בגוף המסמך נכתב כך: "בתאריך 18.7.13 התבצע בוחן בר-אור בחטמ"ר בית אל שגדוד 432 מבצע פעילות מבצעית. הנגד [המערער] מ.א. [...] ביצע את הבוחן בר-אור בתאריך זה. במהלך מבחן הריצה דרך [המערער] על חלוקי נחל ועקב כך הסתובבה ברך ימין. לאחר מכן שב [המערער] לנוח בחדרו. בין התאריך 18.7.13 ו- 21.7.13 [המערער] היה כונן גיזרתי כבוחן רכב של הגדוד ושהה בבסיס. במהלך השבת החמיר מצבו של [המערער] עם כאבים עזים בברך ימין ונפיחות של הברך ולא יכל להזיז את רגל ימין. מכיוון שלא היה בשבת זו רופא ביחידה חיכה [המערער] עד ליום ראשון 21.1.13 שהרופא הגדודי יגיע ליחידה מביתו ויבדוק את [המערער]. במהלך שבת זו נכח ממח"ג 432 גיא בן דוד וראה שמצבו של [המערער] מחמיר". על המסמך חתומים דרור לוי וגיא בן דוד בצרוף מספריהם האישיים אולם לא מופיע תאריך.
בחוות דעתו מגיבה מטעם המשיב, שב ד"ר ביקלס על מסקנותיו, ועוד הוסיף והדגיש כי "קרע חבלתי של מנסקוס הנו ארוע משמעותי מהבחינה הקלינית, מכיוון שהארוע הנו ברור ולאחריו ישנה הופעה חדה של כאבים, נפיחות וקושי תיפקודי. המטופל הסביר, לו [היה] נגרם [לו] קרע חבלתי של מנסקוס, [היה] מציין במפורש, לכשנשאל לסיבת כאביו, את הארוע המכונן", המערער לעומת זאת, בביקוריו הראשונים במרפאה לאחר מועד החבלה לא ציין כי הכאב הופיע בעקבות חבלה ואף שלל זאת.
על גבי המסמך לא נרשם מועד עריכתו, ואין לשלול כי נערך זמן רב לאחר מועד החבלה.
...
בענייננו, לאחר שבחנו בעיון את חוות דעתו של המומחה, התרשמנו מעדותו ושקלנו את כלל חומר הראיות והשיקולים, באנו לכלל מסקנה כי יש לאמץ את מסקנתו של המומחה בדבר הקשר הסיבתי ושיעור ההכרה וכי אין לסטות ממנה.
מסקנה זו, כך מצאנו, משקפת נכונה את הידע הרפואי, את הניסיון של המומחה ואת מכלול ההיבטים הקונקרטיים של המקרה.
סוף דבר
אנו קובעים אפוא כי הפגימה בברכו הימנית של המערער תוכר בקשר של החמרה בשיעור של 80%.
