אנו ערים לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה שניתן בתיק ע"ע (ארצי) 26020-01-19 בין הרים שירותי תיירות בע"מ – דגן, פס' 48-50 (15.1.2020) (להלן – ענין בין הרים), שם קבע בית הדין הארצי כי מחדל מעסיקה לערוך רישום שעות עבודה והעדר הסכמה מדעת של העובד לתשלום גלובאלי של גמול שעות עבודה – לא מביאים בהכרח למסקנה שיש לראות ברכיב זה כרכיב פקטבי.
ככאלה, אין לנתבעת זכות לידרוש מהתובע לעמוד לבדיקה רפואית מטעמה (תקנה 2(ג) לתקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), התשל"ז – 1976).
...
הגם שהתובע לא אישר קבלתו של מכתב זה, עולה מאותו מכתב כי הנתבעת ראתה בתובע כמי שמבצע עבודת פיקוח על כלל נהגיה וכמי שאחראי על ביצוע הנסיעות באופן ראוי וכנדרש מול כל לקוחותיה של הנתבעת – ובלשונו של בני שכתב את המכתב - "... ביצוע מטלות של פקוח ובדיקת נהגים במהלך העבודה לכלל לקוחות החברה...". מצאנו כי למהות תפקידו של התובע בנתבעת יש רלוונטיות לצורך הכרעה בשאלה מה היה היקף שעות עבודתו של התובע.
יתרה מכך, ובהתחשב בעובדה כי התובע לא טען, וכפועל יוצא מכך אף לא הוכיח, שנגרם לו נזק עקב אי מתן אישור כאמור, הרי שנחה דעתנו כי אין הצדקה לפסיקת פיצוי בגין רכיב תביעה זה.
טענות אחרות של הנתבעת
לא מצאנו ממש בטענותיה של הנתבעת כאילו פגע התובע קשות במוניטין הנתבעת, גרם לה נזקים והוביל לירידה בהכנסותיה נוכח תפקודו הקלוקל והעברת לקוחות לחברה מתחרה (סעיף 24 לכתב ההגנה המתוקן; סעיפים 5, 6, 15, 19 ו- 24 לכתב ההגנה המתוקן בשנית; סעיפים 3, 12 ו- 30 לתצהיר בני; סעיפים 4 ו-8 לתצהיר המשלים של בני; עדות בני בעמוד 64 לפרוטוקול, שורות 20-32 ובעמוד 65 לפרוטוקול, שורות 1-22).
סיכום
לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע תוך 60 ימים מעת שיומצא לנתבעת פסק דין זה, את הסכומים הבאים:
דמי מחלה בסך של 7,654 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 23.9.17;
פדיון חופשה בסך של 61,216.08 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 23.9.17;
דמי הבראה בסך של 19,656 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.1.14;
פיצוי בשל הפקדות בחוסר לביטוח פנסיוני של חלק מעסיק לתגמולים בסך של 17,714.02 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.1.14;
פיצויי פיטורים בסך של 99,537.78 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 23.9.17;
גמול עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית בסך של 288,928.27 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.1.14;
החזר ניכוי שלא כדין משכר התובע בסך של 520 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.6.17.
בשל כל אלה אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע - בנוסף לסכומי ההוצאות ושכר טרחת באי כח התובע שקבענו לעיל – הוצאות נוספות בסך כולל של 1,000 ש"ח וכן שכ"ט באי כוחו בסך נוסף כולל של 5,000 ש"ח. למען הסר ספק, מדובר בהוצאות מעבר לאלה שנקבעו בהחלטה מיום 9.6.20, שכן הם משקפים את התנהלות הנתבעת לאחר אותה החלטה, התנהלות שהבהירה – בדיעבד – כי המצג שהציגה הנתבעת לגבי הפעולות הדיוניות שבכוונתה לנקוט, ושבגללם ביקשה לבטל את דיון ההוכחות בחודש 6/20, לא היה מדוייק.
