ארנונה חבות בעל שליטה בחברה בהליך מקדמי

בכתב הגנתו פותח הנתבע את משנתו בשלל טענות מקדמיות: סילוק התביעה על הסף מאחר ובא כוח התובעת אינו מורשה.

עוד טענה התובעת כי הנתבע הנו מישתמט סדרתי מתשלומי ארנונה כאשר אף החזיק באמצעות חברה בשליטתו – נכס בחולון וגם שם לא שילם את תשלומי הארנונה בגין נכס זה. עוד טענה התובעת כי בית המשפט מנוע מלדון בטענות מנהליות הנוגעות לזהות המחזיק בנכס, שטח וכיו"ב וכי הסמכות לידון בטענות אלו הם מנהל הארנונה וועדת הערר בלבד.

כך, למשל, נאמר בסעיף 326 לפקודה, כי מי שחדל להיות בעלים או מחזיקו של נכס (ומשום כך, כמובן, אין ביכולתו לעשות שימוש בנכס), חבותו בתשלום ארנונה מסתיימת רק עם משלוח הודעה על כך לעירייה, ולא עם. חידלות הבעלות או החזקה בפועל.

הנתבע אף טרח להעביר את זכויות החברה, אשר באותה עת כבר החלה בהליכי הפרוק, לחברה אחרת בשליטתו וזאת כאמור בהסכם מיום 15.6.13 אשר דווח לתובעת רק בשנת 2016.

כאשר נישאל לאנטרס בהעברת הזכויות בחינם לחברה אחרת בשליטתו אמר: "משעה, משעה שההתרחשויות העסקיות השתנו בין החברות, לדוגמה שגיאו בר 92 ניכנסו, קיבלה, ניכנסו בעלי אופציה, חברות, חברות ענק לשיווק, קיבלו אופציה לרכוש מניות, כמו שזה לא בא לידי ביטוי בדוח רשם החברות, משום שכנראה אף אחד לא דיווח, טעות של עורכי הדין, אבל יש פסק דין של כבוד השופט,...השינוי, השינוי בעסקים, ברגע שאתה בונה את המערך העיסקי, אתה מהיום מתעסק עם א' ב' ג' ד', מה שיש, אתה אומר אני חדל מלהתעסק בדבר הזה, אני מעביר את זה למישהו אחר." (עמ' 87 בפרוטוקול שורות 24-32).

...

בפרק ב' לכתב הגנתו, חזר הנתבע חזור והדגש את כל האמור לעיל תוך ריבוי השימוש בטענות כי התובעת ואישיה התנהלו כלפיו במרמה ובהונאה, טענו טענות שווא, שיקרו בבית המשפט ופעלו בניגוד לחוק כאשר נטען מפיהם כי הוא בעלים של נכס מקרקעין והטילו עיקולים לפי פקודת מיסים גבייה.

כל האמור לעיל חל אף בעניינו של הנתבע כפי שפורט לעיל ומבססות את הצורך בהרמת מסך בינו לבין החברות שבשליטתו אשר החזיקו בנכס בתקופה הרלוונטית לתביעה.

אשר על כן, התביעה מתקבלת והנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 8,000 ₪.

עילת התביעה נגד הנתבע היא בהתאם לסעיף 8 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב), תשנ"ג-1992 (להלן: "חוק ההסדרים") וסעיף 119א לפקודת מס הכנסה, המקימים חבות של בעל השליטה בחברה, בחובות הארנונה של החברה, כאשר זו הפסיקה את פעילותה והיא אינה בעלת נכסים.

התובעת טוענת כאמור כי לאחר שנערך הליך של גילוי מסמכים בתיק והנתבע הציג מסמכים של החברה, לרבות דו"ח כספי לשנת 2014 ו- 2015, עולה בבירור כי הנתבע פעל להעלמת הכנסותיה של החברה.

בישיבה המקדמית שהתקיימה ביום 6.3.18 נישאל הנתבע האם הכנסות החברה מדמי שכירות של השכרת נכסים בשכירות משנה התקבלו בשיקים? הנתבע היתחמק ולא השיב על השאלה כלל.

...

לאור הראיות והעדויות הגעתי לכלל מסקנה, וכפי שעולה מהדו"ח הכספי של החברה לשנים 2014 ו-2015, כי לחברה היו הכנסות ואלו לא הופקדו בחשבון הבנק של החברה אלא נשארו – אם במזומנים בידיו של הנתבע ממש ואם בחשבונו הפרטי, והנתבע עשה בכספים כראות עיניו, שילם מע"מ עבור החברה ושכר לעובדים, כך לטענתו, בסכומים לא ידועים ולא ברורים וללא אסמכתה כלשהיא, וביתרת כספי הכנסות החברה עשה הנתבע שימוש לא ידוע, תוך העלמה של כספים אלו מאת נושי החברה וביניהם התובעת ומתוך מטרה להימנע מתשלום חוב החברה לתובעת.

אני מקבל אפוא את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת את חוב הארנונה בהתאם לעתירה המקורית שבכתב התביעה על סכום קצוב שהוגש בהוצאה לפועל ע"ס קרן חוב של 23,653 ₪ נכון ליום 11.9.16.

כמו כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪.

כל שנקבע בעתירה הוא כי נכון לאותה העת, התובעת אינה יכולה לנהל הליכי גבייה מינהליים נגד בעל השליטה וכי עליה לזנוח לשם כך את השדה המינהלי ולהוכיח את חבות בעל השליטה בהליך אזרחי, כפי שהיא עושה כעת.

אתחיל לידון בטענות המקדמיות שהועלו לפי סדרן, להלן: סילוק תביעה על הסף: ראשית, ייאמר, כי ההלכה הפסוקה עוד מקדמת דנא הכבירה מילים בעיניין טענות מקדמיות שיש בהן לסלק תביעה על הסף.

מתוך הוראות החוק לעיל, קבע ביהמ"ש בעתירה, כי על מנת שרשות מקומית תוכל לגבות חוב ארנונה של חברה מבעל השליטה בחברה, יש צורך בהתקיימות מספר תנאים: (1) החיוב הוא בגין נכס שאינו משמש למגורים.

...

מנגד, טוענת התובעת, כי יש לדחות את הבקשה ולקבל את התביעה.

תמצית טענות הצדדים: תמצית טענות המבקשים (הנתבעים): לטענת הנתבעים, יש לדחות את התביעה שהגישה העירייה על הסף, וזאת נוכח הטעמים הבאים: מעשה בית דין - כלפי הנתבע 2: לטענתם, במקרה דנן, מתקיים מעשה בית דין הן מכוח הכלל של השתק עילה והן מכוח הכלל של השתק פלוגתא.

יחד עם זאת, ייאמר בעניין זה, כי אין בידי לקבל את הטענה בדבר ביצוע תשלומים בתחילת שנת 2003 שלא ע"י הנתבעת 1, כראיה מפורשת לחילופי מחזיקים.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה על הסף מחמת התיישנות כנגד הנתבעים וכנגד הנתבע 2 אף מחמת מעשה בי-דין.

התובעת תשלם הוצאות לנתבעים בסך של 5,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ (כולל מע"מ).

רקע, השתלשלות ההליך והפלוגתה שבמחלוקת  הנתבע, יוסף סולטן, הוא בעל השליטה בחברה בשם קפה סולטן בע"מ. אין מחלוקת כי חברה זו שכרה נכס ברחוב המלך ג'ורג 41 בירושלים, וכן שלבקשת הנתבע נרשם חשבון הארנונה אצל הערייה על שם החברה.

יצוין שהדיון בתיק זה התעכב בעיקר עקב בקשות שונות שהגיש ב"כ הנתבע, לרבות הגשת כתב הגנה מתוקן ובקשה לצוו לאיתור חומרים ברשויות המס הנוגעים לעסק בניהולו, בקשת דחיה להגשת תצהירי עדות ראשית ובקשות דחיה לבצוע הליכים מקדמיים.

המסגרת הנורמאטיבית סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים קובע את חבותו האישית של בעל שליטה בחברה פרטית בגין חוב ארנונה, וזאת בכפוף להתקיימות התנאים שנקבעו בסעיף.

...

באיזון בין השיקולים אני קובע כי לגבי תקופה זו יישא החוב הפרשי ריבית והצמדה בהתאם להוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (ראו והשוו תא (י-ם) 57216-11-13‏ ‏ עירית ירושלים נ' יוסף ויורם חנויות הלבשה בע"מ, 3.7.2018, בפסקה 50, תא (י-ם) 21562-10-12‏ ‏עירית ירושלים נ' חביות ירושלים בע"מ, 19.7.2018, פסקאות 66,67).

לסיכום ולאור האמור התביעה מתקבלת ועל הנתבע לשלם לתובעת את חוב הארנונה שנפסק בהליך הנזכר בגובה 138,715 ₪, בצירוף הפרשי ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום 6.2.2012 ועד יום 12.7.2016 (מועד הגשת התביעה), וכן בתוספת ריבית והפרשי הצמדה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות מיום 12.7.2016 ועד מועד התשלום בפועל.

כמו כן אני מחייב את הנתבע לשאת בהוצאות האגרה בסך 5,108 ₪.

על מי מוטל הנטל להוכיח קיומם של נכסים עובר להפסקת פעילות החברה כתנאי מקדמי להכנס בגדריו של סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים על מנת שיועבר הנטל לבעל המניות כדי לפטור אותו מחבות? יש ממש בטענת הנתבע כי בעוד בתצהיר נציג התובעת מסר שהיו לחברה 2 רכבים הרי שבכתב התביעה נימסר כי לא היה לחברה רכוש וכי מדובר בהרחבת חזית.

על כן, היה מקום להגיש בקשה לתקן כתב תביעה (משכאשר בית המשפט הורה על מחיקת כותרת, ההליך עבר לסדר דין מהיר אולם רק לאחר שנחשפה לתצהירו הוגש תצהיר זה ולאחר שבית המשפט קבע בחודש מאי 2022 שיש ממש בטענת בעל השליטה כי תחילה יש להוכיח כי היו קיימים נכסים לחברה עובר להתפרקותה ואז תחול חזקת ההברחה והעברת הנטל אליו .

עיון בסעיף 8 (א) לחוק ההסדרים וסעיף 119 א (א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] אשר כותרתו גביית מס הנסיבות מיוחדות מלמדים כי מקום בו חברה מספיקה את פעילותה והותירה אחריה חוב ארנונה והתקיימו התנאים המנויים בסעיפים אלו קמה חזקה לפיה נכסי החברה הועברו לבעלי השליטה ללא תמורה ועל כן ניתן יהיה לגבות מהם את חוב המס אלא אם יעלה בידיהם לסתור זאת.

...

חיזוק למסקנה זו הגעתי גם נוכח האמור בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 לפיהן יש לחתור לחקר האמת ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך וחובת בעלי הדין ובאי כוחם לסייע לבית המשפט במוטל עליו, כמו גם לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית ולא לעשות שימוש לרעה בהליך השיפוטי שתוצאתו לשבשו ועל בית המשפט לאזן בין האינטרסים של אלה מול אלה (ראו תקנות 1-5 לתקנות).

משאני סבורה כי היה על התובעת להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה אולם גם הנתבע הגיש תצהיר מתוקן ללא בקשת רשות עת בהתאם לתקנות דהיום אין זכות אוטומטית כבעבר להגשת כתב הגנה מתוקן אלא בבקשת רשות, הרי שאין בידי לחייב מי מהצדדים לטובת רעהו משעולה כי הדבר נעשה בהסכמה, הלכה למעשה עת אף צד לא התנגד להתנהלות רעהו.

המזכירות תואיל להמציא את החלטתי לב"כ הצדדים.