בבית הדין לעבודה נפסלה ראיה עקב הפרת פרטיות

מחומר הראיות כפי שהובא, עולה כי רובוגרופ הוכיחה שבאום עבר הכשרה בתחילת העבודה ובמהלכה, אולם לא הוכח שמדובר ב"תוכנית הכשרה" או בהכשרה יוצאת דופן, מעבר לחפיפה ולימוד שניתנים לכל עובד, בתחילת העבודה ובמהלכה.

בעיניין סע"ש (איזורי ת"א) 22614-09-19 ש. אנגל מהנדסים בע"מ - אירינה בונגרט (נבו 27.04.2020) התיר בית הדין (כב' הרשמת רעות שמר בגס) למעסיק לעיין במחשב האישי של העובדת, במסגרת הליך גילוי מסמכים, תוך היתייחסות לכך שמדובר במחשב שניתן לה לצרכי עבודה וקיומו של מיסמך שלפיו נאסר על העובדת לעבוד בעבודות פרטיות.

נוכח מסקנותינו לעיל, רובוגרופ זכאית לפצוי מבאום בגין הפרת חובת תום הלב והפרת הסכם העבודה.

בקביעת גובה הפצוי נתנו דעתנו לכך שמדובר בתקופת עבודה בת כ-4.5 שנים, כאשר הוכח שהפעולות הפסולות שנקט באום, נעשו לקראת סוף תקופת ההעסקה ולא לכל אורכה.

בפסק דין ע"ע (עבודה ארצי) 214/06 אלוניאל בע"מ - אלכסנדר צ'רניאקוב (נבו 31.05.2007) בית הדין הארצי עמד על השיקולים שיש להביא בחשבון בעת החלטה בסעד של שלילת פצויי פיטורים: "השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שניגרם למעביד או שעלול היה להגרם לו עקב כך, הקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת היתנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והקף ההרתעה בנסיבות המקרה; השיקולים לקולא – אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההישתכרות העתידית שלו". על פי ההלכה שנפסקה בעיניין ע"ע (עבודה ארצי) 1126/00 מלון עציון בע"מ - אביעזר שרוני (נבו 22.10.2002) שלילת פצויי פיטורים תיעשה במשורה ובמקרים הקיצוניים ביותר.

...

בנסיבות אלה אנו קובעים כי קמה לרובוגרופ ההגנה הקבועה בסעיף 18 (2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות שעניינה "הגנה על עניין אישי כשר של הפוגע" ראו לעניין זה דברים שכתבה כב' השופטת איצקוביץ בעניין סע"ש (אזורי ת"א) 41363-03-13 אורי יוסקוביץ - טלרד נטוורקס בע"מ (נבו 15.10.2017), הרלבנטיים ונכונים גם לענייננו.

סוף דבר תביעת רובוגרופ מתקבלת באופן חלקי.

התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי.

הוצאות משפט בשים לב לתוצאות פסק הדין ולהתנהלותו של באום במסגרת העבודה, כפי שפורט לעיל, ובשים לב לתוצאות ההליך, אנו קובעים כי באום ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ש"ח. ניתן היום, י"ג אדר תשפ"ג, בהעדר הצדדים.

הוראת סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 לא נועדה לשחרר את בית הדין מעקרונות דיני הראיות, להכשיר ראיות פסולות או לפעול בנגוד לכללים המקובלים הנהוגים.

(1) בילוש או היתחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת; (2) האזנה האסורה על פי חוק; (3) צלום אדם כשהוא ברשות היחיד; (4) פירסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפירסום להשפילו או לבזותו; (4א) פירסום תצלומו של נפגע ברבים שצולם בזמן הפגיעה או סמוך לאחריה באופן שניתן לזהותו ובנסיבות שבהן עלול הפירסום להביאו במבוכה, למעט פירסום תצלום בלא השהיות בין רגע הצלום לרגע השידור בפועל שאינו חורג מהסביר באותן נסיבות; לעניין זה, "נפגע" – מי שסבל מפגיעה גופנית או נפשית עקב ארוע פיתאומי ושפגיעתו ניכרת לעין; (5) העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפירסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך הסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו; לענין זה, "כתב" – לרבות מסר אלקטרוני כהגדרתו בחוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001; (6) שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח; (7) הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם; (8) הפרה של חובת סודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע; (9) שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נימסרה; (10) פירסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקות (1) עד (7) או (9); (11) פירסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד".

ואחרי שזאת נאמר, להלן ההתייחסות לכל אחת מהטענות שהועלו: הטענה להוצאת מסמכים מכתובת המייל הפרטית: בעיניין איסקוב (עע (ארצי) 90/08 טלי איסקוב ענבר נ' מדינת ישראל - הממונה על חוק עבודת נשים ואח', פורסם בנבו, מיום 8.2.11) התוה בית הדין הארצי לעבודה כללים בנוגע לאופן עריכת האיזון בין זכות העובד לפרטיות במקום העבודה לבין זכות הקניין של המעסיק בכל הנוגע לשימושי מחשב בכלל ולתכתובות דואר אלקטרוני בפרט.

...

התובע טען כי לא ברור מהיכן הגיעה הנתבעת למסקנה כי בבית הדפוס קיימת מצלמה נסתרת, היא אינה מפרטת לאילו סרטונים התכוונה משאלה לא הוצגו בפני בית הדין ובכל מקרה הסרטונים שהוקלטו על ידי מי מהצדדים טרם הוגשו לבית הדין וממילא אין ביכולתו של בית הדין להכריע בהם (סעיפים 22 עד 24 לתגובה וסעיפים 15 עד 18 לתצהירו).

סוף דבר: הבקשה כפי שהוגשה, שנעדרת כל פירוט של המסמכים שאותם מבוקש להוציא מהתיק, אינה מאפשרת ליבון ובירור המחלוקות כמו גם הכרעה אופרטיבית לגופם של דברים.

משעל פניו גם קיימות מחלוקות עובדתיות בין הצדדים, כמו למשל בשאלה האם המחשב בו עשתה הנתבעת שימוש הוא מחשב שהועמד אך לרשותה במקום העבודה כטענתה, או שמא לכלל עובדי בית הדפוס כטענת התובע, אין מנוס מקביעת הבקשה לדיון במעמד הצדדים, בהם יחקרו הם גם על תצהיריהם, באופן שיאפשר קביעת ממצאים עובדתיים.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ס"ק 40976-07-23 27 ספטמבר 2023 לפני: כב' השופטת סאוסן אלקאסם נציגת ציבור (עובדים) – גב' צופיה רחל דקל לניאדו נציג ציבור (מעסיקים) – מר ירון אהרון מגן המבקשת: הסתדרות הרופאים הווטרינריים בישראל (ע"ר) ע"י ב"כ עו"ד רויטל חן המשיבים: 1. הסתדרות המעו"ף - מנהל עובדי משק ופקידים תחת הסתדרות העובדים הכללית החדשה ע"י ב"כ עו"ד ויוי ויץ 2. התאגיד לפיקוח וטרינארי ע"י ב"כ עו"ד תמר גולן החלטה

תמצית טענות הצדדים טענות המבקשת – אין מניעה להעתר לבקשתה להקפיא את הליך המו"מ הקבוצי בין המשיבים שכן כלל אין מו"מ פעיל בין השניים ומפנה בסיכומיה לראיות ולעדויות שנשמעו, גם לסתירות בהן;[footnoteRef:9] הענות לסעד מתבקשת גם נוכח הצהרת ד"ר תניב רופא, מנכ"לית התאגיד, שהסכימה לאפשר לעובדים לבחור את האירגון היציג ולמעשה לעכב ניהול מו"מ עד לבחירה כאמור;[footnoteRef:10] כן הטילה ספק בייצוגיות עצמה;[footnoteRef:11] נוסף טוענת המבקשת כי הסכם הביניים אינו מיושם ואין ליישמו כלל.

[footnoteRef:12] התאגיד אינו רשאי לעקוב אחרי הטלפונים של הרופאים שהרי מדובר בהפרת פרטיותם ועליו לספק לו טלפונים ייעודיים לדווח,[footnoteRef:13] בפרט שלא התקינו שעוני דיווח במפעלים;[footnoteRef:14] סרוב המשיבים לאפשר לרופאים לדיווח גם את זמן יציאתם מהבית מהוה חוסר תום לב ונועד לסכל את ההליך, מדובר בדווח טכני לבחינת משך הנסיעה; הסכם הביניים לא עיגן את זכויות הרופאים אלא פגע בהן – ומפנה לתגמול המשולם בהסכם בסך 806 ₪ (לדור ג' בלבד), בעוד שקודם לכן, קיבלו הרופאים תמורת זמן הנסיעה;[footnoteRef:15] כן טענה טענות נוספות לגבי ההסכמות בהסכם הביניים ולגבי מעורבות ועד העובדים בגיבושן; נוסף נטען כי המבקשת היא אכן ארגון עובדים;[footnoteRef:16] וכי ראוי שהרופאים הוטרינרים יהוו יחידת מקוח נפרדת;[footnoteRef:17] כי לא השתהתה בהגשת הבקשה שכן המו"מ להסכם הביניים החל בינואר 2023 והחתימה על ההסכם עצמו הוסתרה מהרופאים עד לתחילת אפריל 2023; מפנה לעדות ד"ר שלו כי מודר מענייני הועד ומעלה טענות לגבי היתנהלותו של עידן אור; ולבסוף טוענת כי מאזן הנוחות נוטה למתן צו המניעה שהרי הפגיעות ברופאים תמשכנה וזאת אף הנסיבות שבקשתם להיכלל ביחידת מקוח נפרדת טרם הוכרעה.

לגופו של עניין, אין למבקשת זכות לכאורית שכן כלל לא הוכרה כארגון עובדים יציג – ואינה כזו, ומפנה לבג"ץ עמית לעניין זה;[footnoteRef:18] יחידת המיקוח שאותה מבקשת היא לייצג – אינה קיימת; יש מניעות הלכתית; שהוי, חוסר תום לב והעדר ניקיון כפיים לרבות היתנהלות פסולה של חבר הועד לשעבר, ד"ר עיטם שלו, שפעל כדי להעביר את הייצוג למבקשת בעת שכיהן בועד העובדים; מאזן הנוחות נוטה לדחיית הבקשה; בפועל, הרופאים הכירו בייצוגיות הועד, עובדה כי דרשו בתחילה את פיצול הועד – ולא פיצול יחידת המיקוח;[footnoteRef:19] גם אם בית הדין ייעתר לבקשה וייתן למבקשת את כל הסעדים המבוקשים – אין להכרעה תיאורטית זו תחולה רטר' על הסכם הביניים.

...

תמצית טענות הצדדים טענות המבקשת – אין מניעה להיעתר לבקשתה להקפיא את הליך המו"מ הקיבוצי בין המשיבים שכן כלל אין מו"מ פעיל בין השניים ומפנה בסיכומיה לראיות ולעדויות שנשמעו, גם לסתירות בהן;[footnoteRef:9] היענות לסעד מתבקשת גם נוכח הצהרת ד"ר תניב רופא, מנכ"לית התאגיד, שהסכימה לאפשר לעובדים לבחור את הארגון היציג ולמעשה לעכב ניהול מו"מ עד לבחירה כאמור;[footnoteRef:10] כן הטילה ספק בייצוגיות עצמה;[footnoteRef:11] נוסף טוענת המבקשת כי הסכם הביניים אינו מיושם ואין ליישמו כלל.

] טענות התאגיד – אין מקום לדון בטענות המבקשת למעמדה כארגון עובדים בהליך העוסק בסעדים זמניים, ממילא לא הוצגו עובדות המבססות מעמדה ככזה ודה עקא, את זכותה לפתוח בבקשת צד לסכסוך קיבוצי, או לקבל סעדים זמניים במסגרתו;[footnoteRef:20] כך גם אין להכריע בדבר קיום יחידת מיקוח עצמאית בהליך לסעד זמני, וממילא הכרעה, גם לטובת המבקשת, תחול פרוספקטיבית בלבד; בארגון קיים ארגון יציג מחודש 03/2020 ומתנהלת מערכת יחסים קיבוצית – אף התעלמות המבקשת מכך; הבקשה לוקה בשיהוי ניכר ובחוסר תום לב קיצוני, לרבות בשל העובדה שחבר לשעבר בוועד העובדים של התאגיד חתר כנגד ארגון העובדים היציג; המבקשת אינה זכאית לסעדים הזמניים – אי יישום הסכם הביניים מנוגד לחוק ולהלכה של אי התערבות בית הדין ביחסים קיבוציים, כך גם לגבי הקפאת המו"מ; התנהלות המבקשת בהקשרנו – מקום שבו חבר הוועד המכהן פעל להעברת ייצוג לארגון עובדים אחר, פסולה, ומעמידה בספק את מסמכי ההצטרפות למבקשת; המבקשת אינה זכאית לסעדים הזמניים, בפרט כי מדובר במישור הקיבוצי וכנהוג, בית הדין ממעיט להיעתר לסעדים זמניים בתחום זה; מתן סעדים יהווה למעשה – צו עשה לשינוי המצב העובדתי הקיים; מאזן הנוחות נוטה לצד המשיבים שכן התאגיד כרת הסכם קיבוצי כדין ושילם לעובדים את שהתחייב לפיו.

לגופה של הבקשה, מצאנו כי המבקשת לא הוכיחה את זכותה הלכאורית ולכן אנו דוחים בקשתה לסעדים הזמניים, ונסביר: אין חולק כי עם הקמת התאגיד, הארגון היציג בתאגיד היה המשיבה 1 – ההסתדרות.

ממילא, לפי הראיות אין משא ומתן פעיל בין הצדדים, כך שלא מצאנו שאכן עשוי להיגרם לרופאים נזק יותר מהנזק שעשוי להיגרם לתאגיד מאי כיבוד הארגון היציג הקיים.

וכאמור, לא מצאנו הצדקות להיענות לסעדים הזמניים המבוקשים.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בית הדין האיזורי נידרש בפסק דינו לעיקרי העמדה שהוגשה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה בסוגיית השמוש במצלמות במקום העבודה וליישומה בעיניינה של העותרת, והגיע לכלל מסקנה כי אין מקום להורות על פסילת הראיות שנאספו בעיניינה.

בהתאם נקבע, כי כל עוד השמוש במצלמות הוא מידתי והמעסיק נהג בהקשר זה בתום לב ובשקיפות כלפי עובדיו, לא תהיה בהתנגדות העובד לשימוש במצלמות כדי לגרוע מזכותו של המעסיק לעשות שימוש כאמור, כאשר מדובר בעובד שהפר את חובת תום הלב וחובת האמון.

לא נמצא איפוא פסול בשימוש שעשה בית הדין הארצי בתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה, ומשנעשה שימוש בתקנה זו, הרי שכאמור אין בכך משום קביעת "הלכה חדשה [...] ברורה ומפורשת". אוסיף, כי אין זו הפעם הראשונה בה נדרשים בתי הדין לעבודה לסוגיית המתח בין זכותו של עובד לפרטיות במקום עבודתו לבין זכות המעביד לקנין ולחופש העיסוק, ולנקודת האיזון הראויה בין ערכים חשובים אלה, לרבות במקרים של שימוש במצלמות במקום העבודה.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה, בפסקי הדין של בית הדין האזורי והארצי לעבודה ובטענות העותרת, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו.

(1) אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בה; (2) הממצאים שנקבעו בה תומכים במסקנה המשפטית; (3) אין לגלות טעות שבחוק".

אשר על כן, העתירה נדחית.

לפיו, "דברים שנקלטו בדרך של האזנת סתר בנגוד להוראות חוק זה [...] לא יהיו קבילים כראיה בבית המשפט" (וכן ראו להרחבה בנידון, אסף הרדוף "רעיון בלתי-קביל, אמת לא-נוחה: פסילת ראיות בגין אופן השגתן" משפט וממשל כ 141, 149-148 (תשע"ט) (להלן: הרדוף)).

נכון הוא כי פסיקה זו, של בית הדין הארצי לעבודה, ניתנה לאחר שהמידע היתקבל על ידי עו"ד גזית, ועדיין היא משקפת את המורכבות הנורמאטיבית הקיימת בעיניין זה. ממילא היא נשענת על פסיקת בתי הדין האיזוריים לעבודה ששיקפו את המורכבות האמורה, ושנפסקו בשנת 2008.

כפי שציין ד"ר ואקי "כלל הפסילה מנוסח כך שחומר שהושג תוך כדי פגיעה בפרטיות יהא פסול – ככלל – מלשמש כראיה. עם זאת, וכחריג לכך, ניתן לערכאה השיפוטית שיקול הדעת להתיר את השמוש בחומר הפוגע [...] החריג יחול אם שוכנע בית המשפט מטעמים שיפורטו כי, בנסיבות העניין, יש להעדיף את חקר האמת על פני הצורך בהגנה על הפרטיות. תחולת החריג מוכרעת בהתאם לנסיבות המקרה ובשים לב לעוצמת הפגיעה שתגרם לזכות לפרטיות" (שם, בעמ' 322).

המחוקק מצא לאפשר לבית המשפט לפסול ראיה בהליך הפלילי אם שוכנע "שקבלתה במשפט תיפגע באופן מהותי בזכות להליך הוגן, בשים לב לאופייה ולחומרתה של ההפרה, למידת ההשפעה של ההפרה על הראיה שהושגה ולעניין הצבורי שבקבלת הראיה או באי-קבלתה" (סעיף 56א לפקודת הראיות).

...

נראה לי כי העקרונות והניתוח שנעשה בהחלטה זו אמורים ליישב את המחלוקות ביחס לרשימת המסמכים שנמסרה על ידי המבקשים.

לא השתכנעתי שצריך לפסול אותם בגין הטענות מסוג זה. כאן מקובלת עלי עמדת המשיבים כי הטענות לגבי עריכה של מסמכים שונים, צריכה לקבל משקל נמוך שעה שהעותקים המקוריים מצויים בשליטתם של המשיבים, והם יכלו לבצע השוואה בעניין זה, ולהציג ממצאיהם.

התוצאה דין הבקשות להתקבל.