ביום 16.11.2006, הגיעה התובעת לנמל התעופה בן גוריון (להלן: "נמל התעופה"), על-מנת לטוס לכנס אקדמי בטוניס, בו הייתה אמורה לשאת הרצאה.
הליך הבידוק של התובעת החל בשער הכניסה לנמל התעופה, שם היא עברה (עם נהג המונית שהסיע אותה ממזרח ירושלים) בדיקה של הרכב עמו הגיעה, חפוש גופני ובידוק של הכבודה (תיק יד ומזוודה), אשר כלל את הטלפון הסלולארי והמחשב הנייד של התובעת.
בהיתחשב בכך כי היתנהגות הנתבעות במהלך הבידוק וביחס לבדיקת הכבודה, לא נדרשה לשם שמירת בטיחות הטיסה והנוסעים ולהזמת חשד לסיכון בטחוני, ואשר הוכח כאמור כי הסבה נזק לתובעת, אזי לטעמי לא קמה לנתבעות חסינות בפני התביעה דנן.
...
שוכנעתי כי מדובר בעובדים זמניים, מתחלפים, אשר פשוט לא קיבלו הדרכה מתאימה לתפקיד הרגיש אותו נדרשים לבצע, או לכל הפחות הנתבעות לא ווידאו כי העובדים הזמניים הפנימו את דרישות ביצוע התפקיד.
גם "אפקט ההרתעה והחינוך" העומד בבסיס נימוקי התובעת, דינו להידחות, לאור התמורות בשיטות הבידוק, שמטרתן לצמצם את הפגיעה האינהרנטית בנבדקים.
לאור המקובץ, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת את הסך של 7,500 ₪.
