אשם תורם של בנק במימוש משכנתא

בפועל, בשל אי עמידה בתשלומי הלוואה על ידי רפי, אשר קיבל את סכום ההלוואה, הבנק פעל למימוש המשכנתא ונגרמו לתובעים נזקים ממוניים של 404,500 ש"ח .

לטענת התובעים, לא ניתן לייחס להם אשם תורם ואשם מכריע.

זו החלטה של הבנק, זו לא החלטה שלי" (בעמ' 38 שורות 21-32, עמ' 39 שורות 1-25) עדותו של הנתבע מתחזקת במסמכי ההיתקשרות כאמור אשר פורטו לעיל, וכן בעדות פקידת הבנק אשר העידה כי הבנק עשה את בדיקותיו ביחס לנתונים הכלכליים של הלווים כאשר מבחינתו היו להלוואה שלושה לווים, והוא היתייחס בעיקר למצב הכספי של בעלי הנכס, ואף לא היתייחס לטפסים אלא לבדיקותיו שלו (ר' בהקשר זה עדות הגב' יוכבד בעמ' 46 לפרוטוקול שורות 1-15 – ר' בהמשך פסק הדין לענין הקשר הסיבתי).

...

הוא אמר אתה מקבל את כל הכסף אבל הבנק אני שם משלם, תביא את זה, 90,000 ₪, אני לקחתי מהמשפחה שלי ונתתי לו. זאת אומרת שמה שרפי אמר לך אמר לך תשמע, אני מחזיר את ההלוואה, אז אני מקבל את הכסף.

(בעמ' 29 שורות 1-32) סיכומו של דבר: מסקנתי מהאמור לעיל, היא כי התובעים נקלעו לעסקה אומללה עם מר רפי.

אשר על כן אני דוחה את התביעה, התובעים ישאו בהוצאות שכ"ט עו"ד הנתבעים בסך 30,000 ש"ח. ניתן היום, י"ט אדר א' תשע"ו, 28 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.

השאלות העיקריות שבמחלוקת: האם התביעה לוקה בהתיישנות, שהוי, מניעות או השתק? האם נוהל חשבון התובעת באופן חסר תום לב ובלתי תקין – מבחינת סוג החשבון וחיובי הריבית שבו? האם המשכנתא הרשומה על הנכס לזכות הנתבע משמשת כבטוחה גם לחשבונו הפרטי של גוטליב בבנק? האם נהג הבנק בחוסר תום לב בהליכי מימוש המשכנתא? היתנהלות התובעת – האם מוטל עליה אשם תורם? האם חב הצד השלישי כלפי הנתבע על-פי ההודעה לצד שלישי? חוות הדעת והעדויות: התובעת הסתייעה בתביעתה בחוות הדעת (ת/3) שהוגשה מטעם חברת שגיא חישובי ריבית (2000) בע"מ באמצעות גיא אורן (להלן: מר אורן", "מומחה התביעה", "חוו"ד אורן") כתימוכין לטענותיה בשתי השאלות הבאות: סוג החשבון שניפתח על שם התובעת, וסוגיית חיובי הריבית שהונהגו בחשבונה השוטף.

אשם תורם: לצד חובת הזהירות של הבנק כלפי לקוחו, ניצבת חובת הזהירות של הלקוח כלפי הבנק: "בנק חייב חובת זהירות כלפי לקוחו, אך גם לקוח חב חובת זהירות כלפי הבנק, וחובתו זו מוכרת מזה זמן. החובות הן איפוא הדדיות, ומקורן בראש ובראשונה, בחוזה שבין השניים..... לכאורה חייבים אנו להוסיף ולומר כי באותו הקשר נכיר אף בדוקטרינת האשם התורם......... הבנויה אל תוך חובת הזהירות והרשלנות, ואל אשר תלך זו אף זו תלך..." (פסה"ד בעיניין פרוסט, פסקה 45, ובהקשר זה ראו גם ע"א 542/87 קופת אשראי וחיסכון אגודה הדדית בע"מ נ' עוואד פ"ד מד (1) 422, 438, שם צוינו שני המבחנים לבחינת האשם התורם: מבחן האדם הסביר, מבחן חלוקת האשמה).

...

אולם, נראה לי כי רשלנות הבנק, מעשיו ומחדליו, היה להם משקל לא קטן בגורמים אשר הביאו לתוצאה בתביעת התובעת נגדו.

נראה לי כי יש לייחס לנתבע, שולח ההודעה לצד שלישי, אשם תורם של 40% ולכן על הצד השלישי לשלם לנתבע 60% ממה שחוייב הנתבע לשלם לתובעת.

לפיכך, אני מחייב את הצד השלישי לשלם לנתבע 60% מן הסכום שחוייב הנתבע לשלם לתובעת – 1,763,221 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (17.2.10) ועד לתשלום המלא בפועל.

המערערים לא עמדו בפרעון ההלוואה ועל כן פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכנתא.

המערערים מלינים בערעורם על כך שבית משפט קמא דחה את תביעתם בכל הנוגע לאחריות הבנק; על כך שנקבע כי המועד שממנו והלאה יש לייחס לכונס את העיכוב בהליכי המימוש הוא מתחילת שנת 2012 ולא ממועד מוקדם יותר; על כך שנקבע כי יש להביא בחשבון אשם תורם שלהם; ועל כך שלא התקבלה התביעה בנוגע לכל ראשי הנזק.

אכן, יש לייחס חלק מהעיכוב גם לפעולות המערערים, ברם האשם התורם של המערערים לא מאיין כליל את התרשלותו של הכונס ואת הנזק שניגרם בעטיה.

...

בית משפט קמא העריך בסכום של 40,000 ₪ את הנזק שיש לייחס לאשמו של הכונס ולא מצאנו עילה להתערב במסקנה זו. בעניין אחד, נושא החובות השוטפים שנצברו על הבית בתקופת החבות, רואים אנו לנכון לתקן את פסק דינו של בית משפט קמא.

על כן, אין מנוס מהמסקנה לפיה נזקם של המערערים בגין החובות השוטפים שנצברו על הנכס לא הוכח, ולכן אנו מבטלים את קביעתו של בית משפט קמא לפיה על הכונס לשאת בחובות אלו.

אשר על כן, אנו דוחים את ערעורם של המערערים, ומקבלים באופן חלקי, כאמור לעיל, את ערעורו של הכונס.

אלא שכץ לא עשה כן, ובשל חוב השותפות לבנק, פעל הבנק למימוש המשכנתאות על שתי הדירות, ואלו נמכרו במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

לאור זאת, טען כץ כי יש לייחס לרפפורט אשם תורם.

כץ עצמו הלין על התנהגותו של הבנק שסירב לבטל את המשכנתא בתנאים שהוצעו לו, ובית המשפט המחוזי קיבל את טענתו ומתח בפסק דינו ביקורת על התנהלות הבנק (ע"א 1157/00 בבית משפט זה).

...

על דרך העקרון, אני מקבל טענתו של רפפורט.

סוף דבר 45.

אני מחייב את הנתבע מס'1 (כץ) ואת הנתבעת מס' 9 (השותפות), ביחד ולחוד, לשלם לתובע הסכומים הבאים: (1) בגין מכירת הדירה בנתניה: סך 470,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 15.9.93, ובנכוי סך 199,643 ₪ במועד קבלת החזר מס השבח בפועל (לאחר הנכוי, יש "להריץ" על יתרת הסכום את הריבית והפרשי ההצמדה).

לפיכך, ביקש הבנק לפתוח בהליכי הוצל"פ נגד הלווים, לשם מימוש המשכנתא, אך כאשר עיין בנסח הרישום של הדירה בספרי המקרקעין, נדהם להיווכח, כי המשכנתא שנרשמה לטובתו בוטלה, וזכויות הלווים בדירה הועברו לצד שלישי-גב' נדז'דה גובנוב ("הקונה") הבנק ערך בירור נמרץ בלישכת רישום המקרקעין, ממנו עלה, כי המשכנתא שהיתה רשומה לטובתו בוטלה, על יסוד בקשה מזויפת לביטול, שהוגשה באמצעות נתבעת 4-עו"ד טניה אובניק (להלן: עו"ד אובניק).

דיוננו יתמקד בשאלות הבאות: האם הנתבעים או מי מהם חבים חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובע? האם הנתבעים או מי מהם התרשלו כלפי התובע? האם קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק הנטען? האם קיים אשם תורם של הבנק? האם הנתבעים חבים חובת זהירות מושגית וקונקרטית 1.

מחדליו של הבנק לא גרמו ואף לא תרמו למחיקתה של המשכנתא.

...

בנסיבות אלה, אני קובעת, כי עו"ד אובניק נושאת ב-25% מהאחריות לנזק, ואילו המדינה נושאת ב-75% הימנו.

איני מקבלת טענתו של התובע, כי יש לחייב את הנתבעים בתשלום ריבית פיגורים בגין ההלוואה, שכן הנתבעים לא ערבו לחיובים כלפי הבנק, ואין להטיל עליהם את האחריות לכך, שהחזרי ההלוואה נפסקו בשנת 95 או בסמוך לכך.

נוסיף על כך את העובדה, שהתביעה הוגשה רק בשנת 2001, למרות שלא היתה מניעה להגישה קודם לכן, ונגיע למסקנה שאין להטיל על הנתבעים את הנטל הכספי הכרוך בשיהוי זה. אני קובעת, איפוא, כי הנתבעים ישלמו לתובע את סכומה הנומינלי של ההלוואה בסך 165,000 ₪, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (7.1.01) ועד התשלום בפועל, כמקובל בכל תביעה כספית רגילה.