בדיקת אחות ביטוח לאומי לילד נכה

] "לא נבדקו יתר תנאי הזכאות של הבת, משום שכלל לא הוגשה עבורה תביעה לתשלום קצבת ילד נכה. על כן לא ניתן לומר כי רק בשל גילה לא קיבלה הבת קצבת ילד נכה. היו לכך כמה סיבות אחרות, ובראש ובראשונה אי הגשת תביעה, והיעדר בדיקה לקביעת זכאותה. כפי שציין ב"כ הנתבע הזכאות לגימלה והזכאות לתשלום גמלה אינן היינו הך. הזכאות לגימלה משמעה – שהתובע עונה על התנאים המזכים בגימלה. הזכאות לתשלום גמלה נבחנת לאחר שקמה הזכאות לגימלה, והיא מותנית בתנאים נוספים כגון: תשלום דמי ביטוח, מועד הגשת התביעה וכד' (עב"ל 96/03 דוד פריג' – המל"ל, לא פורסם)....

אין חולק בין הצדדים כי חלופה זאת אינה רלבאנטית עבור מתנאל, היות שהוא לא קיבל בשעתו קצבת ילד נכה בגין עילת "ליקוי מיוחד", או בשל היותו "תלוי בעזרת הזולת", אלא בגין עילת "טפול רפואי מיוחד" ובשל מחלת האפילפסיה בה הוא חולה; האח אינו מקבל קצבת נכות/ניידות/שירותים מיוחדים לאחר גיל 18 שנים ו-90 ימים, וכילד נכה קיבל גמלה בעילת "טפול רפואי מיוחד" או בשל הצורך בהשגחה או נוכחות.

בהתאם לכך, נקבע על ידי הוועדה כי מתנאל יהיה זכאי לקיצבת ילד נכה, בגין "אפילפסיה לא מאוזנת התקפים רבים", החל מיום 1.1.2017 ועד לגיל 18 שנים ו-90 ימים – המועד האחרון בו היתקיימו לגביו התנאים שבהם ניתן יהיה לראותו כ"ילד", כהגדרת מונח זה בתקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), תש"ע-2010 (להלן: "תקנות ילד נכה"), וכמי שטרם מלאו לו 18 שנים.

...

ראו גם בסיכומי התגובה של הנתבע[footnoteRef:53]: "... (ש)עד ליום זה, ולאחר למעלה מ-4 שנים, התובעים לא המציאו שום מסמך רפואי ביחס למצבו הרפואי של מתנאל בין השנים 2019-2017, טרם גיוסו לצה"ל, המעיד על התקפים באותה תקופה. המסקנה המתבקשת היא שלא היו (ה)תקפים". [53: ראו סיכומי התגובה של הנתבע מיום 23.11.2023, סעיף 14.

] לסיכום עד כה – אנו דוחים את כלל טענות התובעים ובכל הקשור למתנאל.

סוף דבר לסיכום – טענותיהם של התובעים ביחס לאושרי, אלרואי ו-מתנאל דינן להידחות במלואן – דחינו את טענות התובעים ביחס לאושרי, בעיקר משעה שאושרי מעולם לא קיבל קצבת ילד נכה, ולא ניתן כיום ואף אין הצדקה להעניק לו גמלה רטרואקטיבית, שנים רבות אחורה; דחינו גם את הטענות ביחס לאלרואי, היות שטענות התובעים ביחס אליו התרכזו במכתב אחד בלבד משנת 2019, וכאשר הטענות הועלו לראשונה בשיהוי ניכר ורב ובשלהי שנת 2022; ולבסוף, אנו דוחים גם את טענות התובעים לגבי מתנאל.

אותה עת לא הייתה ועדת עררים לילד נכה אלא ניתנה החלטת פקיד תביעות על סמך בדיקה של אחות בריאות הציבור, ועל החלטה זו ניתן היה להגיש תביעה לבית הדין (למצב המשפטי דאז ראו למשל את דב"ע מט/213-0 המוסד לביטוח לאומי – יהודית ומנחם בן אור, פד"ע כא 227 (1990)).

...

לאחר שקילת טענות התובע, הגעתי לכלל מסקנה כי התביעה התיישנה ויש לדחותה על הסף.

בנסיבותיו של מקרה זה, לא מצאנו כי יש לקבל את הקונסטרוקציה המשפטית לה טען אחיו של התובע בהתבסס על סעיף 11 לחוק ההתיישנות.

סוף דבר – נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כל הצדקה להגשת התביעה במועד ובדרך בה הוגשה, ואני דוחה אותה על הסף מחמת התיישנות.

בהתחשב בעמידת אחיו של התובע על התביעה על אף מספר הזדמנויות שניתנו לו לצורך חזרה ממנה, אני סבורה כי יש הצדקה לחייבו בהוצאות בנסיבות אלו וזאת בסך של 5,000 ₪.

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופט נוהאד חסן; ב"ל 27541-07-20) שבמסגרתו נדחה ערעור שהגיש אביו של המבקש בשמו (להלן גם: המבקש) על החלטת ועדת ערר (ילד נכה) מיום 25.6.20 (להלן: הועדה) שהיתכנסה מכוח פסק דין וחזרה על קביעתה כי המבקש אינו זקוק להשגחה כמשמעותה בתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע-2010 (להלן: התקנות).

בפרק "פירוט מחלות וטיפולים ומידע על מצבו של הילד" נכתב: "לדברי העו"ד: אני מפנה למסמכים שהוגשו לבית הדין בתיק בט"ל 25066/02/19 מ-25.9.19 הוגשו שוב לביטוח הלאומי 5.6.19. מדובר בילד היפראקטיבי שמזיק לעצמו נופל וגם חובט ועל כן זקוק להשגחה קבועה עקב כך... הילד נראה שקט אבל מסכן את עצמו בבית יש לנו 2 ילדות כמוהו. פתח קופסת שימורים וחתך את היד - יכול להזיק לעצמו. אם יש טיפה ויכוח - ישר מתפרץ. יש לו התפרצויות חזקות. דברי הילד: מקבל ריטלין 20 מ"ג ועוד כדור שהרופאה נתנה לאחרונה. כשחוזר מבית הספר מישתולל קופץ על דברים מרביץ לאחות שלי - לא הולך לחברים. לא באים אלי - רק מדברים בטלפון - רואה את החברים שלי רק בית ספר. לומד בכיתה עם 10 ילדים בערך. בחינוך מיוחד. בית ספר רגיל כיתה לחינוך מיוחד... ישן עם אחות שלו בחדר". בפרק מימצאי הבדיקה נכתב: "ילד בן 10.5 מפותח כפי גילו ישב בשקט בזמן הועדה שיתף פעולה באופן מלא. הילד דקלם: "קופץ על כיסאות מרביץ לאחיות שלי, מישתולל לא הולך לחברים שלי לא באים אלי חברים רק מדבר אתם בטלפון - רואה את החברים שלי רק בבית ספר". הועדה מצאה שהמבקש לא זקוק להשגחה חלקית וציינה "הילד רגוע שקט התעוד האחרון בתיק הוא מ-9/18... מדובר על הפרעות היתנהגות ד"ר גרין אירינה אין דיווח על אירועים חריגים במסמכים הרפואיים שסיכן את עצמו או אחרים". את החלטתה סיכמה הועדה כך: "ילד בן 10.5 לומד בכתה קטנה חינוך מיוחד בבית ספר רגיל. מטופל בריטלין 20. הערר נסוב על הצורך בהשגחה. המסמכים שבתיק הם משנת 2017, 8/18 ו-9/18 ד"ר ... 7/18 (עמך) - אין בתיק מסמכים עדכניים. אינו נמצא במעקב. במסמכים הקיימים אין מדובר על ילד היתנהגות מאתגרת אלא על ילד חרדתי. הועדה מתרשמת מילד נבון שקט דיבר לעניין ודקלם בבטחון כל מה שצוטט בבדיקה. מבחינת תיפקוד יומיומי - לא נישאל כי הערר נסב על הצורך בהשגחה. כמו כן עפ"י דרג I עצמאי בתפקודי היומיום למעט דירבון בנושא ההלבשה כפי שהאבא מסר. לאור האמור הועדה דוחה את הערר". המבקש ערער על החלטה זו לבית הדין האיזורי (ב"ל 23737-09-19).

כך למשל בחומר שהוגש הודגשה על ידי המבקש אמירה מתוך מכתבה של עו"ס נוימן מטעם עמותת "עמך" מיום 16.7.18 שלפיה "ברוב המפגשים מגיע עם רמות אנרגיה גבוהות מאוד וישנו צורך לווסת את היתנהגותו שלעיתים עלולה להגיע לחוסר זהירות שלו כלפי עצמו". עיון בהחלטת הועדה ממושבה הראשון מיום 1.8.19 מעלה כי היא הייתה ערה למסמך זה ולמסמכים נוספים שהגיש המבקש ובקשר לכך ציינה: "המסמכים שבתיק הם משנת 2017, 8/18 ו-9/18 ד"ר ... 7/18 (עמך) - אין בתיק מסמכים עדכניים. אינו נמצא במעקב. במסמכים הקיימים אין מדובר על ילד היתנהגות מאתגרת אלא על ילד חרדתי". מכאן שהגם שהועדה לא התייחסה מפורשות לכל מיסמך ומסמך (והיא אינה חייבת לעשות כן, ובקשר לכך ראו למשל את בר"ע (ארצי) 43332-10-20 שנהב רסקובסקי - המוסד לביטוח לאומי (21.2.21)) הרי שהיא הייתה ערה למסמכים הללו ולא מצאה כי יש בהם להביא לקביעה כי הילד זקוק להשגחה חלקית.

...

מכאן שיש לדחות את בקשת רשות הערעור ולו מטעם זה. למעלה מן הצורך יוספו ההערות הבאות.

מכאן שאין כל פגם בהרכב הוועדה שכללה רופאה פסיכיאטרית ואחות, ולא כירורג, ודין הטענות בהקשר זה להידחות.

יוזכר כי על פי התקנות ילד הזקוק להשגחה חלקית של הזולת הוא "ילד ... אשר רופא שהמוסד הסמיכו לכך, קבע כי בשל... בעיית התנהגות או הבנה לקויה של הילד, הוא זקוק לנוכחות של הזולת בקרבתו, כדי למנוע מצבי סיכון לעצמו או לאחרים וזאת באופן החורג במידה ניכרת מילדים בני גילו". סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופט נוהאד חסן; ב"ל 27541-07-20) שבמסגרתו נדחה ערעור שהגיש אביו של המבקש בשמו (להלן גם: המבקש) על החלטת ועדת ערר (ילד נכה) מיום 25.6.20 (להלן: הועדה) שהיתכנסה מכוח פסק דין וחזרה על קביעתה כי המבקש אינו זקוק להשגחה כמשמעותה בתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע-2010 (להלן: התקנות).

בפרק "פירוט מחלות וטיפולים ומידע על מצבו של הילד" נכתב: "לדברי העו"ד: אני מפנה למסמכים שהוגשו לבית הדין בתיק בט"ל 25066/02/19 מ-25.9.19 הוגשו שוב לביטוח הלאומי 5.6.19. מדובר בילד היפראקטיבי שמזיק לעצמו נופל וגם חובט ועל כן זקוק להשגחה קבועה עקב כך... הילד נראה שקט אבל מסכן את עצמו בבית יש לנו 2 ילדות כמוהו. פתח קופסת שימורים וחתך את היד - יכול להזיק לעצמו. אם יש טיפה ויכוח - ישר מתפרץ. יש לו התפרצויות חזקות. דברי הילד: מקבל ריטלין 20 מ"ג ועוד כדור שהרופאה נתנה לאחרונה. כשחוזר מבית הספר מישתולל קופץ על דברים מרביץ לאחות שלי - לא הולך לחברים. לא באים אלי - רק מדברים בטלפון - רואה את החברים שלי רק בית ספר. לומד בכיתה עם 10 ילדים בערך. בחינוך מיוחד. בית ספר רגיל כיתה לחינוך מיוחד... ישן עם אחות שלו בחדר". בפרק מימצאי הבדיקה נכתב: "ילד בן 10.5 מפותח כפי גילו ישב בשקט בזמן הועדה שיתף פעולה באופן מלא. הילד דקלם: "קופץ על כיסאות מרביץ לאחיות שלי, מישתולל לא הולך לחברים שלי לא באים אלי חברים רק מדבר אתם בטלפון - רואה את החברים שלי רק בבית ספר". הועדה מצאה שהמבקש לא זקוק להשגחה חלקית וציינה "הילד רגוע שקט התעוד האחרון בתיק הוא מ-9/18... מדובר על הפרעות היתנהגות ד"ר גרין אירינה אין דיווח על אירועים חריגים במסמכים הרפואיים שסיכן את עצמו או אחרים". את החלטתה סיכמה הועדה כך: "ילד בן 10.5 לומד בכתה קטנה חינוך מיוחד בבית ספר רגיל. מטופל בריטלין 20. הערר נסוב על הצורך בהשגחה. המסמכים שבתיק הם משנת 2017, 8/18 ו-9/18 ד"ר ... 7/18 (עמך) - אין בתיק מסמכים עדכניים. אינו נמצא במעקב. במסמכים הקיימים אין מדובר על ילד היתנהגות מאתגרת אלא על ילד חרדתי. הועדה מתרשמת מילד נבון שקט דיבר לעניין ודקלם בבטחון כל מה שצוטט בבדיקה. מבחינת תיפקוד יומיומי - לא נישאל כי הערר נסב על הצורך בהשגחה. כמו כן עפ"י דרג I עצמאי בתפקודי היומיום למעט דירבון בנושא ההלבשה כפי שהאבא מסר. לאור האמור הועדה דוחה את הערר". המבקש ערער על החלטה זו לבית הדין האיזורי (ב"ל 23737-09-19).

כך למשל בחומר שהוגש הודגשה על ידי המבקש אמירה מתוך מכתבה של עו"ס נוימן מטעם עמותת "עמך" מיום 16.7.18 שלפיה "ברוב המפגשים מגיע עם רמות אנרגיה גבוהות מאוד וישנו צורך לווסת את היתנהגותו שלעיתים עלולה להגיע לחוסר זהירות שלו כלפי עצמו". עיון בהחלטת הועדה ממושבה הראשון מיום 1.8.19 מעלה כי היא הייתה ערה למסמך זה ולמסמכים נוספים שהגיש המבקש ובקשר לכך ציינה: "המסמכים שבתיק הם משנת 2017, 8/18 ו-9/18 ד"ר ... 7/18 (עמך) - אין בתיק מסמכים עדכניים. אינו נמצא במעקב. במסמכים הקיימים אין מדובר על ילד היתנהגות מאתגרת אלא על ילד חרדתי". מכאן שהגם שהועדה לא התייחסה מפורשות לכל מיסמך ומסמך (והיא אינה חייבת לעשות כן, ובקשר לכך ראו למשל את בר"ע (ארצי) 43332-10-20 שנהב רסקובסקי - המוסד לביטוח לאומי (21.2.21)) הרי שהיא הייתה ערה למסמכים הללו ולא מצאה כי יש בהם להביא לקביעה כי הילד זקוק להשגחה חלקית.

...

מכאן שיש לדחות את בקשת רשות הערעור ולו מטעם זה. למעלה מן הצורך יוספו ההערות הבאות.

מכאן שאין כל פגם בהרכב הוועדה שכללה רופאה פסיכיאטרית ואחות, ולא כירורג, ודין הטענות בהקשר זה להידחות.

יוזכר כי על פי התקנות ילד הזקוק להשגחה חלקית של הזולת הוא "ילד ... אשר רופא שהמוסד הסמיכו לכך, קבע כי בשל... בעיית התנהגות או הבנה לקויה של הילד, הוא זקוק לנוכחות של הזולת בקרבתו, כדי למנוע מצבי סיכון לעצמו או לאחרים וזאת באופן החורג במידה ניכרת מילדים בני גילו". סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

לפני ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק) על החלטת הועדה לעררים (ילד נכה) (להלן – הועדה) מיום 8.6.10, אשר קבעה כי המערער אינו זכאי לגימלה.

הועדה עיינה בתיקו הרפואי, שמעה את תלונות אמו, וקבעה – "נולד עם מום לב מורכב, וכן יש איחור התפתחותי. מועמד לניתוח נוסף, מערערים על הפסקת גמלה... עקב פער בין דרג ראשון ודברי ההורים, מבקשת הועדה בדיקה של מעריכה ותסכם ללא נוכחות". ביום 13.8.09 היתכנסה הועדה בשנית ודחתה את הערר, מהטעמים הבאים: "בן 5/12 3 אובחן עם מום... מורכב. מקבל תרופות – לא מזכות. נמצא במעקב מומחים. ועדת ערר מיום 14.7.09 ביקשה ביקור בית של אחות בריאות הציבור לעניין תיפקוד יום יומי. הסניף החזיר התיק לועדה ללא ביקור האחות, אי לכך הועדה מקבלת את החלטת דרג ראשון ודוחה את הערר. יחד עם זאת, יש לפנות שנית למשפחה ולבדוק האם לא מעוניינים בביקור אחות, במידה וכן מעוניינים בביקור אחות יש לפתוח הערר בשנית". על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין, ובפסק דינה של הרשמת ולך מיום 5.5.10 נקבע, על בסיס הסכמת הצדדים, כי "עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים ילד נכה על מנת שיתבצע קודם לכן ביקור אחות בריאות ציבור על מנת להתרשם מתפקודו של המערער ודוח זה יהיה בפני הוועדה אשר תיתכנס, אשר תשקול שוב את עמדתה ותנמק החלטתה" (להלן – פסק הדין הקודם).

לאמור לעיל יש להוסיף כי כאשר מוחזר עניינו של מבוטח לדיון מחדש בפני הועדה לעררים מכוח פסק דין ועם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין והביקורת השיפוטית על החלטת הועדה תוגבל לבחינת השאלה, האם מילאה הועדה אחר מצוות פסק הדין (דב"ע נא/01-29 פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160 (1997); עב"ל 114/07 עורקבי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 8.1.08).

...

במאמר מוסגר יצוין כי בשלב ראשון נמחק הערעור בהעדר התייצבות, ולכן חל עיכוב בטיפול בו. טענות הצדדים ב"כ המערער טוען כי יש להשיב את עניינו של המערער לדיון בפני הוועדה מן הסיבות הבאות: הוועדה לא בדקה את הצורך בהשגחה על המערער בהתחשב במחלתו, ולעניין זה אין די בהערכת האחות כי הינו עצמאי בפעולות היום-יום; הוועדה לא בחנה את השאלה אם המערער סובל ממחלה נדירה; הוועדה לא התייחסה כלל למחלתו של המערער ולמכלול מצבו, כאשר בדיון מיום 13.8.09 נדחה הערר מטעם טכני של אי ביצוע בדיקת האחות ולא מטעם מהותי; הדיון בוועדה התקיים ללא הוריו של המערער ובלא שניתנה להם זכות תגובה לממצאי האחות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל החומר שהוצג בפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

כאשר עניינו של המערער הוחזר לוועדה בעיקר על מנת לבדוק שוב את מידת תלותו בזולת – מבלי שהתבקשה לחזור ולבדוק נושאים נוספים דוגמת היות מחלתו נדירה – שוכנעתי כי הוועדה ביצעה את שהוטל עליה וכי הנמקתה מספקת, מבלי שהיה צורך כי תתייחס פעם נוספת לכל האפשרויות המנויות בתקנות ובפרוטוקול המובנה.

סוף דבר – הערעור נדחה.