אתר "נט המשפט" לצורך חישוב ימי הגשת ערעור

אין הוא חולק על כך, כי תוכנו, לפרטיו, היה ידוע לו עוד ביום 18.2.18, וכי, במועד זה, צפה בפסק הדין באתר "נט המשפט". העירעור הוגש לבימ"ש זה ביום 20.4.18.

אני סבור, שבנסיבות העניין הנידון, היתנהלותו של המערער עלתה כדי חוסר תום לב דיוני, ושימוש לא נאות בהליכי המשפט, באופן, שאכן, מצדיק יישום כלל הידיעה לגביו, ומצריך חישוב מניין הימים להגשת העירעור החל מיום הידיעה.

...

מצאתי, מטעמים שאפרט, כי דין הערעור להידחות על הסף, בשל החמצת המועד להגשתו, ובלית טעם מיוחד כנדרש להארכת מועד לכך.

אני סבור, שבנסיבות העניין הנדון, התנהלותו של המערער עלתה כדי חוסר תום לב דיוני, ושימוש לא נאות בהליכי המשפט, באופן, שאכן, מצדיק יישום כלל הידיעה לגביו, ומצריך חישוב מניין הימים להגשת הערעור החל מיום הידיעה.

אשר על כן – נדחה הערעור על הסף, ומבוטלת ההחלטה על עיכוב הליכי הוצל"פ נוספים, שניתנה על ידי ביום 1.5.18.

בפסק דינו מיום 2.9.2018 הכריע בית המשפט המחוזי בשאלת אופן חישוב הפיצויים להם זכאים המערערים בגין ההפקעה (להלן: פסק הדין).

העירעור שבכותרת הוגש ביום 16.4.2019, ולטענת המשיבה יש להורות על מחיקתו בשל איחור שנפל בהגשתו.

עיון באתר "נט המשפט" מעלה כי פסק הדין הסופי הומצא לבא-כוח המערערים ביום 21.11.2018 באמצעות משלוח של "הודעה באתר", וכי הוא אף ניצפה על-ידו באותו יום.

דומה כי דרך פעולה זו מתבקשת נוכח הרציונאליים העומדים בבסיס ההסדר המאפשר הגשת מסמכים באמצעות אתר "נט המשפט", לפיהם "מי שבקש שכתובת הדואר האלקטרוני שלו תשמש לצורך המצאת כתבי בי-דין בדואר [...], מעיד על עצמו כי אמצעי זה זמין עבורו לצורך קבלת מסמכים והוא מקובל עליו ככלי להמצאה. ואילו מי שבקש להמציא לבית המשפט כתב בי-דין אלקטרוני [...], אך ראוי כי בשם עקרון ההדדיות ניתן יהיה להמציא לו כתבי בי-דין" (בש"א 8446/19 פלוני נ' פלוני, פיסקה 8 (29.12.2019); ראו גם: רע"א 10216/17 זיו נ' עריית ירושלים, פיסקה 8 (4.9.2018)).

...

משקבעתי כי עניין לנו בפסיקתה "משקפת", הרי שהמסקנה היא כי אין בפסיקתה זו כדי להשפיע על מועד הגשת הערעור.

האם בנסיבות אלה יש מקום להיעתר לבקשת המערערים להארכת המועד להגשת הערעור? אני סבורה כי התשובה לשאלה זו היא בשלילה.

אם כן, משהגעתי למסקנה כי הערעור הוגש באיחור של למעלה מארבעה חודשים וכי לא קיים "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד – אני מורה על מחיקתו.

ממילא, "הכרעה בעיניין זהות התובעים במסגרת ערעור המשיבה, היא בעלת השלכה על זכאות היורשים לרכיבים העומדים לדיון בעירעור המערערים". בנוסף, לעניין רכיב קרן הישתלמות טענו המשיבים בערעורם כי היה על בית הדין להכליל את דמי ההבראה בחישוב בסיס השכר לצורך ההפקדות לקרן, כאשר גם המשיבה משיגה על שיעור דמי ההבראה שנקבעו.

על כן "לא היה מקום לאפשר הארכת מועד להגשת ערעור בסוגיה זו בהסתמך על הכלל של הליך תלוי ועומד". בתגובה, חזרו המשיבים על טענותיהם כפי שהועלו בתגובתם לבקשת דינאמיקה למחיקת העירעור: המשיבים טענו כי פסק הדין כלל לא הומצא לכתובת הדוא"ל של בא כוחם; צפייה באתר נט המשפט היא חריג לכלל ההמצאה; מדובר באיחור בן ימים בודדים גם לשיטתה של דינאמיקה; המשיבים ציינו בתגובתם לבקשה למחיקת העירעור כי "מבוקשת הארכת המועד כטענה חלופית"; המנעות דינאמיקה מלציין את העובדה שהגישה ערעור מהוה חוסר תום לב ומכל מקום מאיינת את הטענה בדבר פגיעה בעיקרון סופיות הדיון; סכויי העירעור גבוהים.

כמו כן, דינאמיקה חזרה וציינה כי "המשיבים מעולם לא הגישו בקשה מטעמם להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי" ולא בכדי אינם מפנים לסעיף ספציפי בתגובתם האומר כן. דינאמיקה אף הצביעה על כך כי איחור בן עשרה ימים בהגשת ערעור איננו ערעור של "ימים בודדים" כלשון המשיבים, וכי ערעורה סב דוקא על אותן סוגיות שלא נכללו בעירעור המשיבים, כך שאין מדובר בערעורים שבאותו נושא "במובן הצר", וביתר שאת טענה זו נכונה ביחס לערעור המשיבה 2, שזכאותה לפצויי פיטורים כלל אינה במחלוקת.

...

ראשית, אין בידינו לקבל את טענת דינמיקה כאילו המשיבים לא הגישו בקשה חלופית להארכת מועד.

כללו של דבר: בהינתן הליך תלוי ועומד בעל זיקה לערעור שהוגש על ידי המשיבים, ובהינתן שערעור המשיבים מעלה טענות הראויות לבחינת ערכאת הערעור, לא מצאנו מקום להתערב בשיקול דעתה של הרשמת אשר קבעה כי יש מקום להאריך את המועד להגשת ערעור המשיבים.

סוף דבר הערעור נדחה.

מרישומי המזכירות עולה כי ההחלטה ניצפתה על ידי עו"ד חסן באתר נט המשפט ביום 24.10.21 (בשעה 16:31).

בנוסף מציין בית המשפט כי העונש שהוטל "סביר ועומד במיתחם ענישה לאור ומהות העבירה ועברו התעבורתי...". בהודעת העירעור שהוגשה ביום 23.6.22 המכוונת כנגד "אי דחיית הדיון מיום 24.10, אי ביטול פסק הדין מיום 22.6 ועל גזר הדין עצמו מיום 24.10.21", טען ב"כ המערער כי בבירור שערך בעקבות פנייתו אליו של המערער בחודש יוני 22, לאחר שתחילה נותק הקשר עימו, הסתבר לו כי "עובד זמני" ממשרדו צפה בהחלטה מיום 24.10.21 בנט המשפט, והדבר לא הובא לידיעתו.

גם הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה בחריגה רבתי ממסגרת 30 הימים המוקצבים על פי הוראת סעיף 130(ח) סדר הדין הפלילי, ואין בכוחה של בקשת הביטול ל"התניע" מחדש את חישוב תקופת העירעור.

...

נטען כי היה מקום להתחשב באילוצי הקורונה שפורטו, ולהיעתר לבקשה המקורית שהוגשה.

הערעור נדחה לפיכך.

לטענת המבקש, פסק הדין ניצפה במערכת נט המשפט ביום 9.4.23, דהיינו בתוך פגרת הפסח שהחלה השנה ביום 4.4.23 והסתיימה ביום 12.4.23 ועל כן על המבקש היה להגיש בקשת רשות ערעור עד 27.4.23, לטענת ב"כ המבקש החלטת בית המשפט האירה את עיניו שהוא טעה בחישוב מניין הימים וכלל בתוך התקופה להגשת כתב בקשת העירעור את כל ימי הפגרה ולפיכך, הוגשה הבקשה לראשונה ביום 2.5.23.

לעניין הקביעה כי צפייה דרך אתר נט המשפט מקיימת את דרישת ההמצאה, ראו פסק הדין, בע"מ 4279/21 פלוני נ' פלוני (28.6.21) וכן ע"א 2124/23, הנזכר בהחלטת כב' השופט באומגרט מיום 3.5.23.

אם תיתקבל הבקשה להארכת המועד, יהיה בכך לפגוע באנטרס ההסתמכות של המשיבים, ללא כל "טעם מיוחד" המצדיק סטייה מן הכלל לפיו על המבקש לעמוד במועדים הקבועים לעניין הקפדה על מועדי הגשת העירעור ראוי להפנות להחלטתו של רשם בית המשפט העליון בע"א 3641/21 א.א אביבה אלזמי בע"מ נ' מסוי מקרקעין חיפה (6.7.21), בה נדחתה בקשה להארכת המועד להגשת ערעור ביום אחד בלבד: "הבקשה נסמכת על "טעות בתום לב" (ככל שהעמדה המשפטית של המערערים לא תיתקבל) וזאת "על רקע מחלוקת משפטית כנה" בעיניין מניין הימים להגשת ההליך.

...

ואולם, כפי שהובהר לעיל, גם אם הייתה מתקבלת עמדתם המשפטית של המערערים, עדיין לא היה מנוס מן המסקנה כי ההליך הוגש באיחור.

לפיכך, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד.

סיכומו של דבר, משלא נמצא טעם מיוחד המצדיק סטייה מהמועד הקבוע בתקנות סדר הדין, אני דוחה את הבקשה.