בדיקת אולטרה סאונד וצילום כתף ימין אינם מראים פגיעה משמעותית

ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 3.8.06 קבעה "שקיימת הטבה במצב הנבדק ולא נותרה נכות בגין התאונה הנדונה מבחינה נוירולוגית ואורטופדית". ועדה רפואית לעררים מיום 15.1.07 צפתה אף היא בקלטת המעקב הסמוי וקבעה כי "לא נותרה נכות בכתף ובברך ימין בגין התאונה הנדונה". במסגרת ערעור שהוגש לבית הדין האיזורי הוסכם על החזרת עניינו של המערער לועדה לעררים עם הנחיות (ב"ל 2832/07 מיום 13.5.07) ובהתאם קבעה הועדה, בישיבתה מיום 1.8.07, נכות רפואית משוקללת בשיעור של 25% (20% בגין ברך ימין והפעלת תקנה 15 ברבע; ביחס לכתף לא ניתנו אחוזי נכות לאחר שצוין כי אחוזי הנכות ניתנים בגין "התיפקוד של מפרק הכתף" ובהיתחשב בכך שלא נמצאה "כל הגבלה תפקודית משמעותית").

הועדה קבעה כי "בבדיקה הודגם חוסר שתוף פעולה מלא... קיימת האדרה בלתי פרופורציונאלית של הממצאים בבדיקה הגופנית, קביעה המוצאת את ביסוסה באופן מוחלט בקלטת בה צפתה הועדה מתאריך 9/10 כך שאין לייחס כל אמינות לבדיקה הגופנית בועדה הרפואית. באשר למימצא ההדמייתי... יש להתייחס לקרע זה כפציעת שרירי הכתף בצורה בינונית בלבד וגם זו מחמת הספק בלבד...". לסיכום קבעה הועדה כי הנכות בגין הפגיעה בכתף היא בשיעור 10% בלבד.

במהלך דיון מוקדם מיום 18.11.15 הצהיר המוסד כי אם תומצא לו בדיקת אולטרה סאונד של כתף ימין שבוצעה לאחר מועד המעקבים הסמויים ויוכח שקיים קרע מלא כפי שנימצא בועדה האחרונה - הוא יצמצם את הזימון לפי תקנה 37 לעניין ברך ימין בלבד.

לאור זאת, ובהיתחשב במכלול הנסיבות המיוחדות והחריגות (לרבות התמשכות ההליכים בועדות בעקבות הבדיקה מחדש משנת 2005 והזמן הקצר שחלף מתום אותם הליכים ועד ההחלטה מושא ערעור זה), שוכנענו שלא ניתן היה להורות בשנת 2015 על בדיקה מחדש של כתף ימין בהתבסס על צלום וידאו המצביע על תפקודיות מלאה של הכתף (שכן לתפקודיות זו כשלעצמה לא אמורה להיות רלוואנטיות לאור פסקי הדין החלוטים בעיניינו של המערער), אלא נידרש היה להראות ולו לכאורה, וכדוגמא באמצעות בדיקת הדמיה עדכנית, כי קיימת ראיה להחלמה ולו חלקית של הקרע.

...

בכל שאר הנושאים, לא מצאנו הצדקה להתערב בקביעותיו של בית הדין האזורי.

גם אם נקבע בזמנו (בהסכמת המוסד וללא הנמקה; ראו הפירוט בסעיף 13 לעיל) שאין לאפשר את הצגתו לוועדות הרפואיות שדנו במצבו של המערער מכוח ההחלטה על בדיקתו מחדש משנת 2005 - לא ראינו סיבה למנוע את הצגתו בפני ועדות שידונו במצבו של המערער מכוח ההחלטה על בדיקתו מחדש משנת 2015 (הגם שלא היווה יסוד להחלטת 2015 עצמה), כחלק ממכלול החומר המועמד בפניהן בין מטעם המבוטח ובין מטעם המוסד.

סוף דבר - הערעור מתקבל בחלקו.

בחוות הדעת צויין כי התובע נפגע בתאונת דרכים כנהג, כאשר רכבו נפגע מימין על ידי רכב נוסע אחר.

המומחה בדק את התובע ובחן את החומר הרפואי וכך רשם בפרק הדיון והמסקנות: "התובע ממשיך להתלונן על כאבים בחגורת כתף שמאל בעקבות התאונה הנידונה מיום 17.11.10. בצילומים שבר של הקלוויקולה אשר היתחבר תוך כדי קיצור ויצירת קלוס נרחב. בבדיקתו דילדול שרירים, קיצור הקלוויקולה, בליטת עצם ורגישות ממוקמת.

המומחה פרט כיצד בעבר היה נהוג לטפל בשברי עצם הבריח בטיפול שמרני בלבד, בעוד שכיום מקובל לטפל ניתוחית בשברים מסוג זה, והסביר כי שבר כגון זה שניגרם לתובע משפיע "על מנח הכתף, כולל העמדה של עצם השכמה, הסקפולה, על עצם החזה והתנועה של הסקפולה על עצם החזה. העיוות הזה משפיע על המפרק האקרומיו-קלוויקולרי ועל המפרק הסטרנו-קליווקולרי... הדבר הזה משפיע על הכוח של כל קבוצות השרירים החשובות סביב הכתף [...] שלא לדבר על שרירי השרוול המסובב. [...] הנתונים הללו משפיעים על התיפקוד היום-יומי של הפצוע או במקרה זה של התובע כך שבכל הבדיקות הפיזיקליות המדויקות ובבדיקות התיפקוד (מבחנים ספציפיים לתיפקוד הכתף) בכל הדברים האלה לא רק שהראו שיש ירידה משמעותית אלא שהיא הולכת וגדלה עם השנים" (עמ' 2, שו' 25 ואילך).

בחוות דעתו ציין המומחה, בין היתר, בדיקת אולטרא-סאונד של כתף שמאל שהיתה תקינה "למעט פס אקוגני בגיד הסופרה-ספינטוס שעשוי להתאים לקרע תוך-סיבי ישן". ב"כ התובע מצא לנכון לשאול את המומחה לעניין זה ובקש לדעת האם, בהעדר עבר רפואי ותלונות על הכתף, לא נכון היה לקבוע לתובע נכות נוספת בגין הקרע בגיד הסופרה-ספינטוס שיתכן כי נגרם בתאונה, ולו מחמת הספק.

...

במצב כזה מדובר ביחסי מזיק-ניזוק-מיטיב, ובעניין זה קבעה הפסיקה כי כאשר ההטבה ניתנת שלא מכוח חובה שבדין, וכך הוא על פניו היה במקרה זה בו התובע לא עבד, עובדת ההטבה אינה משפיעה על היקף הפיצוי אותו יכול הניזוק לתבוע מהמזיק, ואין לאפשר למזיק "להרוויח" מטובת ההנאה שניתנה על ידי המיטיב לניזוק (ראו פסק דינו של כב' השופט זילברטל שניתן לאחרונה ברע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (ניתן ביום 6.1.15; פורסם במאגרים)).

אשר על כן, אין לקבל את טענת הנתבעת בעניין זה. סוף דבר נוכח כל האמור, על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: נזק לא ממוני – 17,725 ₪; אבדן כושר השתכרות – 125,000 ₪; עזרת הזולת – 3,000 ₪; הוצאות – 2,000 ₪; ________ סה"כ 147,725 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע את אגרת המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 22,661 ₪.

המערער ציין כי בעוד שבהלכת שוקרון נקבע כי על מנת שיוכח קשר סיבתי של גרימה, על החייל להראות שהטיפול הרפואי שניתן לו לא היה תקין, הרי בעיניין מלמד נקבע שדי בכך שהנזק נגרם עקב הטיפול הרפואי כדי לקבוע קשר סיבתי כזה.

בדיקה גופנית: כתף ימין ללא דילדול שרירים.

בבדיקת רופא בבסיס ביום 30.1.2012 נרשמה אנמנזה: "החייל מתלונן על כאבים באיזור מפרק כתף ימיני מזה כשלושה שבועות. מציין הופעת קליקים בתנועות מסוימות-סיבובים. שולל חבלה" בתדפיס נרשם כי ניתן פטור מהפעלת מאמץ על ידיו למשך 14 יום וכי המערער הופנה לבדיקת אולטרה סאונד.

בבדיקת רופאה ביום 29.2.2012 נרשם כי המערער "מבקש פטור לבוחן כושר שמתבצע במהלך קורס חובשים", ונקבע כי הוא "כשיר לבצוע בוחן כושר בהגבלות הבאות: הליכה במקום ריצה". בעת פעילות ספורטיבית ביום 18.3.2012 נפגעה כתפו הימנית של המערער, ובבדיקתו על-ידי רופאה למחרת היום נרשמה תלונתו על תת-פריקה בעת הפעילות ושיחזור עצמי של הכתף.

בצלום כתף ימין שבוצע באותו היום לא נמצא שבר ונרשם כי "המבנה הגרמי תקין". לאחר שעזב את בסיס חיל הרפואה והגיע ליחידת האם, ניתנו לו פטורים מפעילות מאומצת, ובאנמנזת רופא מיום 18.4.2012 נרשם: "מחזיר הפניה מאורטופד מעפולה. הומלץ להבדק מחר ע"י ד"ר שזר בעפולה אורטופד כתף בשאלת ניתוח. כמו כן הומלץ פטור ממטווחים והפעלת יד ימין ופטור מנשק". המלצה לניתוח ביום 19.4.2012 נבדק המערער על-ידי ד"ר אברהם שזר, מומחה לאורתופדית כתף מהמחלקה האורתופדית בבית חולים "העמק" בעפולה, אשר רשם במכתב הסיכום: "סובל מפריקות חוזרות על רקע גמישות יתר קיימת תת פריקה אחורית תנוחתית וקיימת גם חוסר יציבות קדמית. לדעתי זקוק לניתוח לייצוב כולל פליקציה של הקופסית קדמית ואחורית. כדי לשלול נזק משמעותי לגלנואיד יש צורך בביצוע CT כתף. יש להוציא התחייבות לניתוח ארטרוסקופי לתיקון חוסר יציבות עם עוגנים - מושתלים. אבקש עד לניתוח לפטור ממאמצים מטווחים ואימונים הקשורים במאמץ עם היד דוגמאת שכיבות סמיכה היות וקיימת חוסר יציבות ניכרת של הכתף וכל תנועה חריגה ולא מבוקרת מביאה למצב של תת פריקה בכתף". המלצת ד"ר שזר לבצוע בדיקת CT וניתוח נרשמה אף באנמנזות רופאים בביקורים במרפאה אזורית ובמרפאת יחידת האם ביום 1.5.2012.

...

בתרשומת מיום 4.12.2012 כתב המערער: "לאחר ביצוע בדיקת CT כתף ימין בחר"פ ... וקבלת הדיסק הגעתי להמשך טיפול אצל ד"ר אברהם שזר. בביקור זה ד"ר שזר החליט שיש לבצע ניתוח הוצאת פיסת עצם מהאגן והשתלתה בכתף לשם ייצוב ... לאור עובדה זו החלטנו אני והורי להיוועץ ברופא נוסף - ד"ר ממן הידוע כמומחה כתף בכלל וניתוחי ארטרוסקופיה בכתף בפרט. הוא המליץ לנו שאעשה בדיקת MRI-ARTHRO על מנת לאבחן את סוג הניתוח הדרוש". ביצוע בדיקת MRI Arthro בבדיקה במרפאת בסיס האם ביום 26.7.2012 נתן הרופא הפניה לביצוע הזרקת גדוליניום ל- MRI-Arthro, ורשם כאנמנזה: "מחזיר הפניה מאורטופד מעפולה ד"ר שזר אברהם אשר המליץ ניתוח בכתף ימין. נבדק עם תוצאות של CT. אחרי זה חייל לצורך קבלת חוות דעת נוספת פנה באופן פרטי לד"ר ערן ממן אשר המליץ ביצוע MRI-ARTHRO של כתף ימין להערכת קרע לברום אחורי ולצורך הערכה לגבי ניתוח וסוגו והוסבר על אופציות הטיפוליות". ביום 24.9.2012 (ח' תשרי) בוצעה למערער בדיקת MRI-ARTHRO בבית החולים "איכילוב". על שהתרחש לאחר ביצוע הבדיקה תיאר המערער בתרשומת מיום 20.12.2012: "כבר לאחר הבדיקה הרגשתי כאבים בכתף וד"ר פלוסנר, שביצע את הזרקת הגלנדיום למפרק, הסביר שהחומר צריך להיספג והכתף תכאב לכמה ימים. למחרת ה-25.9.12 ערב יום כיפור התעוררתי לכאב חזק בתזוזה ובשלב זה כל עוד לא הזזתי את הכתף הכאבים פחתו בנוסף לאחר דבריו של ד"ר פלוסנר הנחתי שזה זמני ויחלוף". ובתרשומת מיום 4.12.2012 הוא כתב: "כבר באותו לילה סבלתי מכאבים חזקים מאוד שגרמו לי לנסות ולשמור את הכתף מקובעת ובלי יכולת להזיז את היד והכתף. בצאת יום הכיפורים (26.9.2012 - א"ג) נסענו אני ואבי למרפאת 'ביקורופא' בעפולה לקבלת טיפול. קיבלתי 3 גימלים. יום למחרת 27.9 כשהכאבים מתעצמים הגעתי שוב לאותו הרופא בביקור רופא אשר הפנה אותי למיון בעפולה". אשפוז עקב זיהום וביצוע שני ניתוחים ביום 27.9.2012 (י"א תשרי) הפנה רופא צבאי מהמרפאה האזורית את המערער לחדר מיון עקב תלונותיו על כאבים בכתפו הימנית.

לא הייתה מחלוקת כי האיחור באבחון המחלה היה גורם מחמיר, אולם בית המשפט - אשר ציין כי "הבעיה שלא מצאנו לה פתרון היא מה שיעור ההחמרה שיש להכיר" וכי "עוד איננו מסוגלים לקבוע שום דעה מה יש לזקוף לחובת הגידול המקורי נוכח הקביעה שלאחר מתן הטיפול השתפר מצבו של התובע" - החזיר את התיק לוועדת הערעורים לקביעת שיעור ההחמרה.

למרות זאת, הוא טען בכתב הערעור המתוקן כי "אין מחלוקת שכל הנזק שנגרם למערער הוא תוצאת הזיהום". לא ניתן להלום אמירה כזו עם המסקנה הרפואית בחוות דעת ביקלס, עם התיעוד הרפואי שהוצג בפנינו, עם האמור בכתב התשובה ועם עצם תוכנה של החלטת המשיב - שהכיר בקשר סיבתי של החמרה בלבד.

לפיכך, הננו מורים על ביטול החלטת המשיב בנוגע לשיעור ההחמרה, ומחזירים אליו אל התיק למתן החלטה על שיעורה.

באשר לטענתה של נתבעת 1 לפיה התעוד הרפואי המשמעותי החל דוקא מחודש 05/2007 ואילך, משיבה התובעת כי יכול ולאחר הביקורים הראשונים היתה תקופה שכבר לא הלכה לרופא היות ואמרו לה שאין מה לעשות (ראה עמ' 5 לפרו' מיום 23.03.15).

27.06.07: אולטרא סאונד כתף שמאל – הדגמה תקינה בגידים.

בדיקה גופנית: כאבים ביד שמאל, כאבים מפוזרים מוגבלת בתנועות הכתף – לא מסוגלת להרים יד, מוגבלת בסיבוב חצוני ופנימי כאבים במרפק שמאל כאבים בשורש כף יד ואצבעות מוגבלת בתנועות באצבעות פרסטזיה באצבעות בטיפול פיזיוטראפיה.

13.05.09: כאבים בכף יד שמאל, גם כתף דפיקות לב 13.10.09: נפלה וקיבלה מכות בחזה, יד ימין, ברכים, בטן.

נמצאה רגישות בכתף וצילום הראה כי ישנם שינויים נווניים, אולם בדרגה קלה.

בעקבות הארוע השני, נפגעה התובעת בצד השמאלי של גופה, לרבות בידה שקובעה ועיקרו של התעוד מתייחס לכאבים ולרגישות בצד השמאלי (ולא למימצאי בדיקות אובייקטיביות).

...

לטענת התובע, הוא סובל – כתוצאה מן התקיפה – ויסבול בודאות גם בעתיד, מכאבים והגבלות-תנועה, בעיקר בכתף ובזרוע ימין, בברך ימין – וזאת, מלבד הפגיעה באף, שגורמת לו לקשיי נשימה ולפגם אסתטי (סטייה של מחצית האף ימינה) והכאבים והמגבלות באים לידי ביטוי כימעט בכל פעולה שהוא מבצע עם הידיים ובעיקר עם זרוע ימין, שהיא הזרוע של היד הדומינאנטית.

לטעמם של הנתבעים, מתווספת לעובדה זו גם העובדה שהתובע ניצפה וצולם ע"י החוקר מטעם הנתבעים, בתאריך 20/6/13, כשהוא עובד, מתהלך בחופשיות, מניע את ידו הימנית ללא כל מיגבלה, מרים גלילי צנרת כבדים למראה, מוריד ומעמיס מכשיר מכאני גדל ומתפעל את המכשיר לאורך יום העבודה, תוך הפעלה כוח ומאמץ נראים לעין.

הנתבעים מצביעים על הפער המשמעותי, שלטעמם הוא גם בלתי סביר, בין תוצאות המבדקים הרפואיים שנערכו לתובע בסמוך לאחר הארוע, לבין הצורך שנתגלה מאוחר יותר לבצע לתובע ניתוח.

47.1 לטענתם, בבדיקה שנערכה בסמוך לאחר הארוע, נמצאה כתף ימין ללא סימני-חבלה, טווח תנועה מלא ללא סימני דפורמאציה, כאשר נמושו דופק פריפרי וקיימת תחושה שמורה.

47.2 רק בבדיקת אולטרא-סאונד, שבוצעה לתובע ביום 1/1/04, כחודשיים לאחר הארוע, אובחן הקרע ברצועת הכתף.

"ציון ביקש מהבחור לעצור – העיד מר עמרם בהודעתו במישטרה – הבחור סרב וציון פנה אליו שוב בבקשה שיעצור בצד ואמר לו שהסוס שלו ומזהה אותו ואשר נגנב ממנו. המשיך להתקדם ולא עצר ולא נענה... במהלך הויכוח התערב שוטר בשם דובי כהן ובקש ממנו מהבחור לעצור בצד כדי שנוכל לדבר ולברר את הפרטים ואז אותו בחור המשיך לרכב על הסוס וסרב לעצור ולדבר איתנו. הויכוח גדל ואז דובי הזדהה כשוטר הוציא תעודה והראה לו לבחור ואומר לו תעצור בצד ותמתין. נמתין למישטרה. אותו בחור אמר לו: אז מה אם אתה שוטר אני שם זין עליך והמשיך ואז דובי יחד עם ציון ירדו מהסוסים וציון תפס את הסוס ולא נתן לבחור להמשיך לרכב..." (עמ' 1 לנ/3, ש' 10 – 21).

...

התובע צירף לכתב התביעה חוות-דעת מומחה רפואי מטעמו, בתחום האורתופדי, הד"ר אורי גבעון, אשר קבע לו, בגין האירוע, נכות זמנית בשיעור 100% ממועד האירוע ועד ליום 15/3/2005 וכן נכות צמיתה בשיעור 25% בגין "כתף קפואה והגבלה בתנועות הכתף, בעיקר ברוטציות". הנתבעים טוענים, כי נזקו של התובע נגרם באשמו שלו באירוע ועל כן, יש לדחות את תביעתו לפיצויים בגינו.

49.1 אני קובע, איפוא, כי התובע ומר צאלח הם שתקפו ראשונה את הנתבע, בעקבות תסכולם הרב והם האחראים לתוצאות הקטטה שהתפתחה בעקבות התקיפה.

שקלתי, אם יש מקום לייחס לנתבע אשם תורם בקיומו של האירוע ותוצאותיו והגעתי למסקנה, כי אין לכך מקום.

אשר על כן, נדחית התובענה.