הנתבעים טענו, כי באי המועדון הנם בעיקר סטודנטים מכל המגזרים ובהם דרוזים, בדואים, ערבים, אתיופים, ספרדים, אשכנזים וכל קשת האוכלוסיה במדינת ישראל ואין כל רלוואנטיות לצבע עורם של הבליינים.
וראה דברי ביהמ"ש בת"א (חי) 46945/05/10 סייאג ואח' נ. קיי יזמות אמנות הבילוי והפנאי בע"מ:
"על התובעים אם כן מוטל הנטל לשכנע כי הנתבעים מנעו את כניסתם למועדון על רקע צבע עורם המעיד על ארץ מוצאם או גזעם ודוק אין חלה על התובע החובה להוכיח כי הנתבעים נוקטים מדניות של אפליה שיטתית כנגד יוצאי עדות המזרח, או כאלה שחזותם מעידה על ארץ מוצאם, וכל שעל התובעים להוכיח על מנת שתקום אחת החזקות המנויות בחוק הוא, כי באותם מקרים, שבהם לא הותרה כניסתם למועדון, הופלו הם על רקע מוצאם ומראם החצוני, כפי שטוענים התובעים בענייננו".
במקרה דנן ובהתאם להסכמת הצדדים, לא הציג התובע כל עדות מטעמו.
...
השוטר אף הבהיר בעדותו:
"שאלנו את המאבטחים והם אמרו שהוא קילל אותם והתלהם. המאבטחים הם ממוצא צדלניקים והוא התבטא אליהם במילים לא יפות... ביררתי עם המאבטחים הם אמרו שהוא דיבר לא יפה וקצת שתוי והוא עושה פרובוקציה ולא כדאי שהוא ייכנס, לכן החלטנו שהוא לא ייכנס" (עמ' 6 שורות 6-7, 9-10 לפרוטוקול).
כך ראה לדוגמא ע"א 198/09 (מחוזי נצרת) סרור ואח' נ. חברת רזידנט מיוזיק בע"מ, שם קבע בית המשפט המחוזי כי לאחר שבית המשפט קמא הגיע למסקנה שהוכח כי היחידים שלא הורשו להיכנס היו תושבי קצרין בעוד שתושבי קיבוצים ומושבים כן הורשו, הרי שהמדובר בהפליה על רקע מקום מגורים.
כאמור במקרה דנן, לא הוצגה בפני כל עדות על פיה ניתן להגיע למסקנה כי כניסת התובע למועדון נמנעה על רקע צבע עורו ולפיכך, התביעה נדחית.
