אשם תורם בהחלקה בעבודה עקב רצפה רטובה

בדיקת ההחלקה אליה מפנה המומחה בוצעה על משטח רטוב, כאשר אין טענה שהריצפה הייתה רטובה לעת התאונה.

שאלת האחריות לו קבלתי שהתובעת נפלה במקום לו טענה, הרי שיש כמה אפשרות: אם הומחש שאכן הריצוף שם אינו בטיחותי ומחליק מטבעו (להבדיל מ "ניתן ליפול עליו" שכן ניתן למעוד גם על משטח בטיחותי , למשל בתנועה לא טובה, הסתבכות רגליים וכיוצ"ב) – כי אז היה דין התביעה להיתקבל, ואף ללא אשם תורם.

היא אישרה התזה שהוצגה לה בחקירה נגדית, והיה בה משום תיקון מסוים לעדותה שמקודם, שהתאונה אכן לא ארעה ממש כשנכנסה לבניין, אלא אמנם בתחילת יום העבודה בשעה 08:00, אולם לאחר שנכנסה למטבח לקחת נענע, וכשחזרה משם – נפלה.

...

מיקום הנפילה – סיכום ומסקנה: התובעת נפלה אכן בסמיכות מקום לזה בו טענה שאירעה התאונה.

משעה שלא הומחשה התרשלות, דין התביעה לדחייה.

כאמור, אני דוחה את התביעה.

בת.א. (י-ם) 11198/07 עג'לוני נ' י' את א' ברמן בע"מ (פורסם ב"נבו" 22.4.2012), נקבע במקרה דומה, כך: "לפיכך, ומאחר וריצפה רטובה במקום עבודה מהוה 'סיכון בלתי רגיל' (ראו, לדוגמה, ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72 (1984)), הרי שעבר הנטל אל הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה, ובפרט להוכיח, אם כך היו פני הדברים, כי מצב דברים זה היה המצב הרגיל והראוי בזמן העבודה. לא למותר לציין כי אף לו היתה הנתבעת מנסה להוכיח טענה עובדתית מעין זו, או כל טענה עובדתית אחרת לפיה כך בוצעה העובדה במאפייה, עדיין נראה שהיה מקום לקבוע כי הנהגת שיטת עבודה המחייבת את העובדים לעבוד במקום בו הריצפה רטובה באופן תדיר מהוה בדרך כלל שיטת עבודה רשלנית. על המעביד מוטלת חובה מוגברת לשמור על בטיחותו של העובד, ולהבטיח כי שיטות העבודה נאותות ובטוחות. לעניין זה נקבע, פעמים רבות, כי 'על המעביד לנקוט את כל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימליים. בתוך כך, על המעביד לספק סביבת עבודה בטוחה, להגן על עובדיו מפני סיכונים המצויים במקום העבודה ובתהליך העבודה, להנהיג שיטות עבודה נאותות ולפקח על ביצוען' (ע"א 1815/09 סופריור כבלים בע"מ נ' אלבז, מיום 27.12.10, בפסקה 7 לפסק-הדין; והשוו ע"א 14/08 אלרחים נ' פלסטינר מיפעל אריזות פלאסטיות בקבוץ ניר אליהו, מיום 2.12.09, בפסקה 10 לפסק הדין; ע"א 9073/09 אסותא נ' שרף, מיום 14.6.11, בפיסקה 9 לפסק-הדין והאסמכתאות שם ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו נ' יאסין, מיום 31.8.11, בפיסקה 17 לפסק-הדין). עבודה המחייבת עובד לבצע עבודתו על גבי ריצפה רטובה חושפת את העובד להחלקה ופציעה, ולפיכך אינה עונה לסטאנדארט ההיתנהגות הסביר המצופה ממעביד." לעומת כל פסקי הדין המפורטים לעיל, פסה"ד אליו מפנה הנתבעת (ע"א 363/85 בוסקילה נ' בראף-קייטרינג בע"מ (פורסם ב"נבו" 18.3.1987)), איננו רלבאנטי, שכן עפ"י הקביעה העובדתית באותו מקרה, ההחלקה התרחשה לאחר שהריצפה התייבשה, מה שאיננו נכון למקרה דנן, שבו אין כל מחלוקת שהתובעת החליקה על הריצפה בעוד מתבצעת במקום עבודת שטיפה והרצפה רטובה.

כאמור בפסקי הדין הנ"ל על מנת שייוחס אשם תורם לעובד במקום עבודתו יש להראות אחד מן השניים, העובד הפעיל שיקול דעת עצמאי במהלך עבודתו או שפעל בדרך מסוכנת מתוך אלתור.

...

אין בידי לקבל טענה זו, שכן לגישתי נפלה שגגה בטיעוני הנתבעת בעניין זה. אמנם המומחה מטעם בית המשפט ציין כי חלה החמרה במצבה הרפואי של התובעת לאחר התאונה הנטענת, אך הוא ציין כי החמרה זו נובעת בין היתר מן התאונה הנוספת שאירעה לתובעת בחודש 3/2011 (ראה עמ' 11 לפרוט' הדיון), ומכאן שאין בסיס, לעת הזו, לקביעה לפיה חלה החמרה בנכות של התובעת עקב התאונה, וזאת במנותק מאירועים אחרים.

בהתאם אני דוחה את הטענה בעניין זה. סיכום סוף דבר, הפיצויים אותם פסקתי לתובעת מסתכמים בסכום של 102,270 ₪.

לאור האמור, אני מקבל את התביעה, ופוסק כי על הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בסך של 93,315 ₪.

מלבד התרשמותי מעדות התובע, ובהקשר ישיר להערתי האחרונה, במסמך הרפואי שתיעד את הטיפול הרפואי שקבל התובע לאחר פחות משעה מהתאונה צוין: "בזמן עבודתו כעובד מטבח, החליק על ריצפה רטובה ונחבל". כידוע, קיימת חשיבות ראייתית לדברים המתועדים במסמכים רפואיים ראשוניים, במיוחד כאלה שנערכים בסמוך לאחר קרות התאונה (ע"א 8388/99 הסנה, חברה לביטוח בע"מ נ' בן ארי, פ"ד נו(4) 689, 699 (2002); ת"א (מחוזי חיפה) 1130/05 אבו סבית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 10.4.2008); ראו גם ת"א (שלום קריות) פלוני נ' עירית נהריה (פורסם בנבו, 2.4.2018)).

בעיניין רמדה נדון מקרה בו טבח – שלא היה מופקד על עבודות הניקיון – החליק ונפל בשל שמן על הריצפה, בית המשפט ראה להטיל עליו אשם תורם בשיעור של 1/3.

...

גילו של התובע, מהות הפגיעה ממנה סבל ותוצאותיה; המגבלות בתנועות היד; הטיפולים הרפואיים שקיבל ובכלל זה הטיפול בבית החולים שכלל אשפוז וניתוח; הנכות הצמיתה שנקבעה ורכיביה; תקופת ההחלמה הקצרה יחסית – כל אלה מביאים אותי למסקנה שיש להעמיד את הנזק הלא ממוני על סך של 65,000 ₪ נכון להיום.

סבורני כי לגבי התקופה למן חזרת התובע לעבודה (7/15) ועד היום (60 חודשים), יש לפסוק לתובע פיצוי חלקי גלובלי בגין הפסד שכר ע"ס של 35,000 ₪.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות 1ו- 2 ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 202,678 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין, בצירוף שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 40,000 ₪, וכן הוצאות בסך של 5,000 ₪.

מבוא לפניי תביעת התובעת ילידת 1966, גרושה ואם לשני ילדים בגירים, בגין ניזקי גוף שנגרמו לה בתאונה שאירעה ביום 19.1.10 בעת שהחליקה לטענתה על ריצפה רטובה וחלקלקה בשל מים שדלפו מגג הבניין בו עבדה (להלן: "התאונה").

לחילופין, יש להטיל על התובעת אשם תורם בשיעור של 30% שכן הכירה את מקום התאונה, הלכה במקום קודם לכן והכירה את תנאי העבודה; · יש לחשב את בסיס שכרה של התובעת על בסיס שכר של 6,300 ₪ שהנו ששכרה הממוצע בשנת 2009.

אין מחלוקת כי התובעת לא פוטרה מעבודתה בשל התאונה.

...

סבורני כי התובעת אינה פועלת להקטנת נזקיה וכי אי שובה למעגל העבודה לא נגרם בגין התאונה, אם כי יש להניח כי לתאונה השלכה על כושר עבודתה.

הפסד כושר השתכרות לעתיד סבורני כי נכון יהיה להעמיד את פוטנציאל שכרה של התובעת אלמלא התאונה על סך של 6,000 ₪ נכון למועד פסק הדין, בהתחשב בשכר שהשתכרה בשנים שלפני התאונה ובהיקף עבודותיה מאז התאונה שנגרם באופן חלקי בלבד בגין התאונה.

סוף דבר אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 112,364 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.6% כשסכומים אלו צמודים למדד ונושאי ריבית כחוק ממועד פסק-הדין ועד מועד התשלום בפועל.

נסיבות התאונה על פי הנטען בסעיף 4 לכתב התביעה הן: "ביום 8.2.17 בסביבות השעה 08:20 נפל התובע לאחר שהחליק בתוך מוסך סגול מאחר והרצפה הייתה רטובה בעקבות נזילת מים במיתקן מים הקרוב למקום הנפילה שהוא בתוך המוסך בין הליפטים. חשוב לציין שנזילת המים עם השמנים במוסך על ריצפה מקרמיקה מחליקה באופן מסוכן, דבר שגרם לנפילת וחבלה לתובע. לאחר שהחליק הוא קם והמשיך בעבודתו מאחר שסבר שפגיעתו קלה, אולם עם עבור הזמן התברר שפגיעתו קשה מאוד" .

לטענתו, אחריות הנתבע היא מוחלטת ואין להטיל אשם תורם על התובע, מנגד, טענו הנתבעות בסיכומיהם, כי נסיבות התאונה הנטענות, אינן מקימות חבות משפטית כלפי הנתבע.

...

אני סבורה כי, דבריו של התובע בעדותו מדברים בעד עצמם.

על כן, משלא ניתן לבסס חיוב על פי עדות יחידה ללא תוספת של עדות מחזקת, אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את נסיבות התאונה כפי גרסתו בכתב התביעה.

על כן, משלא עמד התובע בנטל להוכיח את נסיבות התאונה, ולא הוכיח קיומו של מפגע, שבגינו יש להטיל אחריות על הנתבעות – נדחית התביעה.