בדיקת אי הכשירות להיות בתפקיד

בדומה להסתדרות, גם היא הדגישה ש"אין בידה כלים לבדיקה אי כשירות של טייס, ואין זה תפקידה לבדוק זאת".

ברמה העובדתית, הם טוענים שלא הוכח כי הטייסים דיווחו על מחלות או היו לא זמינים בצורה חריגה, ומוסיפים שהטייסים אינם צריכים ואינם יכולים להיות זמינים לטיסות 24 שעות ביממה.

...

כך, בקיץ 2012 החלו הטייסים ל"הִתְחַלוֹת" באופן קולקטיבי לאחר הנחיה שקיבלו מקברניט צוק "לעבוד לפי הספר". השיבושים פסקו רק לאחר שניתן סעד ארעי על ידי בית דין זה, לאחר שנקבע כדלקמן (ס"ק 18207-07-12 אל-על נתיבי אויר לישראל נ' הסתדרות העובדים (מותב בראשות כב' השופטת (כתוארה אז) הדס יהלום, 10.7.12)): "מצאנו בשלב מקדמי זה כי 'ירידה במוטיבציה' כפי שפירטו בפנינו הטייסים, אינה פרטנית אלא באה כקולקטיב, של כלל הטייסים... התנהגות שכזו, לא ניתן לקבלה ללא תאום עם הארגון היציג, דבר שלא נעשה במקרה הנדון". גם בינואר 2014 פרץ סכסוך "הִתְחַלוֹת" קולקטיבי דומה, שפסק רק לאחר דיון שהתקיים בבית-דין זה (ס"ק 23196-01-14 אל על נתיבי אויר לישראל נ' הסתדרות העובדים (11.2.14, מותב בראשות כב' השופטת חנה טרכטינגוט)).

אין בידינו לקבל טענה זו. צודקים המשיבים בטענתם לפיה טייס שחש שאינו כשיר מסיבה כזו או אחרת להטיס מטוס, רשאי ואף חייב שלא להיענות לבקשת ההנהלה לאייש טיסה ספציפית, שכן כל החלטה אחרת שלו עשויה להעמיד בסכנה את בטיחות ציבור הנוסעים והצוות.

סוף דבר ניתנים בזה הסעדים הזמניים הבאים: סעד זמני המורה למשיבים 3 עד 5, על יחידיהם, לבטל את ההוראה הארגונית שנתנו לטייסי אל על לשבש את טיסותיה, לרבות על דרך חוסר היענות ואי זמינות.

לפנינו תביעתו של מר אופיר פרץ (להלן: "התובע") לצוו עשה – להורות לנתבעת 1 (להלן: "החברה, "טבע" ו/או "הנתבעת") להשיבו לעבודה במפעל טבע-טק. בנוסף, הגיש התובע תביעה לסעדים כספיים בגין פיטורים שלא כדין; פיצויים בגין הליך שימוע לקוי; פיצוי בגין עגמת נפש; פיצויים בגין הפרת חובת תום הלב; הפרישי שכר של 6 חודשים בגין היות התובע בתאונת עבודה; פיצוי בגין הפרת סעיף 14(1) לחוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות והפסדי שכר.

התובע עידכן את העובדת הסוציאלית בטבע טק- גב' נתי פלס (להלן: "העובדת הסוציאלית"), על סיכום בדיקה אצל אורתופד מיום 6.8.2017, במסגרתה נקבע כי התובע אינו כשיר לפעילות פיזית במהלך 3 החודשים הבאים וכי לצורך קביעת הכשירות לעבודה פיזית, עליו לפנות לרופא תעסוקתי.

התובע הציג במהלך השימוע מצג לפיו הוא יכול לחזור לעבודה עם מיגבלות של הרמת עד 15 ק"ג והסתיר מהחברה את קביעת הרופא התעסוקתי כי הוא אינו כשיר לתפקידו[footnoteRef:44].

...

על יסוד כל המפורט לעיל, מצאנו כי דין התביעה על כל מרכיביה ורכיביה – להידחות.

נוכח סכום התביעה והתנהלותו חסרת תום הלב של התובע, כפי שפירטנו לעיל, ישלם התובע לנתבעת בגין הוצאות משפט סך של 20,000 ₪, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

אשר להסתדרות, כעולה מסיכומיה לא עתרה לפסיקת הוצאות, על כן לא מצאנו להשית הוצאות לטובת ההסתדרות.

אמת, חובת הדיווח קיימת על מנת שמפקח העבודה האיזורי יבדוק את כישורי מנהל העבודה ויפסול אדם שהוא בלתי כשיר או בלתי מתאים [ע"פ 306/70 טית בית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד כה (1) 52, 55 (1971)], אך מקום בו מונה מנהל, וכפי שנראה להלן, כשיר לתפקידו, הרי הפרת חובה חקוקה אמנם קיימת כאן, אך לא הפרת חובת זהירות, וממילא לאו התרשלות, ודי בעיניין זה בתוצאה הקבועה בתקנה 5(ג) לתקנות הבטיחות בעבודה, לפיה רואים את החובות המוטלות על מנהל העבודה כחלות על מבצע הבניה (בעניינינו, הנתבעת 2), כפי שנקבע במקרים דומים בע"א 878/06 טרויהפט נ' עטיה (4.1.09), ובע"א 3805/01 דואני נ' מלחי, פ"ד נ"ז(3) 682 (2003) (להלן: "עניין דואני")].

הנתבעות טענו, מנגד, כי האישפוז בבית החולים לא היה על פי התוויה רפואית, וכי לפי נספח לחוות דעתו של פרופ' נרובאי (נספח "ה" לתיק המוצגים) עליו לא נחקר, היה מקום לאשפז את התובע למשך שלושה שבועות בבית חולים שקומי לשם היתקדמות בטיפול ובשיקומו, וכי לאחר מכן היה מסוגל להיות בבית משפחתו, ולאחר חודש וחצי לא היה צריך טיפולים מיוחדים, פרט לטפול פיזיותראפיה, שאין צורך באישפוז על מנת לקבלו.

...

לסיכום פרק זה אני קובע כי הסכום אשר צפוי כי התובע יוכל לקבל כגמלאות המל"ל יוקפא בשלב זה בידי הנתבעת 2 (ויש להניח כי הדבר ייעשה באמצעות מבטחתה שלא נתבעה על ידי התובע), עד שתבורר תביעת התובע במוסד לביטוח לאומי.

התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית.

בהעדר כתב הגנה של צד ג', הגם שבוצעה לו מסירה (ר' החלטה מיום 13.3.16), אני מחייב את צד ג' לשלם לנתבעת 2 את כל הסכומים אותם חויבה לשלם לתובע לפי סעיף 129 לעיל, וכן את הסכומים אותם תצטרך לשלם לתובע, ככל שתצטרך לשלמם, לפי סעיף 130 לעיל, והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום בו שולמו הם על ידי הנתבעת 2 לתובע, ובתוספת הוצאות משפט של הנתבעת 2 במסגרת הודעת צד ג', וכן שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪.

כך למשל, ברי כי בשלב החקירה מותר לרשויות החקירה לא אחת לעשות שימוש במידע שייתכן כי רשויות התביעה לא תוכלנה להגישו כראיה קבילה במשפט (כגון עדות שמיעה או דברים שנמסרו מפי מי שאינו כשיר להעיד).

גם אם תפקידן של ועדות אלה הוא לשפר את תיפקודו ופעילותו של הגוף שבקרבו הן פועלות, ולהבטיח בכך אינטרסים צבוריים כבדי משקל, ברי כי מקום שועדת בדיקה נוכחה כי מאן דהוא מבין העובדים שלפניה חרג באורח ניכר מהנהלים המחייבים או פעל באופן רשלני, באופן המעיד על אי-כשירותו לשמש בתפקיד, סביר כי היא לא תעלים מכך עין ותסתפק אך בהפקת לקחים מקצועיים.

בהתאם להנחיה זו "לחקירה הפלילית עדיפות וכל צעד מינהלי צריך להיות כזה שלא ישבש הליכי חקירה", וכאשר נוכחת ועדת הבירור הפנימית כי מתעורר חשד לפלילים, שומה עליה להעביר העניין לידיעת גופי החקירה והם שיטפלו בו. יתר על כן, ההנחיה מורה כי מקום שוועדת בירור החלה בפעילותה ונתעורר חשד לפלילים במהלך בדיקתה, יובא העניין לידיעת היועץ המשפטי לממשלה וככלל תופסק הבדיקה עד לסיום חקירת המישטרה בכדי להמנע משיבושה.

...

לסיכום אחזור איפוא על דברים שאמרתי בפסק הדין המקורי (פסקה ב'): "הבטחת הרכבת היתה מעין התחייבות של רשויות המדינה. גישתי ביסודה היא כי יש להביט אל הנושא במבט רחב ו'מקום שהמדובר בהתנהגות הממשלה ושלוחותיה עליהן להיות למופת בהגינות' (רע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם), בדעת מיעוט באותו תיק). והרי מדובר עתה בהליך פלילי, אשר מעמיד בסיכון את זכותו הבסיסית ביותר של אדם באשר הוא אדם - את הזכות החוקתית לחרות. ודוק: דברים אלה נאמרים בסיטואציה ייחודית זו שלפנינו, שבה חברה שהיא ישות ציבורית במהות, מפעילה כלפי העובדים נוהל (41-02-03), שלפיו אל מול ועדת חקירה אין העובד המעיד מיוצג, ונוכחים בעת מתן עדותו חברי ועדת חקירה ונציג ועד העובדים בלבד, ואין ניתנת לו כל אזהרה. נביא כאן את סעיף 10.8 לנוהל:

אני סבורה שיש אינטרס ציבורי שלא להכיר בחיסיון כזה.

ובשורה התחתונה: אני מצטרפת לדעתה של הנשיאה ביניש כי דין העתירה להתקבל כאמור בסעיף 28 לפסק דינה.

במקרה הנוכחי, הנתבע 3 נכלל אמנם כצד בהליך בבית המשפט, אך אינו צד להסכם הקובע את תניית הבוררות, וקיימת נחיצות מהותית לבירור ההליך מול כלל הנתבעים, לרבות עניין מעורבותו של הנתבע 3 בבנייה, בהיותו אחראי על תיכנון ובצוע העבודות בדירה ועל פיקוחן.

משנקבע, כאמור, כי מתקיימת נחיצות דיונית לצרוף הנתבע 3 להליך, יש לבחון אם מיתקיים גם מבחן הנחיצות המהותית, במסגרתו מתחייבת בדיקה אם עלול להיתממש החשש מפני קביעת ממצאים, מסקנות או תוצאות סותרים בהליך בבית המשפט ובהליך בפני הבורר, באופן שעלול לפגוע ביכולתו של התובע לזכות בסעד אפקטיבי.

בנוסף, התובע לא הציג תעוד כלשהוא, כמו קורות חיים, המעיד על אי כשירות הבורר לבצע תפקידו ולדון בשאלות שבמחלוקת.

...

סיכומו של דבר, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ובהתאם לתוצאות המבחן הדו שלבי שנקבע בפסיקה ועל פי איזון האינטרסים של הצדדים, אני סבורה כי מתקיים בענייננו 'טעם מיוחד' המצדיק הימנעות מעיכוב ההליכים והותרת הדיון כולו בבית המשפט.

למעלה מן הצורך, יצויין כי אינני מקבלת את טענת התובע כי אין לעכב את ההליכים בשל זהותו של הבורר.

סוף דבר לאור כל האמור, הבקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5(א) לחוק הבוררות נדחית.