בכך, חשפו את התובעת לטענות של לקוחות שעלולים היו להנזק מהיעדר שירותים חיוניים שרכשו כביכול אך לא סופקו להם בפועל.
לעניין שירותי הגיבוי - מי שאמור היה לבצע את הבקורת בעיניין זה ולוודא הספקת השרות ללקוח הוא הנתבע, שברור שלא יתריע על תקלה באספקת השרות ללקוח.
הנתבעים התבקשו בדוא"ל מיום 1/10/17 לספק אסמכתא על משלוח הסחורה ללקוח ולא עשו כן.
· 11 חשבוניות שונות של הנתבעת 3 משנת 2016 שבחלקן מתייחסות לחומרה שלא נמצא לה כל זכר אצל התובעת ובחלקן "הועמסו" על עיסקאות יסוד עם לקוחות, כשכלל לא ברור מהו השרות או המוצר שהתיימרה הנתבעת 3 לספק לתובעת (נספח 27).
יש לזכור כי "בדונו בסעד זמני אין בית המשפט דן בניתוח מקיף של הראיות ואף אין חייב הוא לבדוק את מכלול הראיות, כאילו עמד להכריע בעיניין סופית. בשקלו את עניין הסעד הזמני מתחשב בית המשפט באיזון שבין האנטרס של התובע לקבל סעד זמני מיידי לבין הפגיעה האפשרית בנתבע" (ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח (4) 105).
הינה כי כן, אף שהנתבעים טוענים למסע דייג, לטענות כלליות מצד התובעת ללא כל ראיה וכיוצ"ב (ואף הגישו בקשה לפרטים נוספים ולארכה להגשת כתב הגנה) - לא מצאו מקום להתייחס כלל ולו לחלק קטן מהעסקאות שהוצגו כמדגם מייצג בבקשה, לגופן.
...
· התנהלות הנתבעים, שנמנעו מלספק גרסה סדורה באשר למוצרים והשירותים שלפי טענת התובעת כלל לא סופקו לה - מחזקת אף היא את המסקנה שאין מדובר בעסקאות אמת.
הבקשה לביטולם נדחית.
הבקשה לסילוק התביעה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית ולחלופין, לפרטים נוספים
אני דוחה את הבקשה שבכותרת.
סבורני, כי כתב התביעה עומד בדרישות הדין גם בשים לב לכך שעסקינן בתביעה המעלה טענות מרמה שדורשת פירוט מיוחד.
