ההבדל בין מס לאגרה הנו מהותי, שכן הרציונלים העומדים בבסיסם של תשלומי חובה אלה, הינם שונים.
זאת ועוד: "מס מוטל ללא כל זיקה לשירות, הניתן על-ידי הרשות המקומית. בכך טמון ההבדל הקובע והעיקרי שבין דמי השתתפות והיטל מחד גיסא לבין מס ממש מאידך גיסא" (ע"א 620/82, בעמ' 63).
לעניין זה ר' ע' שפיר, אגרות והיטלי פיתוח ברשויות המקומיות, כרך א', מהדורה שנייה, תשס"ה-2005, בעמ' 77-78:
"הנהנה והמוטב הדומינאנטי מהתקנתה של מערכת התשתית הוא בעל הזכויות בנכס, ועל כן, הוא שאמור לשאת בעלות מימונה, ולא זה המחזיק בו לתקופה קצובה. בכך נבדל החיוב באגרות ובהיטלי פיתוח מחיובים ומשתלומי חובה תקופתיים כגון ארנונה כללית, אגרת ביוב, אגרת צריכת מים ואגרת פינוי אשפה, המיועדים לתחזוקתן השוטפת של מערכות מוניציפליות..
...
גם מסיבה זו אין כל היגיון שישלמו התובעות לפי התעריף של "צריכה ביתית".
ס' 2 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 קובע כי "מונח שהוגדר בחיקוק-משמעו כהגדרתו והגדרה זו תחול גם על תקנות שהותקנו לפי אותו חיקוק, וכל צורה דקדוקית הנגזרת מהמונח תתפרש לפי אותה משמעות, הכל אם אין הוראה אחרת לעניין הנידון ואם אין בעניין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם אותה הגדרה." 31.
אינני מקבלת את ההבחנה הלשונית שנקבו בה הנתבעות.
הנני קובעת כי באשר לדירות המגורים בבתי האבות בהם מותקנים, או יותקנו מדי מים ליחידות הדיור או שניתן למדוד את צריכת המים שבהן בנפרד מהצריכה הכוללת – יש לסווג אותם ואת השטחים הנלווים להם כ"בית מגורים".
