ארגון עובדים שאינו הארגון היציג

אשר לזהות הצדדים – על פי סעיף 24(א)(2) לחוק נידרש שארגון העובדים יהיה כשיר מבחינה משפטית להיות צד להסכם קבוצי מיוחד בחוק הסכמים קבוציים; ארגון המורים אינו ארגון עובדים יציג בשירות המדינה, וכך נקבע בפסיקה עקבית של בית הדין לעבודה; לפיכך, נוכח העובדה כי ארגון המורים אינו ארגון יציג של עובדי הוראה בשירות המדינה, ולמערערים אין כל מעמד כצד להסכם קבוצי – לא מיתקיים מבחן זהות הצדדים.

...

בהליכים אלה, למרות שהועלו טענות סף על ידי המדינה והסתדרות המורים, ניתנו פסקי דין לגופם של דברים; בהתאם לפסיקה, הוכרה זכותו הלגיטימית של ארגון המורים לעתור לבית הדין בעניין זכויות הארגון וחבריו גם מכוח הסכם שהארגון אינו צד לו; ללא קשר לשאלת היציגות (שבה כאמור שגה בית הדין האזורי), ארגון המורים מהווה ארגון עובדים שדלתות בית הדין אמורות להיות פתוחות בפניו לכל הפחות בסוגיות הנוגעות לתנאי העסקתם של חבריו, עובדים פעילים או גמלאים; בהתאם לפסיקה [עס"ק (ארצי) 08 - 17 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – מלון כנען ספא קופת חולים מאוחדת (9.2.2011)] הפרשנות הנכונה של סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 (להלן – חוק בית הדין לעבודה או החוק) כוללת רק את היות הצד ארגון עובדים או מעסיק ולא כוללת גם את דרישת היציגות; בהתאם לפסיקה, יש לקבוע את הסמכות העניינית על פי המרכיב הדומיננטי המאפיין את המחלוקת ועל פי מהות העילה, ומבחנים אלה מובילים למסקנה חד משמעית כי מוקנית סמכות עניינית לבית הדין לעבודה; פסיקת בית הדין יוצרת מעגל שוטה, שכן מחד ארגון המורים והגמלאים אינם יכולים להגיש הליך משפטי ומאידך ארגון המורים גם אינו יכול להכריז על סכסוך עבודה, ובכך נפגעות זכויות ארגון המורים וזכויות החברים בו. ארגון המורים הוסיף וטען כי בית הדין האזורי שגה בכך שאפשר להסתדרות המורים להעלות את טענתה לסילוק על הסף, נוכח העובדה שבתגובתה המקורית הודתה בזכות ארגון המורים והגמלאים החברים בו לקבל את תקציב הרווחה במסגרת העמותה שהוקמה על פי דרישת משרד האוצר; לא היה מקום לדון בטענות לסילוק על הסף נוכח העובדה שהדיון כבר החל ואף קוים הליך גישור, וכן בשל התנהלות בחוסר תום לב של המדינה והסתדרות המורים.

לטעמנו, לא יכול להיות ספק כי נוכח זהות הצדדים – ארגוני העובדים והמעסיקה, ומהות המחלוקת – זכויות גמלאים הנובעות מהסכם קיבוצי וטענה לפגיעה בזכות ההתארגנות - הערכאה שבה יש לברר את חילוקי הדעות היא בית הדין לעבודה.

אשר להתאמת המחלוקת להתברר בהליך של סכסוך קיבוצי - בנסיבות הייחודיות של מערך יחסי העבודה במערכת החינוך, ועל פי אמות המידה שנקבעו בעניין תעש, שוכנענו כי יש מקום לבירור טענות אלה של ארגון המורים בהליך של בקשת צד בסכסוך קיבוצי, ולא היה מקום לסילוק על הסף של בקשת הצד שהגיש ארגון המורים.

כללו של דבר: בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הנדון, בהתחשב במערך יחסי העבודה הייחודי במערכת החינוך ובעילות בקשת הצד, שוכנענו כי לא היה מקום לסלק על הסף את בקשת הצד.

דיון והכרעה יובהר למען הפשטת הטיעון- כי אין חולק שהמבקשת אינה ארגון יציג ביחס לגננות ואף לא ביחס לעובדי הוראה בחינוך היסודי- אלא זוהי הסתדרות המורים.

...

באופן אחר התייחס שם כב' השופט פוליאק לסוגיה זה בקבעו: מכל האמור לעיל עולה, כי דין פסק דינו של בית הדין האזורי, אשר נעתר לבקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו המשיב הוא "ארגון עובדים", להתבטל.

אף שטרם בשלה העת לכך משטרם הוגשה הודעת המבקשת כאמור לעיל, ומשעסקינן בשלב זה בבקשה הכוללת גם בקשה למתן סעדים זמניים, מצאנו לנכון להוסיף את הדברים הבאים, וזאת בזהירות המתחייבת משעסקינן בבקשה גם לסעדים זמניים ומשטרם נשמעו חקירות לגופן של מחלוקות: כפי שעלה בבירור מהדיון שהתקיים בבקשה, חסרה תשתית עובדתית לביסוס טענות המבקשת.

סוף דבר- תודיע המבקשת כאמור בסעיף 24 לעיל והצדדים כאמור בסיפת ס' 25.

האם מוטלת על המעסיקה הנתבעת חובה לנכות משכרם של התובעים, שהם עובדיה, דמי חבר באירגון עובדים מוכר שבו הם חברים, ולהעבירם לאותו ארגון, אף שאותו ארגון אינו האירגון היציג בקרב עובדיה? התשתית העובדתית ומהלך ההיתדיינות הנתבעת הנה חברה המפעילה תחבורה ציבורית והיסעים במטרופולין תל אביב וסביבתה (להלן: המעסיקה).

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים לכאן ולכאן, הגענו לכלל מסקנה שהפרשנות הנכונה היא זו בה דוגלים התובעים, דהיינו שבנסיבות המקרה, ומבלי שיש בכך כדי לקבוע מסמרות ביחס לכל מקרה ומקרה, מוטלת היתה חובה על המעסיקה להעביר את דמי החבר של התובעים להסתדרות הלאומית.

פרשנות שכזו אינה תואמת, כך להבנתנו, את תכלית ההסדרים הקבועים בסעיפים 25(א)(3) ו- 25(א)(3ב) לחוק הגנת השכר, שהינם במפורש לעודד ולאפשר התארגנות עובדים, ולא לפגוע בה. למעשה, נדמה שאף שהמעסיקה הנתבעת מסכימה לכך, שכן היא עצמה טענה בסעיף 23 לסיכומיה כי "ברור... כי סעיף 25 לחוק הגנת השכר לא התכוון להוות דרך עוקפת כדי להימנע מתשלום דמי טיפול במסווה של חברות בארגון אחר". ונזכיר בקשר לכך את הטעם לאי-ניכוי דמי טיפול מקצועי ארגוני במקרה של חברות בארגון עובדים אחר, כפי שהובאו על ידי שר העבודה (דאז) יגאל אלון, כשהביא את הצעת החוק לקריאת ראשונה בכנסת, דברים שצוטטו בהסכמה בפסק דין עמית (שם): "תנאי לניכוי כמובן, שהעובד אינו חבר בשום ארגון עובדים. אם העובד מאורגן בארגון עובדים שאינו מוכר כארגון עובדים יציג על-פי החוק, יהיה פטור מתשלום דמי טיפול מקצועי-ארגוני, וזה מתוך עצם הערכה לעובד המוכן להתארגן". סוף דבר בקשת הצד מתקבלת, במובן זה שניתן צו הצהרתי שלפיו הנתבעת חייבת להעביר להסתדרות הלאומית את דמי החבר של התובעים 2 עד 9, וזאת רטרואקטיבית מהיום שבו הועברו אליה טפסי ההצטרפות ועד למועד סיום עבודתם אצלה, או סיום חברותם בהסתדרות הלאומית, לפי המוקדם.

הנתבעת תשלם לתובעת 1 הוצאות משפט בסך 10,000 ₪, בצירוף הפרשי וריבית מהיום.

בנסיבות, ובהינתן שהתובעים כולם היו מיוצגים על ידי התובעת 1, לא מצאנו לעשות צו נוסף להוצאות לטובתם.

יתר על כן, דמי החבר הועברו להסתדרות הלאומית שאינה צד להסכם הקבוצי הכללי ולפיכך, גם אם ההסכם הקבוצי הכללי היה חל על הנתבעת, על מנת להעביר את דמי החבר לאירגון עובדים שאינו האירגון היציג הייתה נידרשת הרשאה של התובע בכתב.

...

הנתבעת טוענת כי דין התביעה ברכיב זה להידחות על הסף משעה שמעולם לא שלמה לתובע או לכל עובד אחר בשורותיה תוספת מאמץ וזאת כפי שעולה בבירור מתלושי השכר של התובע במהלך כל תקופת עבודתו.

אשר על כן, התביעה ברכיב זה – נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה המזערי, כך שהנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: דמי מחלה בסך 367 ₪; דמי הבראה בסך 23 ₪ ; החזר ניכויים מהשכר בסך 3,445 ₪.

על פי לשון החוק, לא נידרש שהצדדים יהיו בפועל צדדים להסכם קבוצי מיוחד, אלא די בכך שהם "יכולים להיות צדדים להסכם קבוצי מיוחד ..". לטעמנו, על מנת שמבחן הצדדים יתקיים די בכך שהצד להליך הוא בגדר "ארגון עובדים" (על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה) ויש לו כשירות (גם אם תיאורטית בהיתחשב בכך שאינו האירגון היציג במועד הנתון) לחתום על הסכם קבוצי עם המעסיק, והוא אינו חייב להיות ארגון העובדים היציג במקום העבודה.

...

נקדים ונאמר כי אין בידינו לקבל את טענתו הגורפת של ארגון המורים שלפיה די בהיותו ארגון עובדים על מנת שדלתות בית הדין תהיינה פתוחות בפניו להגשת בקשת צד בסכסוך קיבוצי "לכל הפחות בסוגיות הנוגעות לתנאי העסקת של חבריו – עובדים פעילים או גמלאים". מקובלת עלינו טענת המדינה והסתדרות המורים כי ככלל, בעל דברו של המעסיק במימד הקיבוצי הוא ארגון העובדים היציג במקום העבודה (להצעה לגישה שונה ראו עידו עשת, "מודל הייצוג במשפט העבודה הקיבוצי – מגמות חדשות, משפטים מו (יולי 2017) 397). על כן, העובדה שעל פי סעיף 24(א)(2) רישא לחוק די בכשירות לחתום על הסכם קיבוצי מיוחד, והעובדה כי עילת בקשת הצד היא בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה על פי סעיף 24(א)(2) לחוק, אין משמעותה כי כל ארגון עובדים רשאי להגיש בקשת צד בסכסוך קיבוצי כנגד כל מעסיק בכל עניין שהוא הנוגע לחבריו או למקום העבודה עת הוא אינו הארגון היציג במקום העבודה.

לסיכום – בעובדה לבדה שההסתדרות הכללית אינה הארגון היציג במקום העבודה אין בה כשלעצמה כדי למנוע ממנה מהגשת בקשת צד בסכסוך קיבוצי.

בכל מקרה, הבקשה לסילוק על הסף של בקשת הצד, נדחית.

סוף דבר: מהנימוקים שפורטו לעיל, הננו מורים על עיכוב ההליכים בבקשת הצד עד למיצוי הבירור והטיפול בעניין הנדון על ידי ההסתדרות הלאומית, היא הארגון היציג במודיעין אזרחי.