לשם כך לא מספיק לעשות בדיקות לחות מדגמיות, אלא יש לבצע בדיקות לחות לכל לוח ולוח לפני שמשתמשים בו לעבודה;
5) מרבית הסחורה שרכשה התובעת מאת הנתבעת הנה "אלון ארופאי מבוקע-סוג ב' " הכולל סדקים, התבקעויות טבעיות בעץ ו"עיניים", והדבר עולה גם מחשבוניות המס שצורפו לכתב התביעה;
6) חום ולחות נותנים את המושג "לחות יחסית בעץ". העץ הוא חומר טבעי אשר מתאים את עצמו לסביבה שבה הוא נמצא (טמפרטורה ולחות) ותהליך ההתאמה אורך מספר ימים עד שבועות, ומחובתו של כל נגר להתאים את לחות העץ בהתאם לאיזור אליו מיועד המוצר אותו הוא מייצר;
7) רמת הלחות לה טוענת התובעת הנה מופרכת ובלתי הגיונית.
העד נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי הקים למעשה חברה חדשה בשם בן טל עיצובים בע"מ וכי הפעילות של התובעת מוקפאת, יש לה חשבון בנק פעיל מכיוון שהם צריכים לפרוע הלוואות שהתובעת נטלה, וזה עניינה של הנתבעת לגבות כספים מהתובעת אם ייפסק לטובתה סכום כלשהוא; התובעת הייתה בטיפולם של שלושת בניו, אשר אחד מהם עבר תאונת דרכים קשה; בעקבות משיכות כספים גדולות של ילדיו מקופת התובעת, החליט להקפיא את פעילותה, ואז הבנים שלו אמרו לו שיקח את הפעילות של הנגרייה; הוא מי שמנהל את העסקים בתובעת ולא בנו צחי; מי שכתב את סיכומי הארוע היא בתו לאחר שאמר לה מה לכתוב; הוא עבר מנגרייה בשטח 1,300 מ"ר לנגרייה בשטח 400 מ"ר; בתחילה הביא את כל החומר לעו"ד המתעסק בפלילי, אך לא נקב בשמו, ולאחר מכן העביר את התביעה לבא כוחו הנוכחי; אינו נותן הסבר מדוע להאמין לו שמה שכתוב בסיכומי האירועים זה מה שקרה בפועל, למרות שלא הביא האסמכתאות לסיכומים אלו; פנה ללקוחות ליתן תצהירים והם לא סירבו, אך אין לו הסבר מדוע לא הוגשו תצהירים של לקוחות אלו; לא כתב בתצהיר ש- 90% מהסחורה רכשו מהנתבעת; אינו יכול להצביע על לקוחות שלו שייצר להם רהיטים עם הסחורה שרכש מהנתבעת; לא ניתן לזהות עץ לפי הפרחים; הוא בדק את חבילות העץ שרכש מהנתבעת רק בסוף חודש מאי 2010 ותחילת יוני 2010 ואז גילה את בעיית הלחות בעץ, אך לפני כן לא עשה בדיקה, ולא עשה בדיקה בזמן אמת בשעת ייצור הרהיטים; אינו יודע לומר אם סחורה שהייתה אצלו לפני כן הייתה לחה במידה רבה; כאשר עבר בשנת 2014 לנגריה הקטנה באור יהודה זרק את כל הריהוט שנפגם; לא ניתן לבדוק המוצרים מכיוון שאינם; אין לו הסבר מדוע רק אצלו קרו תקלות ואצל לקוחות אחרים של הנתבעת לא קרתה כל תקלה בייצור מוצרים מהעץ שרכשו מהנתבעת; אין לו פירוט לסכום התביעה בסך 80,000 ₪ בגין השבתת הייצור ואין לו הסבר מדוע אין לו פירוט לסכום זה; הסך 130,285 ₪ כולל עלות חומר גלם של הרהיטים ושעות עבודה, למרות שאינו יודע כמה חומר גלם נזרק; אינו יודע למה כתב שלא ניתן היה להשתמש בחומר הגלם מלכתחילה; אינו יכול להראות כיצד חישב את רכיבי הנזק; לא חישב את עלות החומר של השולחנות שהחליף, ואינו יודע כיצד הגיע לסך 129,000 בגין קריאות השרות; לא יכול להיות שהירידה במכירות היא בגלל שהבן שלו משך משכורת בסך 80,000 ₪ לחודש; אין לו הסבר מדוע בשנים שטען שהיו הליקויים דוקא עלו מחזורי המכירות שלו; היו חנויות שהפסיקו לעבוד אתו, כי יצא שם שוק של הרבה דברים אחרים; אין לו הסבר לאבדן המוניטין כאשר כל העדים שהביא היו מרוצים מהתובעת ורצו להמשיך לעבוד איתה; אינו סבור שהמעבר לנגרייה קטנה יותר גרמה לירידה בהכנסות; אין לו חשבוניות וקבלות על ההובלות להן הוא טוען; על חומר הגלם שהלך לאבוד הזדכה במע"מ (וממילא גם במס הכנסה); לא צירף חשבוניות על חומרי גלם אחרים כגון צבע ודבק עץ.
8) מר שמחה אפלבאום אשר הגיש חוות דעת בלי שיציין בה את פרטי השכלתו וניסיונו ובלי לציין שחוות דעתו היא במקום עדות בשבועה בבית משפט וכי הוא יודע שצפוי לעונשים הקבועים בחוק אם חוות דעתו הנה שקר.
...
טוענת התובעת כי הנתבעת הפרה אל החוזה שנכרת בינן בעלות הדין, וכן הנתבעת התרשלה בעת שמכרה לה עץ גושני עם לחות גבוהה, וכתוצאה מכך נגרמו לה נזקים, בסך 480,000 ₪ לפי הפירוט כדלקמן:
· נזקים בגין תיקון והחלפת מוצרים פגומים 129,715 ₪;
· נזקים בגין השבתת הייצור והשיווק 89,000 ₪;
· נזקים בגין חומר גלם שירד לטמיון 130,285 ₪;
· נזקים בגין רווח קבלני שנגרע 90,000 ₪;
· נזקים בגין אבדן מוניטין 50,000 ₪;
ממשיכה וטענת התובעת כי מאחר ונזקים אלו נגרמו בעטיה של הנתבעת, על הנתבעת לפצות אותה בסכומים הנ"ל.
טוענת הנתבעת בכתב הגנתה שיש לדחות את התביעה מהסיבות כדלקמן:
1) תביעתה של התובעת היא ניסיון של התובעת להימנע מלשלם את חובה לנתבעת;
2) כל הנזקים שנגרמו, אם נגרמו, נגרמו כתוצאה מכך שהתובעת פעלה ברשלנות ובחוסר מקצועיות, בלי שבדקה את הסחורה המסופקת לה לפני שביצעה כל פעולת עיבוד או ייצור בעץ שסופק לה. ואם הטענה שהנזקים שנגרמו לה הם כתוצאה מרטיבות בעץ שסופק לה, הרי שרשלנותה היא הסיבה היחידה לנזקים אלו;
3) סדקים בעץ יכולים להתהוות מסיבות רבות אחרות בהן נקבה הנתבעת בסעיף 9 לכתב ההגנה, ולאו דווקא מרטיבות בעץ;
4) מהתמונות שצורפו לחוות הדעת של מומחה התובעת עולה שככל הנראה הסיבה לסדקים אינה הרטיבות בעץ אלא ככל הנראה הקצעה והדבקה בלתי מקצועיים של הקורות, כגון: הצמדה או הדבקה של לוחות עץ בעלי אחוזי לחות שונים, ולכן קריטית היא בדיקת אחוזי הלחות בעץ שעושה הנגר לפני שהוא מחבר בין שני לוחות עץ שונים.
על כן סבור אני שהתובעת לא הוכיחה שייצרה את הריהוט שנפגם, לטענתה, דווקא מעץ שרכשה מאת הנתבעת.
שאלת הנזק:
סבור אני שהתובעת גם לא הרימה את נטל הראיה גם בשאלת הנזק, מהסיבות כדלקמן:
1) מר בני בנבנישתי לא ידע לפרט כיצד הגיע לכל סכום וסכום מרכיבי הנזקים הנטענים, אלא נראה שמדובר למעשה בהערכות בלבד;
2) התובעת הוכיחה פגמים שהתגלו רק אצל 5 לקוחות, ולא הוכיחה ממה נבעו פגמים אלו;
3) מעדויות הלקוחות שהביאה תובעת לעדות עולה כי המוניטין של התובעת לא נפגעו כלל וכלל, אלא נותרו מוניטין מצוינים כפי שהיו בעבר;
4) בתקופה של שנתיים לאחר התגלות הפגמים הנטענים, המחזור העסקי של התובעת רק גדל.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין היא כדלקמן:
בתביעה העיקרית:
תביעת התובעת (חב' בן לביא) נגד הנתבעת (חב' אברבוך) נדחית.
