מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בדיקת חפץ חשוד על ידי נהגי אוטובוס

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

דיון והכרעה סיווג התאונה אלו מטענותיה של המערערת שתכליתן לתקוף את ממצאו העובדתי של בית משפט קמא לפיו אירעה הנפילה במהלך הירידה השנייה - דינן להדחות משהביקורת של ערכאת העירעור על מימצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית הנה מצומצמת ביותר, למעט מקרים חריגים שענייננו אינו נימנה עליהם, והיא מוגבלת עוד יותר לגבי ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית על יסוד התרשמותה הישירה והבלתי אמצעית מן העדים.
בית משפט קמא סבר, שנסיבות המקרה - חזרתה של המערערת לאוטובוס לשם עריכת סריקה שתכליתה לוודא שלא נשכחו באוטובוס ילדים או חפצים – דומות לנסיבות שאפיינו את שארע ברע"א 9084/05 אגד בע"מ נ' ינטל (ניתן ב-29.10.2007) (להלן- מקרה ינטל), שם התרחשה תאונה שעה שנהג אוטובוס ביצע לפני התחלת הנסיעה ובמסגרת תפקידו, סריקה ביטחונית של פנים האוטובוס לאיתור חפצים חשודים.
התביעה נדחתה עת נפסק: "עצם קיום השתלשלות עובדתית, לפיה ביצוע הסריקה קודם ואף סמוך לנסיעה, אינו מספיק כדי להביא לכך שפעולה זו תהווה חלק מ'הנסיעה' ממש. כמו כן, עצם קיום חובה – בדין או במערכת כללים אחרת – לבצע פעולה מסוימת עובר לנסיעה, אינה מביאה להתמזגות הפעולה עם ה'נסיעה', כמובנה בחוק הפיצויים. פעילויות רבות אשר חיוניות לבצוע הנסיעה מצויות על רצף הפעולות שמסתיים בנסיעה ממש. הקביעה מתי פעילות מסוימת החיונית לבצוע נסיעה מהוה חלק אינטגראלי מ'הליך הנסיעה' עד כדי שיש לראות בה 'נסיעה' אינה פשוטה. יש לבסס קביעה זו על מבחנים שונים, ובכלל זה: הקירבה בזמן ובמקום, תכלית הפעולה והתפיסה כוללת של מיתחם הסיכון התעבורתי. כך, למשל, דרכו של הנהג לאוטובוס – אשר חיונית לצורך ביצוע הנסיעה – לא מהוה חלק מה'נסיעה'. כך גם פתיחתו של שער מוסך, או הרמתו של מחסום ביציאה ממנו" בית משפט קמא סבר כי הסריקה שביצעה המערערת באוטובוס שנועדה, כאמור, לוודא שלא נשכחו בו תלמידים ישנים או חפצים, כמוה כסריקה הביטחונית שביצע נהג האוטובוס במקרה ינטל, ומשזו האחרונה לא נעשתה למטרה תחבורתית, אף זו הראשונה לא. אינני סבורה כך. אמנם בשני המקרים המדובר ב"סריקה" שבוצעה באוטובוס לא תוך כדי נסיעה, אך השונה ביניהם רב על המשותף: במקרה ינטל נפגע הנהג תוך כדי ביצוע הסקירה עצמה, וכפי התנסחותו של בית המשפט שם: "כחלק מהליך הבדיקה, טיפס המשיב בתוך האוטובוס על מדרגה שעליה ממוקמים המושבים, זאת כדי להגיע למדפים העליונים באוטובוס. בעת שירד מן המדרגה נפגע בברכו מדופן אחד הכסאות". בעניינינו, התאונה כלל לא אירעה במהלך הסריקה, שהייתה אך נתון אחד מנתוני הארוע.
...
דיון והכרעה סיווג התאונה אלו מטענותיה של המערערת שתכליתן לתקוף את ממצאו העובדתי של בית משפט קמא לפיו ארעה הנפילה במהלך הירידה השנייה - דינן להידחות משהביקורת של ערכאת הערעור על ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית הינה מצומצמת ביותר, למעט מקרים חריגים שענייננו אינו נמנה עליהם, והיא מוגבלת עוד יותר לגבי ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית על יסוד התרשמותה הישירה והבלתי אמצעית מן העדים.
  חרף קיומה של הלכה ברורה, מגיעות לשולחן הדיונים חדשות לבקרים מחלוקות המצריכות הכרעה בשאלה אם תאונה מסוימת, שארעה תוך כדי עליה/ירידה מרכב, נחשבת לתאונת דרכים אם לאו, והדבר נעוץ בקושי ליישם את ההלכה על נסיבות עובדתיות קונקרטיות המשתנות מאירוע לאירוע, וכפי שהוסבר בפסק דין פדידה לעיל: "אכן, הבחנות דקות, המעוררות קשיים ראיתיים ביישומן, אינן רצויות. הכרעה בשאלה מה היתה מטרת העלייה לרכב תהיה לעיתים לא קלה. היא תהיה כרוכה לא אחת בקשיי הוכחה ובשאלות של מהימנות". אין מנוס אפוא אלא להתמקד בנסיבות העובדתיות המאפיינות את נסיבות ירידתה של המערערת מן האוטובוס, על מנת להסיק מהן אם באות הן בשעריה של המטרה התחבורתית.
יונה אטדגי, שופט התוצאה הערעור מתקבל, ופסק דינו של בית משפט קמא מבוטל.
המשיבה תשלם למערערת פיצוי בסך 179,940 ₪, תוך ניכוי הסכומים 7,224 ₪ ו- 4,641 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד לפי חוק, ובתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בערעור בסך כולל של 20,000 ₪.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2018 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

אין מחלוקת אם כן, שנהג האוטובוס וחברת האוטובוס התרשלו בכך שלא שמרו על הכבודה שלא תאבד.
" מקום בו עולה חשש ממשי לכך שנותן השרות התרשל (ואולי אף מעבר לכך שהינתן החשדות שהועלו כנגד נהג האוטובוס), הרי שקיימת חובת זהירות קונקרטית.
בשים לב, כי במקרה הנידון אין מחלוקת שנאמר לנוסעים להותיר את כל חפציהם באוטובוס, וכי הנהג שומר על הכבודה הנמצאת באוטובוס (ראה עדות גב' קרמר עמ' 4 שורות 10-12).
בית המשפט פסק: "המקרה הנידון אינו דומה לגניבת מזוודות במלון, שהנתבעת 1 אינה יכולה להיות אחראית לו. לא מדובר במזוודות ששהו כל אחת בחדרו של מי מהנוסעים. לא מדובר בהפקדת מזוודות למשמורת בבית מלון, שהכניסה אליו תחת פקוח ושבו קיימת שגרה של שמירה על מזוודות האורחים בעת הגעה ועזיבה. מדובר בחניית אוטובוס במרכז קניות ללא שמירה כלשהיא, כשהאוטובוס עמוס מזוודות הכוללת את כל מיטלטלי הקבוצה, לרבות דברים שנרכשו במהלך הטיול. על רקע הארוע שאירע לנתבעת 1 זמן קצר לפני הטיול, שומה היה עליה ליידע את המדריך ולדאוג לכך שכאשר הכבודה כולה על האוטובוס והלה לא נמצא בחניון שמור, כי הנהג יישאר צמוד לאוטובוס או כי חברי הקבוצה ישמרו בתורנות על הכבודה". בעניינינו, רשלנות הנתבעת היתה בכך שלא בדקה כיאות את נותני השרות אותם שכרה והיה עליה לצפות נוכח האמור, כי ארוע מסוג זה עלול לקרות.
הנתבעת הכחישה טענה זו, אולם המדריכים שנכחו במקום, ואשר הובאו על ידי הנתבעת לעדות בבית המשפט (מר לונדון וגב' קרמר) לא ידעו לומר מדוע לא לקחו את התובע למישטרה (עמ' 3 שורות 27-28).
...
דיון והכרעה: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בראיותיהם, מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
אשר על כן, ולנוכח המפורט לעיל אני פוסקת כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 6,511 ₪ (לאחר ניכוי הרשלנות התורמת).
כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ההליך הנדון, לרבות השבת אגרה בסך כולל של 960 ₪.

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2007 בעליון נפסק כדקלמן:

לטענתו של המשיב, אין הבדל בין פגיעה הנובעת מבדיקה של שמן במנוע הרכב בטרם תחילת נסיעתו של הנהג, לבין פגיעה אגב סריקה בטחונית, כיוון ששתי הפעולות נועדו למנוע אסון בזמן הנסיעה ושתיהן מבוצעות "למטרות תחבורה", קרי: הסעת נוסעים באוטובוס.
סיכון זה אינו תעבורתי באופיו, וכך גם ההתמודדות עם סיכון זה. האוטובוס מהוה זירה לארועי טירור, וסריקה בטחונית מהוה סריקה של "הזירה הפוטנציאלית" – סריקה אם יש חפץ חשוד בתוך האוטובוס ו"מחוצה לו", כפי שמורה תקנה 425א(א) (ראו לעניין זה דנ"א 4015/99 רותם חברה לביטוח בע"מ נ' מזאוי, פ"ד נז(3) 145 (2002)).
משל למה הסריקה כאן דומה? לסריקת תחנת האוטובוסים טרם הפעלתה או לסריקה המבוצעת על ידי מלצר בעת שהוא מבצע סריקה בטחונית לפני פתיחת המסעדה בה הוא עובד.
בתקנות התעבורה קיימות הוראות ומוטלות חובות שונות על נהגי אוטובוסים – שאינן "למטרות תחבורה". עצם מיקומה של התקנה המקימה את חובת ביצוע סריקה בטחונית בתקנות התעבורה אינה משפיעה לכאן או לכאן בבחינת העמידה בדרישת "המטרה התעבורתית". לגוף העניין, הדין דורש ביצוע סריקה בטחונית לפני תחילת הסעתם של הנוסעים באוטובוס.
...
מן הטעמים שיפורטו, החלטנו לקבל את הערעור.
בפסק דין זה נדונה השאלה אם חבלה שספג התובע בעת ששחרר את הבלם המיכני החיצוני שמנע את תזוזתן של מכוניות שהובלו על ידי רכב מוביל, היא בגדר שימוש של "נסיעה". דעת הרוב באה למסקנה חיובית בעניין זה. אולם גם הגישה המרחיבה שהובעה שם אין בה כדי להביא למסקנה דומה בענייננו, ולו משום שבשונה מעניין מכלי מלט, בענייננו אין הכרח במובן הפיזי לבצע את הסריקה כתנאי לתחילת הנסיעה.
אשר-על-כן, דין הערעור להתקבל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

בקדם המשפט הראשון שהתקיים ביום 21.12.2017 העיד התובע: "העמסתי את המסור לעגלה בעזרת המלגזה, סגרתי את הדלתות, לקחתי רצועות לקשור את המסור, הדלת היתה רעועה ולא יציבה, והמסור כבד, אז עליתי לוודא שהרצועות תפוסות ושהמסור תפוס טוב, כי אני הנהג, היה קשור בסדר, באתי לרדת ורגל ימין שלי נתפסה בין הדלת למסור, ואז נפלתי מהעגלה קדימה. התעקמה לי רגל ימין, שמתי ידיים כדי לא ליפול על הפנים, ואז הסתובבה לי ברך ימין". בתצהיר העדות הראשית שהגיש התובע ביחס לנסיבות התאונה, כתב התובע: "6. הגעתי לחנות. העמסתי את המסור על העגלה הקשורה לרכב, באמצעות מלגזה. קשרתי את המסור לעגלה באמצעות רצועות. סגרתי את דלת העגלה. מאחר ודלת העגלה הייתה לא יציבה וחששתי שהמסור הכבד יפול תוך כדי נסיעה עליתי לעגלה על מנת לבדוק את הרצועות הקושרות את המסור לעגלה כדי לוודא שהמסור קשור היטב.
בפסק הדין נקבע כי סריקה בטחונית שכזו לא נועדה להגשים מטרה תעבורתית בעיקרה ולמעשה אף אינה כלל בבחינת "שימוש ברכב מנועי": "סריקה בטחונית מבוצעת על מנת להיתמודד עם הסיכון הביטחוני הנובע מאיום הטרור, שגבה מחיר כבד ביותר מנוסעי האוטובוסים ונהגיהם. מטרת הסריקה – כאמור בתקנה 425א(א) בתקנות התעבורה – היא איתור "חמרי חבלה או חפצים חשודים כחמרי חבלה". הסיכון הביטחוני הנילווה לתחבורה הציבורית נובע מטיבם וממאפייני הפעילות בה: רכוז רב של אנשים בשטח מצומצם, תנועה דינמית של אנשים שאינם מוכרים לנהג פנימה והחוצה וכדומה.
בענין זה מקובלות עלי טענות הנתבעת 2 לפיהן יש לראות בטנדר ובעגלה (הגורר והנגרר) בבחינת יחידה אחת המופעלת על ידי נהג, שירד (או יותר נכון נפל) מהעגלה בדרכו לנהוג בטנדר.
...
מקובלת עלי טענת התובע כי בין אם נתייחס לנסיבות ענייננו כירידה מרכב לאחר סיום פעולת טעינה ובין אם נתייחס לנסיבות עניננו כירידה אגב או תוך כדי השלמת פעולת טעינה, הרי שהדין מורה, כי לצורך סיווג התאונה, גובר הרכיב של הירידה על הרכיב הממעט של טעינה ופריקה המוחרג מן ההגדרה.
בעניננו, מקובלת עלי טענת התובע כי הבדיקה הבטחונית בה דובר בפסק הדין בענין אג"ד אינה דומה לבדיקה שביקש התובע בענייננו לבדוק, היינו האם המסור מחובר כראוי לעגלה בטרם יתחיל בנסיעתו, או הבדיקה האם הושלמה כראוי פעולת הטעינה.
דין התביעה נגד הנתבעת 1 (המעסיקה) - להידחות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2010 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

בפסיקה שניתנה לאחר הגשת התביעה התייחס ביהמ"ש העליון לרכיב "נסיעה ברכב" מתוך ההגדרה "שימוש ברכב" [רע"א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, 4/2/09) (להלן: "עניין-נביל); רע"א 9084/05 אגד בע"מ נ' ינטל (טרם פורסם, 29.10.07) להלן: "עניין-ינטל")] והובהר כי יש גם להוכיח כי הארוע שמבוקש לסווגו כנסיעה ברכב, שימוש שהוכר על ידי החוק כ"שימוש ברכב מנועי", יהיה למטרות תחבורה.
בית המשפט, כב' המשנה לנשיא ריבלין, קבע כי הקשירה של המטען לא הייתה קשורה קשר ישיר עם הנסיעה בפועל וגם לא לגדר "תיקוני דרך". במקרה בעיניין-ינטל נפגע התובע, נהג אוטובוס של אגד, כאשר לפני נסיעה, תוך כדי ביצוע סריקה ביטחונית של פנים הרכב הוא טיפס על מדרגה שעליה ממוקמים מושבים ובעת שירד מהמדרגה נפגע ברגלו מדופן אחד הכיסאות.
ביהמ"ש קבע שהגם שהכוונה הייתה לנסוע לאחר בדיקה שאין חפצים חשודים ברכב, הפעולה אינה נופלת בגדר ההגדרה של שימוש ברכב מנועי.
המלגזן התמהמהה ונהג המשאית דחק בתובע ובחברו כי ירדו מהארגז.
...
נחה דעתי כי התובע נפל בתוך ההמולה של ניסיון הלקוחות לקחת סחורה ולא כי עשה מעשה מסודר של הפסקה בתהליך הסרת הניילונים וסידור הסחורה כדי לרדת לקרוא לעזרה, על אף שזו הגרסה לביטוח לאומי, כי בסופו של דבר הוא חוזר באותו דיון לגירסה הראשונה של תהליך אחד מתמשך (עמ' 37-36 לפרוטוקול).
לפיכך התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בצרוף מע"מ כדין ובצירוף הפרישי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו