ארנונה כללית במועצה אזורית משגב

שימוש בקרקע והגדרתה כ"רחוב" בשאלת השמוש בקרקע, פרסה המערערת יריעה רחבה הנוגעת לפרשנות צווי הארנונה ופקודת העיריות (סעיף 269; ראו ע"א 1666/04 הנסון מוצרי מחצבה (ישראל) בע"מ נ' מועצה אזורית משגב (לא פורסם)).

שנית, את "הודאת" המשיבה ביססה המערערת על הודעת העירעור של המשיבה בהליך אחר (עמ"נ (חיפה) 412/04 מועצה אזורית מטה אשר נ' מילוטל בע"מ (לא פורסם)); אך מקריאת האמור שם, דומה כי המשיבה לא הודתה בעצם קיומה של הפליה כללית, אלא אך בכך שבעקבות פסק הדין מילוטל היה מקום להחיל את עקרונותיו באופן גורף יותר על כלל הנישומים.

...

סיכומו של דבר, אציע כי הערעור יתקבל חלקית – כמפורט בפסקה כ"ד מעלה.

המשיבה תשלם שכר טרחתם של באי כוח המערערת בסך 15,000 ₪.

חברי מציע ליתן כבר עתה הוראה על השבה חלקית – ובעניין זה סבור אני, כמו חברתי השופטת ארבל, כי אין מקום היום להקדים את ההכרעה בדיון הנוסף.

סעיף 4(א) לתקנות ההסדרים (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 1998), התשנ"ח-1997 (להלן: תקנות ההסדרים לשנת 1998) קובע: "מועצה לא תשנה סוג, סיווג או תת סיווג של נכס בשנת הכספים 1998, באופן המשפיע על סכום הארנונה המוטל בשל הנכס לפי תקנות אלה, אולם רשאית היא לשנות סיווג נכס אם בפועל השתנה השמוש בו." סעיפים דומים קבועים בתקנות ההסדרים שהותקנו בשנים השונות.

כפי שציינה השופטת ארבל בפרשת הנסון: "…החל משנת 1994 הוכנס שינוי בהגדרת המונח 'תעשיה' בתקנות ההסדרים: ''תעשיה' – לרבות מפעלי בניה ומחצבות'. לשונה הברורה של הגדרה זו אינה משאירה פתח לפרשנות אחרת. מחוקק המשנה הבהיר כי למרות שיכול הדבר להשתמע אחרת, יש לסווג את המחצבות כ'תעשיה'" (ע"א 1666/04 הנסון מוצרי מחצבה (ישראל) בע"מ נ' מועצה אזורית משגב (טרם פורסם, 3.9.06) (להלן: פרשת הנסון)).

...

קבלת גישת המחצבה תאפשר חיוב של מחצבות במועצה בתעריף של "קרקע תפוסה" וחיוב של מחצבות ברשות מקומית שונה בתעריף של "תעשיה". לסיכום, השינויים שביצעה המועצה בצווי המיסים שלה היו כחוק, ולא היוו שינוי סיווג האסור על פי הדין.

דין הטענה להידחות.

נוכח כל האמור לעיל, אציע לחברי לקבל את ערעור המועצה, לבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא ולקבוע כי צווי הארנונה של המשיבה לשנים 1997 ואילך בכל הנוגע לסיווגם של נכסים מסוג מחצבות והתעריפים המושתים עליהם תקפים.

בבית המשפט העליון ע"א 1666/04 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערת: הנסון מוצרי מחצבה (ישראל) בע"מ נ ג ד המשיבה: מועצה אזורית משגב ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 18.12.03 בת.א. 1293/01 שניתן על ידי כבוד השופטת ג' (דה-ליאו) לוי תאריך הישיבה: כ' בכסלו תשס"ו (21.12.05) בשם המערערת: עו"ד י' הלוי בשם המשיבה: עו"ד י' קורין, עו"ד ר' אייזנברג ][]פסק דין

כך גם מתייחסת אליהם תקנה 3 לתקנות ההסדרים, הקובעת: בנין, קרקע תפוסה ואדמה חקלאית מועצה רשאית להטיל ארנונה כללית - (1) לגבי בנין - לכל מטר ריבוע, בהיתחשב עם סוג הבנין, שימושו והמקום שבו הוא נמצא; (2) לגבי קרקע תפוסה - לכל מטר ריבוע בהיתחשב עם המקום שבו היא נימצאת, או השמוש בה, או בשני המבחנים כאחד; (3) לגבי אדמה חקלאית - לכל מטר ריבוע או דונם בהיתחשב עם השמוש בה. במסגרת "אבות החיוב בארנונה" נקבעו בתקנות סוגי נכסים בהתאם לשימוש בהם, ולכל סוג נכס נקבע סכום מיזערי וסכום מירבי להטלת ארנונה.

...

אני סבורה כי דין הטענה להידחות, וזאת מבלי לדון בשאלה האם נכנס המקרה שבפנינו לגדר סעיף 3(א)(2) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976.

גם אם נראה את המחלוקת העיקרית שבין הצדדים כמחלוקת בדבר סיווג הנכס, אני סבורה כי מקרה זה מצדיק דיון בערכאות משפטיות כבר בשלב הבירור הראשוני, וזאת בשל השאלה העקרונית אותה הוא מעורר (ראו רע"א 10643/02 חבס ח.צ.פיתוח (1993) בע"מ נ' עיריית הרצליה (לא פורסם, 14.5.06); ע"א 2064/02 תשלובת ח.אלוני בע"מ נ' עיריית נשר, פ"ד נט(1) 111 (2004)).

מכל מקום, דין הערעור להידחות מטעמים אחרים אותם אמנה להלן.

עם זאת, אני סבורה כי החלוקה לאבות החיוב בארנונה אינה הכרחית בכל מקרה ומקרה ויש להשתמש בה אך כנקודת מוצא פרשנית.

בפני ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר לעניין קביעת ארנונה כללית שליד המועצה האזורית משגב (להלן: ועדת הערר), בנוגע לנכס מקרקעין המוחזק ע"י המערערת בתחום שיפוטה של המועצה האזורית משגב (להלן: המועצה).

...

לדעת המערערת אין לאפשר הטלת מס רטרואקטיבית, בין היתר, לאור הפגיעה בעקרון סופיות השומה.

נרשם במכתב "מוגשת בזה הודעת שומת ארנונה נוספת ביחס ליתרת הארנונה שלא שולמה". על אף שנדחתה טענת המערערת שבמכתבו זה הכיר המשיב במערערת כמחזיקה בנכס, תשמש ההודעה תימוכין לקביעתי שאין לאפשר למשיב להטיל על השותפות ו/או המערערת בגין הנכס חיוב בארנונה רטרואקטיבי.

אשר על כן הערעור מתקבל בחלקו באופן שדרישת המשיב לחייב את המערערת ו/או השותפות בארנונה לשנים 2001-1995 מתבטלת.

במסלול זה מוגבל הדיון לרשימה מפורטת של טענות שניתן להעלותן, כמפורט בסעיף 3(א) לחוק, הקובע כדלקמן: מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה: (1) הנכס שבשלו נידרש התשלום אינו מצוי באיזור כפי שנקבע בהודעת התשלום; (2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השמוש בו; (3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות; (4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנ"ג – שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס.

לכלל זה ולפיו נידרש הנישום לפנות רק למסלול המנהלי, כאשר מדובר בעיניין המצוי בסמכותו של מנהל הארנונה וועדות הערר מוכרים שני חריגים; האחד הקבוע בסעיף 3(ג) לחוק הערר ומאפשר לו להעלות טענה לפי סעיף 3(א) גם בפני בית המשפט, ברשות (בר"מ 7618/16 הנ"ל; רע"א 1809/07 עריית הרצליה נ' גיא לוי בע"מ, פסקה 7 (3/6/2008); עע"מ 2611/08 בנימין נ' עריית תל-אביב, פסקה 1 לפסק דינה של השופטת ארבל (5/5/2010)); והשני, חריג יציר הפסיקה, בגדריו נקבע כי כאשר השאלה הקונקרטית שלובה גם בשאלת בעלת חשיבות ציבורית רחבה, או כאשר המחלוקת היא בשאלה משפטית גרידא, שבה אין לבקורת המינהלית יתרון, רשאי בית המשפט לידון בטענות הנישום גם אם לא נקט בהליכי השגה וערר (עניין אספיאדה, פסקה 23 לפסק דינה של השופטת ברק- ארז; עע"מ 728/17 הנ"ל; ע"א 6971/93 עריית רמת-גן נ' קרשין, פ"ד נ(5) 478, 481 (1997); רע"א 10643/02‏ חבס ח.צ. פיתוח 1993 בע"מ נ' עריית הרצליה, פסקה 10 (14/5/2006); ע"א 1666/04 הנסון מוצרי מחצבה (ישראל) בע"מ נ' מועצה אזורית משגב, פסקה 7 (3/9/2006))).

...

דיון והכרעה כפי שאפרט להלן, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את בקשת העירייה, שכן דין בקשת האישור לסילוק על הסף.

מאחר שייתכנו מצבים עובדתיים שונים לגבי שטחים שבמחלוקת, שכל אחד מהם יחייב הכרעה בשאלה האם הוא כלול בהגדרת מרפסת, דומה כי מתחייבת המסקנה כי ההליך הייצוגי אינו הדרך היעילה וההוגנת להכריע במחלוקות.

סוף דבר לאור כל האמור, אני מקבל את הבקש ומורה על סילוק בקשת האישור על הסף.