אפליית גיל במכרז לתפקיד רופא מינהל התעופה האזרחית

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 5563-10-16 03 ינואר 2018 לפני: סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ נציג ציבור (עובדים) מר איסר באומל נציג ציבור (מעסיקים) מר גיל אלוני התובעת: זינאידה יעקובוב ת"ז: 306007840 ע"י ב"כ עוה"ד דוד מימון הנתבעים: 1. סאמר שרקייה ת"ז: 036922227 2. אתי ג'אדידי ת"ז: 011018009 3. נילי קנדוב ת"ז: 306007931 4. אורלי הררי ת"ז: 035837467 5. מדינת ישראל - דורות מרכז רפואי לשקום וגריאטריה 6. רחל רווה ת"ז: 08770349 7. אירית שחר ת"ז: 059615369 ע"י ב"כ עוה"ד יוסף מנסור ועו"ד אפרת סמואל, פרקליטות מחוז ת"א – אזרחי 8. הסתדרות האחים והאחיות ע"י ב"כ עוה"ד לנדאו, פרקליטות מחוז ת"א – אזרחי פסק דין

הנתבעת 5 הפלתה את התובעת, לא קידמה אותה ולא מינתה אותה לתפקיד סגנית אחראית מחלקה או ראש צוות משיקולים זרים, מטעמי אפליה וגיל.

רווה היטיבה לתאר את הפגיעה בחסרי ישע בעדותה בבית המשפט בכפר סבא: "האם איש שנימצא מונשם תלוי לגמרי בחסדי מישהו אחר, אפשר לסמוך על זה שהוא חוזר בו מדבריו בפתק, במיוחד כשאומרת לי הרופאה שהיא ניגשה אליו וביקשה ממנו לבטל את התלונה, כי חייה המקצועיים תלויים בכך? " (עמ' 42 לפ' שורות 5-3 לעדות רווה בביהמ"ש בכפר סבא).

גב' קרן כהן זכתה במיכרז בשנת 2014 כמפקחת על כל מחלקות המונשמים והיא מקבלת החלטות ניהוליות והיא אחראית, בין השאר, על קניית מנשמים למחלקות ולה קשר עם מנהלות המחלקה אולם לא הוכחו יחסי עבודה בין הנתבעת 4 לגב' כהן וניתן אישור הנציבות לעבודתן בבית החולים.

שיבוץ כאחראית משמרת נערך ע"י האחות האחראית במחלקה על פי דין (חוזר מינהל הסיעוד, צורף כנספח ד' לכתב ההגנה).

...

קל וחומר, עת שוכנענו כי התנהלות הנתבעות הייתה בתום לב. לא זו אף זו, התובעת מתנשאת על חבריה (נספח כ"ז לכתב ההגנה) לעבודה, כפי שהם העידו כך גם התרשמנו אנו: "ת. אותי היא לא מנצלת, היא מנצלת את הצוות שעובד אתה. את מי שהוא פחות ממנה, את מי שמפחד ממנה. אנשים מפחדים להתעמת אתה, אנשים מפחדים לדבר אתה." (עמ' 57 לפ' שורה 5 לעדות ג'דידי).

סוף דבר: התביעה נדחית במלואה.

התובעת תשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪ והוצאות משפט בסך 3,000 ₪.

עוד ציינה ב"כ גב' פריימן, כי "המבקש מעז לכתוב דבר לא נכון, שכאילו כבודו כבר הודיע לו שלא יחויב בהוצאות, והרי אין זה כך. כבודו רק רמז שידבר עם הצדדים הנוספים בשאלה זו" וכי גב' פריימן לא מעוניינת להיות מוצגת כמי שזכתה במיכרז או ניצלה מצו מניעה עקב גיל או מצב בריאות של המבקש.

במאמר מוסגר יצוין, כי ב"כ גב' פריימן ציינה בדיון (עמ' 4, שורות 9-11) "אני מבקשת הוצאות לגבי מרשתי. אם היינו שומעים שהוא מוחק את ההשגה שלו הייתי ממליצה למרשתי שלא לעמוד על הוצאות הישיבה היום. היות והמבקש מיתעקש על קבלת החלטה בעיניין, אני לא חושב שמרשתי צריכה לספוג ולממן מכיסה את ייצוגה". הרקע העובדתי העולה מהבקשה ומהתגובה: המבקש היתמודד במיכרז פנימי לתפקיד ראש שלוחת מצל"ח. בתאריך 30.6.16 היתקיימה וועדת בוחנים במסגרתה הוחלט למנות את גב' פריימן לתפקיד.

המבקש ציין, כי בקשת שינוי ההרכב הסתמכה על כך שההשגה על החלטת וועדת הבוחנים העמידה אותו באור שלילי מול הועדה שלדעתו הפלתה אותו בהחלטתה הבסיסית השגויה וכי יו"ד הוועדה, מר לוי יצחק הנו מנהל היחידה שלא הסתיר את דעתו לגבי זהות הזוכה במיכרז.

המבקש הוסיף, כי נוצרה תהום בינו לבין מר לוי יצחק ולגירסתו הוא ידע "שאצלו אני לא יכול לזכות". לגבי הבקשה לעיכוב המינוי ציין המבקש, כי בתאריך 11.7.17 הוא הודיע למנהל שלו, מר אינדלסט על כוונתו לצאת לחו"ל עד ליום 27.7.17 כאשר כרטיסי הטיסה נרכשו חודשיים לפני כן. מר אינדלסט נדהם מהודעת המבקש וציין, כי וועדת הבוחנים אמורה להיתכנס.

תאריך כנוס הוועדה נקבע ליום 18.7.17 וכאשר המבקש מסר, כי הוא זומן לרופא באותו מועד נימסר לו, כי לא ניתן לדחות את כנוס הועדה עקב כך. את התשובה לפיה נדחתה פניית המבקש לגבי הרכב הועדה, הוא קיבל יום לפני כנוס הועדה ולכן הוא לא יכול היה לפנות לביה"ד (עמ' 2, שורות 15-19).

שלישית, על בית הדין לבחון את מאזן הנוחות (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלה בבתי הדין לעבודה מכח תקנה 129 (1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991).

...

סוף דבר: נוכח כל האמור לא מצאנו כי יש מקום לקבל את בקשת המבקש למתן צו עשה זמני / צו מניעה זמני המעכב את מינויה של גב' פריימן לתפקיד עד להחלטת נציבות שירות המדינה בהשגה שהגיש המבקש.

מצאנו לחייב את המבקש בהוצאותיה של גב' פריימן למרות שלא צרף אותה כצד לבקשה.

אמנם ההחלטה לזימון גב' פריימן לדיון נעשתה ביוזמת ביה"ד, ברם לטעמנו היה על המבקש בעצמו לצרף את גב' פריימן כמשיבה בהליך מלכתחילה, שכן הסעד הזמני נוגע אליה.

]השופט ס' ג'ובראן: לפנינו עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה אשר דחה את העירעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב-יפו, וקבע כי אין לבטל את תוצאות המיכרז שנערך על ידי המשיבה 2, נציבות שירות המדינה (להלן: הנציבות), לתפקיד רופא מינהל התעופה האזרחית בנמל בן גוריון.

לבסוף מציינים העותרים כי הנציבות עצמה הכירה בסמכותה להעסיק עובדים מעל גיל 65 במסגרת המעגל הראשון של מדיניות "שני המעגלים". על כן משעה שהנציבות בנתה מיכרז פתוח למישרה בעלת מאפיינים ייחודיים אשר אינה מצדיקה הבחנה פנים גילאית, אין היא יכולה לאמץ מדיניות המפלה בין מועמדים מעל גיל 65 ומועמדים מתחת גיל 65.

שנית, בחינת המידתיות צריכה להתייחס למכלול קבוצות השויון המושפעות מהסדר "שני המעגלים". על כן יש להשוות את קבוצת המועמדים דוגמאת העותר שגילם מעל גיל פרישה לשתי קבוצות ייחוס – האחת הנה קבוצת המתמודדים שמתחת גיל פרישה, והשנייה, הנה קבוצת העובדים ברשות התעופה האזרחית אשר מחויבים בהגיעם לגיל פרישה לצאת לגימלאות.

...

לדידי אין במדיניות "שני המעגלים" משום חריגה ממתחם זה. סוף דבר, איני רואה מקום להתערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה נוכח עמידתו של מכרז "שני המעגלים" בנסיבות הנוכחיות, במבחן המידתיות ומשכך במבחן הביקורת השיפוטית.

לאור האמור, דין העתירה להידחות.

סבורני, ככל שנדקדק בעניין, כי אכן כך באשר למצב המשפטי.

הנשיא סטיב אדלר פתח דבר לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי בתל-אביב #_ftn1 אשר דחה את תביעתו של המערער לבטל את תוצאות המיכרז שנערך במהלך חודש יולי 2003, לתפקיד רופא מינהל התעופה האזרחית בנמל התעופה בן גוריון (להלן: המיכרז).

לטעמו של בית הדין קמא "קיימת אפליה מובנית באמירה כי בכל גיל זכאי אדם להציג מועמדותו למכרז, מול חובת הפרישה של עובד מדינה בגיל פרישה כאמור בחוק הגימלאות. ודאי כך, משנקבעה מדיניות שני המעגלים, המאפשרת אף למועמדים בגיל הפרישה להציג מועמדות ואף להכנס לתפקיד". לאמור, מדיניות שני המעגלים מקיימת, הלכה למעשה, את דרישת המידתיות.

...

לפיכך, דעתי היא שיש לקבל את הערעור ולבטל את המכרז שנערך בלא השתתפותו של המערער.

אחרית דבר - על דעת רוב חברי המותב, ובניגוד לדעתו החולקת של נציג הציבור מר שלמה גוברמן, הערעור נדחה.

אנו קובעים כי אין מקום לבטל את תוצאות המכרז שנערך במהלך חודש יולי 2003, לתפקיד רופא מינהל התעופה האזרחית בנמל התעופה בן גוריון (להלן: המכרז), משלא נפל בו פגם המצדיק את ביטולו.