדו"ח בדיקת שיכרות באמצעות ינשוף, דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשיכרות הכולל מבחני ביצוע, תיחקור החשוד, דו"ח עיכוב, שימוע הכולל החלטה בדבר איסור מינהלי על שימוש ברכב והודעה איסור שימוש.

בדיקת המאפיינים לא העלתה חשד לשכרות (ריח , הופעה והתנהגות).

...

בנוסף, סעיף (ג) קובע כי ביהמ"ש רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש , בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה המפורטות בסעיף (ב) המצדיקות כן. ראיות לכאורה בבש"פ 11271/03 מדינת ישראל נ' אלפרון (פורסם בנבו ) מיום 31.12.03, עמדה כב' השופטת ד' ביניש על מהותו של המבחן לקיומן של "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" אם כי בעניין אחר , וקבעה: "מהבחינה המשפטית המבחן לקיומן של 'ראיות לכאורה להוכחת האשמה' הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט – לאחר עיבודן של הראיות, בחינתן בחקירות וקביעת אמינותן ומשקלן – יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט פלילי (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] ...,. אמנם, במסגרת בחינה זו על השופט לעיין בחומר החקירה כולו, לרבות חומר החקירה התומך בעמדת הנאשם ..., אך השאלה הנבחנת אינה מהימנותה של גרסת הנאשם, או 'האם ניתן כבר בשלב זה לבטל את גרסתו של הנאשם', אלא אם בידי התביעה חומר חקירה בעל פוטנציאל ראייתי שיש בכוחו להביא להרשעה בתום המשפט. יתרה מזאת, אין בקיומה של גרסה מכחישה של נאשם כדי לשלול מניה וביה את המסקנה שקיימות ראיות לכאורה בדבר אשמתו, אף שתמיד קיימת האפשרות שבסוף המשפט הפלילי ייתן בית-המשפט אמון בגרסתו של הנאשם ויזכה אותו בשל כך..." תיק המשטרה הוגש לעיוני.

לאחר שבחנתי טענות הצדדים בשלב זה, הרי שטענותיו של המבקש דינן להתברר בתיק העיקרי.

מסוכנות המבקש נלמדת מהעבירה המיוחסת לו, אשר בהקשר לה נאמר בבש"פ 10865/06 ישעיהו נגד מדינת ישראל, (פורסם בנבו), מיום 14.1.07 , בערר על פסילה מנהלית בביהמ"ש העליון: "לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך". בבש"פ 6085/10 בן שטרית נגד מדינת ישראל, (פורסם בנבו), מיום 30.8.10, נאמר: "סמכות פסילת רישיון נהיגה למשך תקופת הליכי המשפט נועדה לשמש אמצעי, בין אמצעים שונים, למלחמה בתאונות הדרכים והקטל בכבישים, הפוגעים לאורך שנים בחייהם ובשלומם של בני הציבור. הסיכונים האורבים לציבור מנהיגה רשלנית ופרועה בכביש, ובמיוחד מנהיגה במצב של שכרות, מחייבים עשיית שימוש במלוא האמצעים שהחוק נותן בידי הרשויות על מנת למנוע בעוד מועד מימושם של סיכונים ממשיים לשלום הציבור, בין היתר, בדרך של הגבלת נהיגה של נהגים שמסוכנותם מדברת בעד עצמה.

מן האמור לעיל, ומבלי להטיל דופי בהחלטת הקצין , אשר פעל כדין ובסמכות, הרי שבאיזון האינטרסים, בבחינת הראיות ובנסיבות המקרה, בהתחשב בנסיבותיו של המבקש – במצבו הרפואי הנטען ובעברו התעבורתי, ומאחר ואין המדובר בענישה כי אם בתקופת "צינון" אשר תבהיר למבקש את החומרה בביצוע העבירה ובמניעת סיכון עתידי, אני סבורה כי יש לקצר את הפסילה ולהעמידה על 25 ימים.