אשפוז פסיכוטי עם מחשבות פרנואידיות

במהלך אשפוזו היה שרוי במצב פסיכוטי עם מחשבות שוא פרנואידיות כלפי אמו.

...

בנסיבותיו של מקרה זה מסקנתי היא, כי בית החולים נהג ברשלנות כאשר בשלב שחרורו של מלכא מאשפוז לא בחן באופן ראוי אם מתקיימים התנאים לאשפוז כפוי או לטיפול מרפאתי כפוי, לא בחן כלל קיומו של סיכון שאינו מיידי ולא איבחן את מסוכנותו של מלכא.

בהתחשב בפגיעתו של התובע 2 ובטיפולים שעבר בסמוך לאחר האירוע, אני סבורה שיש לפסוק בעניינו פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 30,000 ₪.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע 1 סך של 290,000 ₪ ולתובע 2 סך של 35,000 ₪; ובסה"כ 325,000 ₪.

התקיפה באה לידי ביטוי במכת אגרוף בפני המתלוננת והאיומים באו לידי ביטוי באמירה לפיה ייכנס וירביץ לה. במסגרת הליך המעצר התקבלה חוות דעת פסיכיאטרית בעיניינו של הנאשם, ממנה עולה כי הנאשם מוכר למערכת הפסיכיאטרית מאשפוזים קודמים ובממצאי הבדיקה מציין ד"ר ליידרמן נאום החתום על חוות הדעת, כי הנאשם שרוי במצב פסיכוטי ומגלה מערכת מחשבות שוא פרנואידיות כפי ביטוח לאומי כמו גם מחשבות גדלות.

מסקנות ההסתכלות היו שמדובר בחולה הסובל מסכיזופרניה כרונית שלא היה במסגרת טיפולית, חי עם פסיכוזה ועם השנים זו היתעצמה ופגעה בכושר השיפוט שלו ובתובנה.

...

זאת ועוד, מקובלת עלי עדותו של עו"ד עסליה כי בעת פגישתו עם התובע ביום 21.10.2013 קרא התובע את ייפוי הכוח, הבין את משמעותו ואת משמעות ההליך המשפטי, וחתם עליו מרצון (עמ' 4, ש' 23 – עמ' 5, ש' 7; עמ' 5, ש' 24 – 33).

אשר על כן, אני קובעת כי התובע לא הוכיח כי סיכויי תביעתו טובים הם באופן המצדיק מתן צו מניעה האוסר על מימוש פסק הדין.

משכך, אני מקבלת את הבקשה (בהסכמת רשות מקרקעי ישראל) ביחס לחלקה 74 בגוש 20300 ודוחה אותה בכל הנוגע לחלקה 69 בגוש 20300.

ד"ר חיים שם דוד-מטעם המערער בחוות דעתו שאושרה ע"י קצין התגמולים ביום 13.3.13 כתב, בין היתר כך: " .....כפי שעולה מדיווח אימו בזמן אמת, בסמוך לאישפוזו- שמה לב שהחל להתנהג מוזר מאז גיוסו עם החמרה בהתנהגותו ביומיים טרם לאישפוזו ביום 12.7.11. .....במהלך שרותו לא היו אירועים מיוחדים כלשהם כמו שגם לא היו בעת שהיה כלוא בשל עבירת הנפקדות השנייה שלו. ....אני סבור שמר....סובל מסכיזופרניה פרנואידית. מימצאי בדיקתו הנוכחית מצביעים על הפרעה זו ושהוא נמצא במצב פסיכוטי פעיל כולל ביום בדיקתו (הגם שמשיחה עם ד"ר אידלמן, סבור ד"ר אידלמן שמצבו השתפר). באשר לקשר שבין ההפרעה לבין שרותו הצבאי- אין ספק שהפרעתו החלה בתחילת שרותו הצבאי וככל הנראה עוד קודם לכן (פרודרומה). כך לפחות אימו תארה את מצבו. מהלך שרותו כפועל יוצא של מצבו הנפשי ולא ששירותו הצבאי גרם למצבו הנפשי. חוסר היציבות והנפקדויות היו פועל יוצא של מצבו הנפשי. אין במהלך שרותו עדות לארוע טראומטי או מיוחד כלשהוא. למעשה הסטרסור היחיד שהנידון מתאר הנו הצורך לטפל בסבתו החולה ואף בשחרורו מהכלא שלל כל אירועים מיוחדים כולל אלימות ושימוש בסמים וחזר על כך בבדיקתו. באשר לאבחנה שלו ולשאלת האיחור בבדיקה הראשונה מה- 24.5.11 .....גם בהנחה שהיה איחור באבחנה, הרי שאיחור זה אינו משנה את מהלך מחלתו שכן העיכוב במתן הטיפול היה לכל היותר חודש, דבר שאינו פוגע בפרוגנוזה". ד"ר שלפמן מיכאל- מטעם המשיב בחוות דעתו מיום 13.3.13 כתב, בין היתר כך: " ....מדובר בתהליך סכיזופרני קשה, ממאיר בצורתו למרות משך המחלה יחסית קצר ובעל תחזית שאינה מעודדת כעת. מדובר גם בבחור שעד פרוץ מחלתו היה אדם בריא מכל הבחינות. לכן, תמוה בעיניי לקרוא אבחנות מצוינות בדו"ח של ד"ר אנוך, כמו: בעל אישיות לא בשלה עם קווים סכיזואידיים הימנעותיים. הנבדק התגייס לצה"ל כאדם בריא עם פרופיל מלא. לא התגלה שום פגם אישיותי לפני הגיוס, אחרת היה מקבל היתייחסות בהתאם כולל ירידה בפרופיל הצבאי. לא קיימת גם תורשה משפחתית ביחס למחלתו הנוכחית. מחלתו הקשה החלה מספר חודשים לאחר גיוסו כשהיה נתון ללחץ הקשור לשירות הצבאי ובמיוחד לחוויה הקשה מבחינה נפשית, שעבר בזמן הכליאה בכלא הצבאי. לכן, לא ניתן לשלול קשר סיבתי בין פרוץ המחלה לשירותו הצבאי". השאלה העומדת לפנינו היא האם מחלתו הנפשית של המערער פרצה עקב השרות הצבאי או עקב הטיפול הרפואי באיחור שקבל המערער.

...

להלן כמה מבחנים שלאורם נבחן את המקרה שלפנינו: מבחן האירוע הממשי- [ראו סעיף 40 לפסה"ד הנ"ל] שם נאמר כדלהלן: "לסיכום הדברים נאמר כך: ההלכה מביאה במניין שיקוליה - לטובתו של החייל הנפגע - את חולשותיו האינדיווידואליות של החייל, ואולם בה-בעת מקפידה היא לבחון אם אכן השירות בצבא - אם תרצו: ייחודיות השירות בצבא ומיוחדותו - הוא שהביא בפועל לפריצתה של המחלה. בייחוד כך (כבענייננו) שעה שהמחלה לא פרצה בעקבות מקרה טראומטי או בשל "צבאיות" השירות בצבא.

לאור כל האמור לעיל מוביל למסקנה שאין קשר סיבתי בין מחלת הסכיזופרניה של המערער וגורמי דחק שמקורם בשירות הצבאי .

לפיכך, הננו דוחים את הערעור ללא צו להוצאות.

בחוות הדעת ציינה המומחית את מימצאי בדיקתה כדלקמן: "מודע צלול זכרון והתמצאות תקינים, אפקט דיספורי – קהה לא תורם, חשיבה בקצב מהלך ורצף תקינים. מתארת מחשבות שוא פרנואידיות, שעוקבים אחריה גם אנשים שאינה מכירה, נסיגה חברתית וצמצום קשרים מחוץ לקשר עם בני המשפחה. מתארת שימוש כימעט יומיומי בקנביס טרם אשפוזיה. בוחן מציאות לקוי, שיפוט חברתי תקין, שוללת אובדנות מגלה תובנה למצבה. מטופלת כעת בטבלית פרפאנן 8 מ"ג ליממה ובטבלית אריפליי 15 מ"ג ליממה במעקב ד"ר וייסבורד במרפאת ברה"נ טבריה.". להלן יפורטו השאלות אשר הופנו למומחית ותשובותיה: מהי המחלה או מהו הליקוי הרפואי ממנו סבלה התובעת בארוע מיום 25/03/2020, כפי שפורט לעיל? "המחלה בה לקתה התובעת בארוע מתאריך 25.03.2020 הוא הפרעה פסיכוטית עם מאפיינים מאניים, על רקע שימוש מוגבר בקנביס המקוטלגת כ 1X.55 F על ידי ICD- 10 של ארגון הבריאות העולמי.

...

אנו סבורים כי בטרם הכרעה בתיק, נכון יהיה לשמוע השקפה רפואית פסיכיאטרית נוספת בעניינה של התובעת, ומכאן יש להורות על מינוי מומחה רפואי נוסף.

מובהר כי בנסיבות העניין לא מצאנו מקום לפסילת חוות דעתה של המומחית ומינוי מומחה אחר תחתה, שכן לא התקיימו העילות אשר מצדיקות מינוי מומחה אחר.

כאמור לעיל, הבקשה מתקבלת כך שיש למנות מומחה רפואי נוסף.

התובע אושפז במחלקת יום בבית חולים שלוותה, "ואובחן כסובל ממצב שלאחר זעזוע מוח". לאחר שיחרורו מבית החולים, המשיך התובע בקבלת "טפול אמבולטורי, וסמוך לפני מועד בדיקתו, אושפז במצב פסיכוטי חריף עם מחשבות פרנואידיות, הזיות והתנהגות מוזרה". בדצמבר 2002 ביצע התובע ניסיון אובדני בתלייה, ונקבע, כי "מבחינה קלינית דומה המצב לפסיכוזה שיזופרניפורמית". פרופ' טיאנו הגיע למסקנה, שמדובר במצב פסיכו אורגני "גם אם אין ממצאים בבדיקה ה-CT ו-MRI". לדבריו, "התמונה הקלינית התפתחה בהדרגה ממצב של ניתוק רגשי למצב פסיכוטי חריף, מצב שאיננו אופייני אמנם לחבלות ראש, אך אפשרי". פרופ' טיאנו התלבט באשר למסקנותיו, ואף ציין כי "נכון יהיה לומר, שאילו היה רקע קודם לחבלה, ניתן היה להבין זאת ביתר קלות. אולם, פרט לעובדה שמאז שחרור מהצבא, עסק בחלוקת 'דפי זהב' ותו לא, עבודה שאיננה תואמת את התפתחותו הקודמת, אין בידינו שום סימוכין לירידה הדרגתית בתיפקוד לפני החבלה. מכאן, שעלינו לראות בתאונה נשוא חוות-דעתי, גורם למצב הנוכחי", שהוערך על-ידי פרופ' טיאנו כנכות בשיעור של 40%.

...

עם שיחרורו של התובע מבית החולים, החלה הרעה הדרגתית במצבו הנפשי, ובסופו של דבר, לאחר שאובחנה ירידה תפקודית ניכרת, הוא אושפז באשפוז יום בבית-חולים לחולי-נפש "שלוותה". בהמשך, ולאחר הרעה נוספת במצבו הנפשי, הוא אושפז בבית החולים שלוותה במצב פסיכוטי חריף, ומאז הוא מאושפז לסירוגין בבית החולים "שלוותה". התובע טוען כי מצבו הנפשי הקשה נובע מפגיעתו בתאונת הדרכים נשוא כתב התביעה.

ודוק: אין חולק כי כמחצית השנה לאחר התאונה ניסה התובע להקים עסק חדש, עסק שכשל בסופו של דבר, בשל חוסר יכולת התיפקוד שלו.

משכך, הנני קובעת כי התובע זכאי לפצוי בגין שכר אפוטרופוס, בכפוף לצוו שיוצג בפני בא-כח הנתבעת, בסך כולל של 80,000 ₪, נכון למועד מתן פסק הדין.

האם באמת מצפה בא-כוח התובע, שבית המשפט יעודד את התובע לעשן בדרך של מימון רכישת סיגריות, ויתן ידו בכך לסיכונים בריאותיים קשים?? עתירה זו נדחית.

סוף דבר, ניתן בזאת פסק דין על סך 2,208,423 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ כחוק, ובתוספת הוצאות אגרה.