דיון והכרעה
סיווג התאונה
אלו מטענותיה של המערערת שתכליתן לתקוף את ממצאו העובדתי של בית משפט קמא לפיו אירעה הנפילה במהלך הירידה השנייה - דינן להדחות משהביקורת של ערכאת העירעור על מימצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית הנה מצומצמת ביותר, למעט מקרים חריגים שענייננו אינו נימנה עליהם, והיא מוגבלת עוד יותר לגבי ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית על יסוד התרשמותה הישירה והבלתי אמצעית מן העדים.
בית משפט קמא סבר, שנסיבות המקרה - חזרתה של המערערת לאוטובוס לשם עריכת סריקה שתכליתה לוודא שלא נשכחו באוטובוס ילדים או חפצים – דומות לנסיבות שאפיינו את שארע ברע"א 9084/05 אגד בע"מ נ' ינטל (ניתן ב-29.10.2007) (להלן- מקרה ינטל), שם התרחשה תאונה שעה שנהג אוטובוס ביצע לפני התחלת הנסיעה ובמסגרת תפקידו, סריקה ביטחונית של פנים האוטובוס לאיתור חפצים חשודים.
התביעה נדחתה עת נפסק:
"עצם קיום השתלשלות עובדתית, לפיה ביצוע הסריקה קודם ואף סמוך לנסיעה, אינו מספיק כדי להביא לכך שפעולה זו תהווה חלק מ'הנסיעה' ממש. כמו כן, עצם קיום חובה – בדין או במערכת כללים אחרת – לבצע פעולה מסוימת עובר לנסיעה, אינה מביאה להתמזגות הפעולה עם ה'נסיעה', כמובנה בחוק הפיצויים. פעילויות רבות אשר חיוניות לבצוע הנסיעה מצויות על רצף הפעולות שמסתיים בנסיעה ממש. הקביעה מתי פעילות מסוימת החיונית לבצוע נסיעה מהוה חלק אינטגראלי מ'הליך הנסיעה' עד כדי שיש לראות בה 'נסיעה' אינה פשוטה. יש לבסס קביעה זו על מבחנים שונים, ובכלל זה: הקירבה בזמן ובמקום, תכלית הפעולה והתפיסה כוללת של מיתחם הסיכון התעבורתי. כך, למשל, דרכו של הנהג לאוטובוס – אשר חיונית לצורך ביצוע הנסיעה – לא מהוה חלק מה'נסיעה'. כך גם פתיחתו של שער מוסך, או הרמתו של מחסום ביציאה ממנו"
בית משפט קמא סבר כי הסריקה שביצעה המערערת באוטובוס שנועדה, כאמור, לוודא שלא נשכחו בו תלמידים ישנים או חפצים, כמוה כסריקה הביטחונית שביצע נהג האוטובוס במקרה ינטל, ומשזו האחרונה לא נעשתה למטרה תחבורתית, אף זו הראשונה לא.
אינני סבורה כך.
אמנם בשני המקרים המדובר ב"סריקה" שבוצעה באוטובוס לא תוך כדי נסיעה, אך השונה ביניהם רב על המשותף:
במקרה ינטל נפגע הנהג תוך כדי ביצוע הסקירה עצמה, וכפי התנסחותו של בית המשפט שם: "כחלק מהליך הבדיקה, טיפס המשיב בתוך האוטובוס על מדרגה שעליה ממוקמים המושבים, זאת כדי להגיע למדפים העליונים באוטובוס. בעת שירד מן המדרגה נפגע בברכו מדופן אחד הכסאות".
בעניינינו, התאונה כלל לא אירעה במהלך הסריקה, שהייתה אך נתון אחד מנתוני הארוע.
...
דיון והכרעה
סיווג התאונה
אלו מטענותיה של המערערת שתכליתן לתקוף את ממצאו העובדתי של בית משפט קמא לפיו ארעה הנפילה במהלך הירידה השנייה - דינן להידחות משהביקורת של ערכאת הערעור על ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית הינה מצומצמת ביותר, למעט מקרים חריגים שענייננו אינו נמנה עליהם, והיא מוגבלת עוד יותר לגבי ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית על יסוד התרשמותה הישירה והבלתי אמצעית מן העדים.
חרף קיומה של הלכה ברורה, מגיעות לשולחן הדיונים חדשות לבקרים מחלוקות המצריכות הכרעה בשאלה אם תאונה מסוימת, שארעה תוך כדי עליה/ירידה מרכב, נחשבת לתאונת דרכים אם לאו, והדבר נעוץ בקושי ליישם את ההלכה על נסיבות עובדתיות קונקרטיות המשתנות מאירוע לאירוע, וכפי שהוסבר בפסק דין פדידה לעיל:
"אכן, הבחנות דקות, המעוררות קשיים ראיתיים ביישומן, אינן רצויות. הכרעה בשאלה מה היתה מטרת העלייה לרכב תהיה לעיתים לא קלה. היא תהיה כרוכה לא אחת בקשיי הוכחה ובשאלות של מהימנות".
אין מנוס אפוא אלא להתמקד בנסיבות העובדתיות המאפיינות את נסיבות ירידתה של המערערת מן האוטובוס, על מנת להסיק מהן אם באות הן בשעריה של המטרה התחבורתית.
יונה אטדגי, שופט
התוצאה
הערעור מתקבל, ופסק דינו של בית משפט קמא מבוטל.
המשיבה תשלם למערערת פיצוי בסך 179,940 ₪, תוך ניכוי הסכומים 7,224 ₪ ו- 4,641 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד לפי חוק, ובתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בערעור בסך כולל של 20,000 ₪.
