בפסק הדין ברע"א 9084/05 אג"ד בע"מ נ' ינטל )פורסם בנבו, 29.10.07), בו נדונה השאלה אם יש לראות במי שניפגע במהלך סריקה ביטחונית שביצע באוטובוס טרם תחילת הנסיעה כמי שניפגע בתאונת דרכים, חלה תפנית ניכרת בפרשנות המונח "שימוש ברכב מנועי" על פי חוק הפיצויים, ונקבע כי אין עוד מקום לכלול בגדר המונח "שימוש" גם שימושי לוואי שאינם מנויים בהוראת סעיף 1 לחוק, וכי רק פעולות המהוות חלק טבעי ואינטגרלי מנסיעה ברכב תיחשבנה כ"נסיעה", תוך שנקבע כי באותו מקרה אין לראות בכך שימוש ברכב.
כל למשל השמוש שעושה הנוהג ברכב על ידי עצירתו על אם הדרך, על מנת לבדוק תקלה שאירעה בו, טומן בחובו סכנת פגיעה מרכב אחר חולף בכביש אולם כול עוד המצאותו של הנהג מחוץ לרכבו "קשורה בטבורה לשימוש בו", כי אז פגיעה בו תיחשב כנגרמת עקב השמוש באותו הרכב.
...
הפסיקה אליה הפנתה שלמה תומכת אף היא במסקנה כי בענייננו יש לראות במנוח כמי שעודנו בגדר משתמש באופנוע, וחובת הפיצוי של המנוח הינה על מבטחת האופנוע.
]
אני דוחה את טענת המשיבים, כי שינוי מיקומו הפיזי של הנוסע במועד הפגיעה, עשוי להוציאו מכלל "נוסע" ומתחולת סעיף 3(א) ולהביאו למעמד של "הולך רגל" ולגדרו של סעיף 3(ב).
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, תשלם הפול לתובעים את סכום הפיצוי שהוסכם על הצדדים בגובה 790,000 ₪, בניכוי השתתפות עצמית בסך 25,000 ₪, ובסך הכל 765,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד כדין בשיעור של 15.21% (כולל מע"מ), וכן החזר אגרת בית משפט כפי ששולמה.
