ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין בדיון מהיר סמכות בית המשפט להאריך מועד

בבקשה נטען כי ההסכם הענפי לא חל על המבקש בהיותו מנהל פרויקטים ונוכח הוראות הסכם העבודה האישי שנחתם בין הצדדים (להלן – הסכם העבודה) לפיהן הסכם העבודה ממצה את זכויות הצדדים ו"לבתי המשפט ובתי הדין במחוז תל אביב-יפו תהא סמכות שיפוט ייחודית".

כפועל יוצא מכך קבע המחוקק, כי – בנגוד לפסק דין בהליך "רגיל" – פסק דין בהליך של דיון מהיר אינו מצמיח זכות ערעור, אלא הגשת ערעור כפופה לקבלת רשות (ראו: סעיפים 31(ב) ו – 31(ד), בהתאמה, לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969; השוו: סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובע כלל דומה לתקיפת פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות).

כפועל יוצא מתכלית ההליך נפסק כי "החלטה אחרת" של בית הדין במסגרת של תביעה המתבררת בדיון מהיר אינה ניתנת לערעור אלא בגדריו של ערעור על פסק הדין (ראו בין היתר: דב"ע (ארצי) נו/ 153 – 3 אילנה בן עזרא – מדינת ישראל, פד"ע לא 501 (1996); בר"ע (ארצי) 17172-04-16 פרץ - בטחון אזרחי ש.ק. בע"מ (22.6.2016); בר"ע (ארצי) 52188-11-20 azmera – בן ארוש (24.12.2020)).

כפי שנפסק לא אחת "אין להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת בקשה לרשות ערעור באמצעות הגשת בקשה לעיון חוזר" (רע"א 8766/16 אבו ע'אנם נ' נכסי רמלה 3 בע"מ. פסקה 8 (5.1.2017); בר"ע (ארצי) 49493-05-20 צאלח סלים – אלמוג ארז.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת ההחלטות וכלל חומר התיק הגעתי למסקנה לפיה דינה של בקשת רשות הערעור להימחק אף מבלי שאדרש לעמדת המשיבים.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נמחקת עקב האיחור בהגשתה.

המבקשת, אורן הסלע בניה והשקעות בע"מ (להלן: "המבקשת"), הגישה לבית משפט זה בקשה למינוי בורר שידון בעירעור על פסק ביניים שניתן ביום 9.8.2020 על-ידי הבורר, עוה"ד והשמאי אסא זוהר (להלן: "הבורר"), ולחלופין, בקשת רשות ערעור על פסק הביניים האמור.

הפ"ב 58830-05-20 - בקשה לביטול פסק בוררות חלקי מיום 17.2.2020 (שאושר בפסק הדין שניתן בהפ"ב 65522-02-20), שהוגשה על-ידי המבקשת, ביחד עם בקשה למתן ארכה להגשת הבקשה.

כפי שציינתי בהחלטתי בהפ"ב (מחוזי מרכז - לוד) 18268-04-17 פליינג פרודקשן בע"מ ואח' נ' הרוש (23.4.2017), "סבורה אני כי כשמדובר בבקשות בעינייני בוררות, טעמים של יעילות דיונית ומדיניות שיפוטית ראויה, מחייבים כי מקום בו הוגשה בקשה בעיניינו של הליך בוררות, כל בקשה נוספת בעיניינה של אותה בוררות תוגש לאותו בית משפט". ביסוד המדיניות השיפוטית הנוהגת בעינייני בוררות עומד הראציונאל של קידום וחיזוק הליך הבוררות כהליך יעיל ומהיר לפיתרון סכסוכים כמו גם הקלה בעומס המוטל על מערכת בתי המשפט (בש"א 2287/11 ד"ר ויינברג נ' רייסנר (9.5.2011)).

עובדת קיומם של הליכים משפטיים קודמים בעיניינו של הליך הבוררות שהתנהלו והוכרעו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו, לא צוינה זאת חרף העובדה שבמועד הגשת התובענה דנן, תובענה קודמת שהוגשה על-ידי המבקשת (הפ"ב 56105-05-20(מחוזי ת"א - יפו)), הייתה עדיין תלויה ועומדת (ראו החלטות כב' השופטת שבח, סג"נ, מימים 14.10.20 ו - 22.10.20, נספחים 7 ו - 8 לתגובת המשיבה).

מבלי להביע דיעה לגופם של דברים, נראה כי הגשת התובענה לבית משפט זה, כאשר בקשות קודמות בעיניינו של הליך הבוררות, נדונו והוכרעו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו, ובעת הגשת תובענה זו, תובענה קודמת שהוגשה על-ידי המבקשת עצמה עדיין הייתה עומדת ותלויה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו, מעלה חשש ל"פורום שופינג" ואינה מתיישבת עם היתנהלות דיונית תקינה וניהול הליכי משפט בתום לב. אשר לסמכות מקומית - מכוח תקנה 3 לתקנות סדרי הדין בעינייני בוררות, תשכ"ט - 1968, הסמכות המקומית לידון בתובענה נתונה הן לבית משפט זה נוכח כתובתה של המשיבה, הן לבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו, נוכח המקום שבו מיתנהלת הבוררות.

...

המשיבה, מ.ג.א.ד בנין והשקעות בע"מ (להלן: "המשיבה"), טענה כי דין הבקשה להידחות על הסף ולחלופין כי יש להעביר את הבקשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו, שבו מתנהלים הליכים משפטיים בין הצדדים בעניינה של הבוררות.

אין בידי לקבל את טענת המבקשת כי מכוח תניית השיפוט הייחודית שנקבעה בסעיף 63.3 להסכם הביצוע, הסמכות המקומית בכל הקשור להליכים שבין הצדדים מסורה אך ורק לבתי המשפט במחוז מרכז.

] בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' כדורי) בעמ"ת 8324-06-22 מיום 29.06.2022, בגדריו נדחה עירעורו של המבקש על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופטת ש' זוכוביצקי-אורי) בהמ"ש 8505-04-22 מיום 08.05.2022.

זאת, בגין נהיגה בדרך שאינה עירונית במהירות 140 קמ"ש באופן העולה על המהירות המותרת של 90 קמ"ש, בנגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות); וכן בשל נהיגה מעבר לשעות המותרות בחוק, בנגוד לתקנה 168(א)(2) לתקנות (עבירות אלו יכונו להלן: העבירה הראשונה ו-העבירה השנייה, בהתאמה).

בהמשך, ביום 20.03.2022, בוטל פסק דין זה בהסכמת הצדדים, והמבקש הורשע בשנית בהתאם להודאתו ובמסגרת הסדר טיעון בעבירה השנייה.

במסגרת פסק דינו ציין בית המשפט המחוזי, כי לבקשה להארכת מועד להשפט לא צורף תצהיר; כי לא היה מקום לאחד בין העבירות בדוח אחד ו"לפגוע באפשרות שעמדה למערער [המבקש – ח.כ.] שלא להתייצב לדיון בגין עבירת בררת המשפט, אלא לשלם את הקנס"; וכי העובדה שנפלה טעות מצדו של המבקש בהגשת בקשתו להשפט בגין העבירה הראשונה אינה מצדיקה להעתר לבקשתו.

סעיף 229(ח2) לחסד"פ מורה, כי "לא שילם אדם את הקנס, חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להשפט... יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בסעיף קטן (א) להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס...". בסמכותו של בית המשפט להעתר לבקשה להשפט שהוגשה באיחור ככל שקיימים "נימוקים מיוחדים" המצדיקים זאת (ראו: סעיף 230 לחסד"פ), אך כידוע: "על-מנת לשכנע את בית-המשפט כי יש עילה טובה לביטול פסק-הדין ולהניע את גלגלי המערכת השיפוטית מחדש, האפשרות האחת היא שהמבקש יראה כי יש נימוק של ממש לאי-התייצבותו לדיון. שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם ארעה בתום-לב, אינה יכולה להצדיק אי-הופעה לדיון [...] דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך-הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת-לב של הנאשם עצמו. עם זאת, כאמור, גם בנסיבות אלה, אם מוכיח המבקש – וזו האפשרות השנייה – שאי-העתרות לבקשתו עלולה לגרום עוות דין, דין בקשתו להיתקבל, לדוגמה אם לא התייצב נאשם למשפטו עקב שכחה גרידא, אולם מבקשתו עולה באופן חד-משמעי כי בתאריך שבו מיוחסת לו עבירת תנועה הוא לא שהה בתוך גבולות המדינה כלל. בנסיבות אלה החלטה שלא לבטל את פסק-הדין תיגרום למבקש עוות דין, שכן אין כל ספק כי דיון עינייני באישום היה מוביל למסקנה שיש לזכותו" (עניין איטליא, בפיסקה 8).

...

] בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' כדורי) בעמ"ת 8324-06-22 מיום 29.06.2022, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופטת ש' זוכוביצקי-אורי) בהמ"ש 8505-04-22 מיום 08.05.2022.

אף מעבר לצורך, דין הבקשה להידחות לגופה.

סעיף 229(ח2) לחסד"פ מורה, כי "לא שילם אדם את הקנס, חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להישפט... יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בסעיף קטן (א) להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס...". בסמכותו של בית המשפט להיעתר לבקשה להישפט שהוגשה באיחור ככל שקיימים "נימוקים מיוחדים" המצדיקים זאת (ראו: סעיף 230 לחסד"פ), אך כידוע: "על-מנת לשכנע את בית-המשפט כי יש עילה טובה לביטול פסק-הדין ולהניע את גלגלי המערכת השיפוטית מחדש, האפשרות האחת היא שהמבקש יראה כי יש נימוק של ממש לאי-התייצבותו לדיון. שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום-לב, אינה יכולה להצדיק אי-הופעה לדיון [...] דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך-הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת-לב של הנאשם עצמו. עם זאת, כאמור, גם בנסיבות אלה, אם מוכיח המבקש – וזו האפשרות השנייה – שאי-היעתרות לבקשתו עלולה לגרום עיוות דין, דין בקשתו להתקבל, לדוגמה אם לא התייצב נאשם למשפטו עקב שכחה גרידא, אולם מבקשתו עולה באופן חד-משמעי כי בתאריך שבו מיוחסת לו עבירת תנועה הוא לא שהה בתוך גבולות המדינה כלל. בנסיבות אלה החלטה שלא לבטל את פסק-הדין תגרום למבקש עיוות דין, שכן אין כל ספק כי דיון ענייני באישום היה מוביל למסקנה שיש לזכותו" (עניין איטליא, בפסקה 8).

שתי ערכאות נתנו דעתן לעניינו של המבקש ושתי ערכאות קבעו, כי אין חשש שיגרם לו עיוות דין, וכי הטעות של בא-כוחו דאז אינה מצדיקה להיעתר לבקשתו להארכת מועד להגשת בקשה להישפט.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

הרשמת אפרת קוקה לפני בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה תל-אביב מיום 28.8.2022 (ד"מ 39348-09-20; השופטת אסנת רובוביץ-ברכש ונציגי הציבור מר נגר מרדכי ומר יצחק קוגמן), בו התקבלה באופן חלקי תביעתו של המשיב לתשלום שכר עבודה וזכויות נוספות, והמבקשת חויבה לשלם לו שכר עבודה והחזר הוצאות נסיעה בסך 1,816.8‬ ש"ח, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית, פדיון חופשה בסך 78 ש"ח והוצאות משפט בסך 350 ש"ח. במסגרת פסק הדין, התקבלה טענתו של המשיב בדבר קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים בתקופה הרלוואנטית לתביעה (להלן: פסק הדין).

הבקשה להארכת מועד, אשר אינה מצויה בסמכותו של בית הדין האיזורי, לא טופלה על ידו.

המבקשת הכתירה את בקשתה כבקשה להארכת מועד להגשת "ערעור". עם זאת, משהבקשה מתייחסת לפסק דין שניתן בהליך של דיון מהיר ובהתאם להוראות הדין, נתייחס לבקשתה של המבקשת כבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין.

תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה מסמיכה את בית הדין או הרשם להאריך מועדים שנקבעו בחוק או בתקנות "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בית המשפט העליון קבע עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" כדלקמן: "...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו היתחולל ארוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובילבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הנתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה" (ע"א (עליון) 6842/00 ידידיה נ' קסט ואח', פ"ד נה(2) 904).

...

אף אם נניח כי המבקשת, שאינה מיוצגת, טעתה בהגשת הבקשה לבית הדין האזורי, שוכנעתי שבנסיבות העניין אין די בכך שהמבקשת הגישה את הבקשה לבית הדין האזורי בתוך המועד על מנת להיעתר לבקשה להארכת מועד, מטעמים אלה: ראשית, הגשת הבקשה לבית הדין האזורי ביום 18.9.2022 לא שללה את צפייתו של המשיב לסופיות ההליכים.

שכן, המבקשת לא טענה כי הביאה את הבקשה להארכת מועד לידיעת המשיב במסגרת המועדים הקבועים בדין להגשת בקשת רשות הערעור, ולא מצאנו בתיק בית הדין אינדיקציה להבאת הבקשה לידיעת המשיב בתוך המועד.

סוף דבר – הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור נדחית.

המערער הגיש היתנגדות לבצוע השטר ולאחר דיון בבית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ע' בר-טל), ניתנה החלטתו מיום 10.3.2020, שעל-פיה ניתנה למערער רשות להיתגונן ונקבע כי התובענה תתברר בסדר דין מהיר (תא"מ 53253-09-19).

במסגרתה טען, כי יש להעתר לבקשת הארכה להגשת עירעורו על החלטת הרשמת מיום 18.9.2022, מאחר שהאיחור בהגשתה נבע מטעותו, בכך שהגיש את העירעור אל בית המשפט העליון, חלף הגשתו אל ערכאה זו שבה מכהנת הרשמת.

לאחר שהמערער לא ערער על חיובו בתשלום אגרה ובהפקדת ערבון, לא שילם את האגרה ולא הפקיד ערבון עד המועד שנקבע לכך, קבע הרשם ביום 9.2.2022, כי העירעור יימחק מטעם זה. החלטה זו סיימה את ההליך ולפיכך הדרך להשיג עליה היא בהגשת ערעור אל בית המשפט העליון (בהתאם להוראת סעיף 96(א) בחוק בתי המשפט).

לפיכך הדרך להשיג על כך הייתה בהגשת ערעור על פסק הדין אל בית המשפט העליון (בהתאם לסעיף 96(א) בחוק בתי המשפט).

זאת ועוד, אפילו לא היה העירעור העקרי מסולק זה מכבר, ספק רב אם טעותו של המערער בהגשת בקשת רשות העירעור לבית המשפט העליון על ההחלטה הדוחה את בקשת הארכה, היא בגדר נימוק המצדיק מתן ארכה להגשת ערעור הרשם הנידון (ראו: בר"מ 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה (10.12.2013), כבוד השופט ע' פוגלמן, פסקות 11-7, בעיקר פסקה 10; ע"א 2719/19 עיזבון ח'טיב נ' מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל (6.1.2020)‏‏, כבוד הרשמת (כתוארה אז) שרית עבדיאן, פסקה 10).

זאת בהתאם לסמכות בית המשפט על-פי תקנה 138(א)(1) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שלפיה ניתן להורות כאמור, אם נמצא כי אין לערעור סיכוי להיתקבל.

...

בפסק דינו המפורט והמנומק קבע כי יש לקבל את תביעת המשיב תוך דחיית כלל טענותיו של המערער.

מסקנה זו אף מתחזקת מעת שנקבע בהסכם באופן מפורש כי ישנה אפשרות שתתקבל התראה מהרשויות בעניין הפעלת החנות במקלט.

לנוכח כל האמור נקבע כי על המערער לעמוד בהתחייבויותיו מכוח ההסכם שעליו חתם עם המשיב ובהתאם לכל וכאמור, תביעת המשיב נגד המערער התקבלה, תוך קביעה כי ההליך בלשכת ההוצאה לפועל למימוש ההמחאה יחודש.