מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

באילו תנאים מותר לצלם אדם שנמצא במעצר

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בעדותו – מיד לאחר עדות התובע על הענפים שפגעו בפניו - העיד התובע: "לאחר מכן התרסקתי על הספסל, וכל מה שמשתמע... הגורם הראשון פגע לי בפנים, ואז אני הסטתי את הפנים ואיבדתי את השליטה וזה היה או העמוד או הספסל, ולבסוף רגלית הקורקינט ניתקל ככה בספסל, ברגל הספסל, הקורקינט נעצר ואני עפתי לשמיים, זה הכל". (עמ' 173 ש' 12 – 23).
עוד זאת, בתמונות שצילם מר גל מטעם התובע (תמונה מס' 1 לעיל) נראה קו לבן מטושטש שמעבר לו נמצאים העציצים שתוחמים את שטח המסעדה.
כל אלה מתיישבים עם העובדה שאינה שנויה במחלוקת, לפיה לא נימצאו דו"חות פקוח שנמסרו למסעדה בגין חריגה מהשטח המותר.
התובע טוען שרוחב המדרכה ליד המסעדה, כמו גם גובה הצמחייה שבאדניות, עומדים בנגוד להנחיות הערייה בדבר תנאים לקבלת היתר להצבת שולחנות מחוץ לבית עסק, לאמור: "השטח למעבר הציבור יהיה 2 מטרים לפחות והם יהיו פנויים ממכשולים עמודים וערוגות עצים וכל מיכשול אחר" וכן: "גובה הצמחייה שבאדניות יהיה אחיד ולא יעלה על 1 מטר". (מתוך אתר האנטרנט של הערייה, נספח ב' לחוו"ד קרבצ'יק, וכן נספח 2 לתצהיר העד אדלשטיין).
...
סוף דבר התובע נפגע בתאונה עצמית בעת שרכב על קורקינט חשמלי על המדרכה ברחוב בן יהודה בתל אביב.
לפיכך החלטתי לדחות את התביעה.
סוף דבר, התביעה נדחית.

בהליך תפ - עובדים זרים (הע"ז) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

טענות המאשימה טענת הנאשמים על פיה סברו כי מדובר בעובדת חוקית דורשת קיום שני תנאים מצטברים האחד, כי לעובד הזר מותר לעבוד בישראל והשני , כי המעסיק קבל היתר ממשרד הפנים להעסקת העובד הספציפי המועסק אצלו.
הנאשמים הציגו אישור בדבר עריכת ביטוח רפואי לאשה בשם "קייט". לשיטתם זהו השם בו הזדהתה העובדת שהועסקה על ידם ובהתאם הומצאו מספר אישורי עריכת בדיקות לעובדת בשם "קייט". הנאשמים לא ידעו להסביר מדוע אוחזים הם בבדיקות של עובדת בשם "קייט" כאשר לא היה בידם צלום דרכון או אשרת עבודה של העובדת.
מפקח המאשימה מר פאבל אשר אף הוא כי רק בשל תוי פניה וצבע עורה קרי, אפיון גיזעי, נעצרה העובדת כל זאת מבלי שמפקחי המאשימה ידעו את פרטי העובדת.
דיון ומסקנות המסגרת הנורמאטיבית העבירות המיוחסות לנאשמים במסגרת כתב האישום אשר הוגש כנגדם קובעות כי העסקה שלא כדין מתקיימת כאשר מעסיק עשה אחד מאלה - " (1)העסיק עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל והתקנות לפיו. (2)העסיק עובד זר בנגוד להוראות סעיף 1יג...", סעיף 1(יג) לחוק עובדים זרים, קובע כי: "לא יקבל אדם עובד זר לעבודה, אלא אם כן הממונה או עובד משרד הפנים מטעמו, התיר בכתב את העסקתו של העובד הזר אצל אותו מעסיק, ובהתאם לתנאי ההיתר; היתר כאמור יכול שיהיה למכסה מסוימת של עובדים זרים שיועסקו אצל אותו מעסיק או לפי רשימה שמית". מכאן, כי היסוד העובדתי של העבירה אותו נידרשת המאשימה להוכיח, הנו כי נמצא אדם אשר הנו עובד זר שאינו אזרח או תושב ישראל, אשר הועסק על ידי הנאשמים ללא היתר.
...
טענה נוספת בה יש להכריע היא האם העובדה כי מפקחי המאשימה לא חקרו את העובדת מובילה למסקנה כי מדובר במחדל המוביל לביטול כתב האישום.
אין בידי לקבל הסבר זה אשר משמעותו עצימת עיניים , והתבססות על טענה על פיה העובדת הינה פליטה על כן העסקתה מותרת, כל זאת מבלי לבדוק את הדברים באופן יסודי וממצה לרבות קבלת מסמך כלשהו ממנו עולה כי העובדת בתהליך הסדרת מעמדה או כי העסקתה מותרת.
מהמקובץ לעיל עולה כי, לא נפל פגם בהפעלת שיקול הדעת על ידי המאשימה, ולא מצאתי כי מדובר בהחלטה בלתי סבירה המצדיקה את התערבות בית הדין על כן, טענת הנאשמים לאכיפה בררנית נדחית.
סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, הנני מרשיעה את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, עבירה על סעיפים 2(א)(1)ו-(2) לחוק עובדים זרים.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

לקראת סוף הכתבה, לרר אמר לכהן "...אנחנו מודים לך ברק כהן ושלא תגיע למעצר, ושתכתוב כמה שירים שאתה רוצה". לסיום הכתבה ציין לרר כי "...פנינו לקבל את תגובתו של חמדני והוא הפנה אותנו למשטרת מחוז ירושלים". תגובת משטרת ישראל, מחוז ירושלים, הוצגה בסוף הכתבה, לפיה "...החשוד זומן לחקירה ביחידת ההונאה של משטרת ירושלים, באישור הפרקליטות, בחשד לעבירה של העלבת עובד ציבור. אין בכוונתנו להתייחס לטענות המועלות. הנ"ל נחקר בעבר בגין עבירות דומות כלפי שוטרים על רקע פעילותם כעובדי ציבור וכלל התיקים בעיניינו נמצאים בעיון הפרקליטות". פעם שנייה, ביום 28.6.14, התראיין לרר במסגרת כתבה ששודרה בתוכנית "המגזין עם אושרת קוטלר", שמשודרת בערוץ 10 (קטע 4 בתקליטור – נספח א' לכתב התביעה).
בחקירתו, נישאל העד, האם יכול להצביע על מקרה שבו התובע במסגרת תפקידו נהג כך והשיב, כי "...הגעתי פעם לתחנת המישטרה זה היה בתלפיות לדעתי, מוריה. חמדני בדיוק הגיע לשם עם בלש אחר, אני באתי להכנס, חמדני מנע ממני את הכניסה וניסה לצלם אותי והתקרב אליי בצורה מאיימת. אין הכרות מוקדמת בינינו. הוא התקרב אליי בצורה מאוד מאיימת" (פרוטוקול הדיון מיום עמוד, 36, שורות 31-27 ו- עמוד 37, שורות 2-1).
מפרסם המבקש להסתמך על עובדות בפירסומו שומה עליו "לציין על איזה עובדות הוא מסתמך – ואלה חייבות להיות נכונות (פרט לפרטי-לוואי שאין בהם פגיעה של ממש), ומשציין את העובדות, מותר לו להסיק מהן את מסקנותיו בדרך הבעת דיעה עליהן, אך בתנאי שהוא מבהיר ומבדיל בין עובדה ובין מסקנה... אדם הנשען על הבעת דיעה בתום-לב חייב להביא לידיעת הקורא את התשתית העובדתית עליה הוא מסתמך" (ע"א חברת החשמל, בעמוד 319).
...
סוף דבר התביעה נגד כהן מתקבלת באופן חלקי.
הנני מחייב את כהן לפצות את התובע, בסך של 150,000 ₪.
התביעה נגד כל הנתבעים האחרים, אמצעי התקשורת, נדחית.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2020 בשלום רמלה נפסק כדקלמן:

בשלב שמיעת הראיות נסמכה המאשימה על אלה: עדויות שלשה שוטרי יס"מ אשר עכבו את הנאשם ומצאו את הסכין על גופו; עדותה של שוטרת בנוגע ל"שרשרת מוצג"; הסכין (ת/1, ת/1א); חקירת הנאשם (ת/2); מזכרים ותעוד צלומי (ת/3 - ת/5).
סע' 29 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט- 1969, שעניינו "חפוש באדם" קובע: "נמצא אדם בבית או במקום שמחפשים בו או בקירבתו, ויש יסוד סביר לחשוד שהוא מסתיר אצלו חפץ שמחפשים, או שרשאים לחפש אחריו- מותר לחפש על גופו, כאמור בסע' 22 מיד;..." הן בהוראת חוק זו, והן באחרות הנוגעות לסמכות לערוך חפוש על גופו של אדם ללא צו שפוטי, מותנית סמכות החיפוש בקיומו של חשד סביר.
התנאים בהם יתקיים אותו חשד אינם ניתנים להגדרה ממצה.
...
גם בהנחה כי הנאשם שמע מלירן אמירה כלשהי הרלבנטית לסוגיית ההסכמה, לא שוכנעתי כלל ועיקר כי הוא הבין ממנה, כי זכותו לסרב לחיפוש, וכי הדבר נעשה באופן המאיין את פער הכוחות המובנה בינו- צעיר על גבול הקטינות- ולבין מספר שוטרים במדים, נושאי נשק, במפגשם בשעת לילה.
אשר על כן אני קובע כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח כי הנאשם נתן הסכמה מדעת לביצוע החיפוש.
(ג) באשר להשוואת המחיר החברתי הכרוך בפסילת הראיה למול התועלת החברתית שבפסילתה - בסוגיה זו סבורני כי פסילת הסכין כראיה עדיפה על פני אי פסילתה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום בת ים נפסק כדקלמן:

לשם השלמת התמונה נציין, כי כחודש לאחר מכן, בעודו במעצר, על פי הפרסומים, שם מר אפשטיין קץ לחייו.
השאלות המצויות במחלוקת מטענות הצדדים כפי שאלו נפרסו בכתבי טענותיהם, במסגרת הדיון ובמסגרת סיכומיהם עולה כי השאלות המרכזיות שבמחלוקת הן השאלות הבאות: שאלת זכויות התובע בצילומים מושא התביעה – האם לתובע זכויות יוצרים בתמונות, או שמא אלו אינן שייכות לתובע אלא לגורמים אחרים.
כדי להשיב על שאלה זו יש לבחון האם מתקיימים תנאי סעיף 19 לחוק זכות יוצרים ובין היתר, האם מדובר ב"ביקורת", "סקירה" או "דיווח עתונאי", והאם התנאים בהם נעשה השמוש בצלום עולה כדי שימוש הוגן.
מהו הקף ההפרה הנטענית – האם מדובר בצלום אחד או בשישה צילומים קודם לדיון באם מדובר בפירסום מפר או באם מדובר בפירסום מותר, יש לבחון באופן עובדתי מהו הקף ההפרה.
...
מכל המקובץ עולה, כי עומדת לנתבעת הגנת "שימוש הוגן" ועל כן דין התביעה להידחות.
רק אומר בתמצית, כי אין אני סבורה שפרסום הצילום נכנס בגדר "סקירה" או "ביקורת". כך גם לא מצאתי להידרש לשאלת הנזק הכספי אשר נגרם לתובע (אליו התייחסה הנתבעת באריכות במסגרת פרק ט' לסיכומיה) ולשאלת גובה הפיצוי.
לסיכום נוכח האמור, אני מורה על דחיית התובענה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו