אפליה מטעמי דת: פיצויים ודרכי סעד

מבלי לגרוע מחומרת הנזק הכלכלי, שניגרם לתובעים כתוצאה מאותה תפיסה משפטית מוטעית (ואשר לצורך תקונו פסקנו לתובעים כאמור פיצוי ממוני ניכר), לא מצאנו כי היתנהלותה של הנתבעת, שהתבססה על אותה תפיסה מוטעית, לוקה באותם סממנים משפילים ופוגעניים במיוחד, המאפיינים סוגי הפליה כגון הפליה על רקע מין, גזע, דת, גיל וכדומה.

כפי שציינו לעיל בפתח דיוננו בפרק זה, התובעים עצמם טענו בסיכומיהם בלשון רפה בלבד לעניין סעד האכיפה, ונכון שכך בהנתן כי דרך המלך בפיטורים שלא כדין איננה השבה לעבודה, כי אם תשלום פיצויים [ראה: ע"ע 215/03 נורית ענבר - ישום חברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים (פסה"ד מיום 6/11/03); ע"ע 300178/98 שופר סל – ביבס, פד"ע לו 481; ע"ע 300258/97 יהודית חנן - המועצה המקומית מנחמיה; עבודה ארצי, כרך לג(1), 31].

...

סוף דבר - אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, התוצאה היא שאנו קובעים כי הוראות ההסכמים שנחתמו בנתבעת, חלו על התובעים, וכי התובעים היו במעמד של "עובדים זמניים קבועים" על פיהם, למעט התובע אומרי אוברה שהיה במעמד זה עד לחודש אפריל 2009, שאז הועבר למעמד של "עובד קבוע". תביעותיהם של אותם תובעים שעתרו למענק רווחים – נדחות; תביעותיהם של אותם תובעים שעתרו ל"מענק פיצול"– מתקבלות; תביעותיהם של כלל התובעים ל"מענק הפרטה"– מתקבלות; תביעותיהם של אותם תובעים שעתרו ל"תגמול נופש" – מתקבלות וכן מתקבלות באופן חלקי תביעותיהם של תובעים אלו לפיצוי בגין נזק לא ממוני, אך תביעותיהם של שאר התובעים לפיצוי בגין נזק לא ממוני – נדחות; תביעותיהם של התובעים 1-4 לסעד האכיפה – נדחות, וכך גם תביעותיהם של התובעים 1-4 לפיצוי בגין נזק לא ממוני; תביעותיהם של התובעים 1-4 לפיצוי בגין נזק ממוני בשל הפגמים שנפלו בפיטוריהם – מתקבלות באופן חלקי.

כפעל יוצא מכל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים את הסכומים הנקובים בטבלה שלהלן, לצד שמו של כל תובע: א ב ג ד ה שם תובע מענק פיצול מענק הפרטה תגמול נופש פיצוי בגין נזק לא ממוני פיצוי בגין פיטורים שלא כדין 1 דביאן אלי 70,000 ₪ 25,251 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ משכורת קובעת אחת לפיצויי פיטורים 2 שי כהן 70,000 ₪ 34,979 ₪ 4,060 ₪ 5,000 ₪ משכורת קובעת אחת לפיצויי פיטורים 3 לדר משה 70,000 ₪ 24,625 ₪ 3,480 ₪ 5,000 ₪ 4 משכורות קובעות לפיצויי פיטורים 4 צוזמר מיכאל 70,000 ₪ 18,248 ₪ 1,160 ₪ 5,000 ₪ 4 משכורות קובעות לפיצויי פיטורים 5 אומרי אוברה 70,000 ₪ 25,022 ₪ 3,480 ₪ 5,000 ₪ 6 אליאב אקוקה 70,000 ₪ 27,105 ₪ 3,480 ₪ 5,000 ₪ 7 שלומי אקוקה 70,000 ₪ 16,050 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ 8 אייל יעקובוביץ 70,000 ₪ 12,955₪ 9 אלמוג לייב 70,000 ₪ 20,650 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ 10 איתי מיטב 70,000 ₪ 21,372 ₪ 1,160 5,000 ₪ 11 אסי סבג 70,000 ₪ 11,264 ₪ 12 גבי פוטישמן 70,000 ₪ 18,457 ₪ 1,160 ₪ 5,000 ₪ 13 ויטלי שפכט 70,000 ₪ 24,339 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ 14 אורי סיון 70,000 ₪ 32,509 ₪ 4,060 ₪ 5,000 ₪ 15 **** פינגרמן 5,843 ₪ 1,160 ₪ 5,000 ₪ 16 שחר די ולנסה 20,278 ₪ 1,160 ₪ 5,000 ₪ 17 חנן שוורצמן 19,957₪ 3,480 5,000 ₪ 18 סיון בן חמו 10,684 ₪ 19 אלעד ציפרוט 23,553 ₪ 3,480 ₪ 5,000 ₪ 20 טל וייסלר 70,000 ₪ 20,185 ₪ 1,160 ₪ 5,000 ₪ 21 רותם לוי 14,754 ₪ 22 מורן שור 11,219 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ 23 עדי דוד אללוף 21,793 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ 24 איתי ליבן 20,122 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ 25 יגאל ריף 24,120 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ 26 אפרים וינקלר 17,593 ₪ 3,480 ₪ 5,000 ₪ 27 נדב שלום גולן 7,004 ₪ 1,160 ₪ 5,000 ₪ 28 פבל ספירין 21,789 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ 29 גיל בילנקו 19,317 ₪ 2,320 ₪ 5,000 ₪ 30 יוסף והבי 36,032 ₪ 3,480 ₪ 5,000 ₪ 31 שאהין מהדי 28,761 ₪ 3,480 ₪ 5,000 ₪ הסכומים כאמור בעמודות א' ו-ב' לעיל, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 8.10.07 ועד לתשלום המלא בפועל; הסכומים כאמור בעמודות ג' ו-ד' לעיל, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.06 ועד לתשלום המלא בפועל; והסכומים כאמור בעמודה ה' לעיל, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.07 ועד לתשלום המלא בפועל.

בהינתן כי התובעים כולם יוצגו במאוחד בהליך זה, אנו מחייבים את הנתבעת לשאת בנוסף לסכומים כאמור לעיל, בהוצאות התובעים כולם בגין הליך זה בסכום כולל של 85,000 ש"ח, לתשלום בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיה, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בית הדין האיזורי קיבל את תביעתה של המשיבה כנגד המערערת בעילה של הפליה בקבלה לעבודה, בהיותה אשה, אם לילדים, המנהלת אורח חיים דתי, ופסק לה פיצוי כספי בשיעור של 50,000 ש"ח בגין נזק לא ממוני שניגרם לה (השופטת מיכל פריימן ונציגי הציבור מר זיאד אבו חבלה ומר מיכאל הואש; ס"ע 1867-06-11).

על יסוד כלל האמור קבע בית הדין כך: "לאור כל האמור, נוכח היתנהגות ואמירות הנתבעת, העובדה שהתובעת ענתה לדרישות התפקיד כפי שנקבעו על ידי הנתבעת, העידר הסבר סביר לדחיית מועמדות התובעת, והעובדה שמועמד אחר היתקבל לתפקיד, שוכנענו, כי הנתבעת לא קיבלה את התובעת לעבודה על רקע היותה אם לשלושה ילדים [כך במקור ר.ר.] ועל סמך הנחתה כי עקב היותה דתייה היא מבקשת להביא מספר רב של ילדים נוספים בהמשך. בכך הפרה הנתבעת את הוראות חוק שויון הזדמנויות בעבודה". אשר לסעד אותו תבעה נעמי.

לגישת החברה, הדבר מעיד על היתייחסות עניינית לנעמי ודוקא על העדר הפליה מחמת דת. דרישתו של בית הדין להציג תשתית ראייתית נרחבת אינה מתייחסת לעדותו של שמעון, לפיה בתפקיד זה הועסקו נשים ואמהות בעבר, ולכך שבתפקיד דומה מועסקים ארבעה עובדים בלבד.

עוד בפרשת עדנה חזין היתייחס בית הדין לחסימת דרכן של נשים בעבודה בציינו כי "עצם הפגיעה בשויון הסיכוי מהוים פגיעה בשויון ומהוים הפליה.... חסימת הדרך לתפקיד מסוים- פוגעת בכבודו של אדם באשר הוא אדם; סגירת הדרך בפני אשה באשר היא אשה פוגעת בכבודה כאדם עובד" (דב"ע (ארצי) לג/3-25 ועד אנשי צוות דיילי אויר - עדנה חזין, פד"ע ד' 365 (1973); וראו גם ע"ע (ארצי) 627/06 אורלי מורי - מ.ד.פ ילו בע"מ (26.3.08); להלן: פרשת אורלי מורי, פרשת שרון פלוטקין).

...

סוף דבר לא מצאנו מקום להתערב בקביעת בית הדין האזורי לפיה נעמי הופלתה בהליך קבלתה לעבודה מטעמים של הורות, ובהיותה דתית בהשקפת עולמה ובאורחות חייה.

גם לא מצאנו הצדקה להתערב בסכום הפיצוי שפסק לה בית הדין האזורי.

אשר על כן הערעור נדחה.

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האיזורי בבאר שבע (סגן הנשיאה אילן סופר ונציגות הציבור גב' רות סנקר וגב' שרית חן; סע"ש 21954-09-13) מיום 5.10.14, בו התקבלה תביעת המשיבה לפצוי מחמת אפליה מטעמי דת. בית הדין האיזורי קבע כי על המבקשת לשלם למשיבה פיצוי בגין הפרת חוק שויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 (להלן - חוק השויון) בסך של 75,000 ₪, פיצוי בגין פגמים שנפלו בהליך השימוע בסך של 4,000 ₪, והפרשי הודעה מוקדמת בסך של 560 ₪, והכל בצרוף הפרישי הצמדה וריבית החל מיום סיום עבודתה (10.3.13).

עוד הדגיש בית הדין כי גם אילו פיטורי המשיבה נעשו משיקולים עניינים, עדיין הייתה המשיבה זכאית לסעד לפי חוק השויון, שכן החיוב של מי שאינו יהודי לעבוד בשבת רק בשל דתו מהוה לכשעצמו פגיעה בתנאי עבודה ואפליה פסולה.

בהקשר זה אמנם נידרש דרך כלל טיעון מפורט יותר הנסמך על ראיות (לרבות תצהיר התומך בכך), ולא די בהמצאת תלושי שכר מתקופה קודמת, אך המשיבה לא סתרה את טענות המבקשת בקשר לכך, לא פירטה אם היא מועסקת כיום והיכן, ולכן נותר ספק בקשר לכך.

...

לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לעכב את ביצועו של פסק הדין באופן חלקי.

בהתחשב בשקלולם של סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, שוכנעתי כי יש לעכב את הסכום שנפסק בגין אפליה – היינו סך של 75,000 ₪ בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 10.3.13 - עד להכרעה בערעור, זאת בכפוף להפקדת סכום זה (או ערבות בנקאית בלתי מותנית בגובה הסכום הפסוק) בקופת בית הדין תוך 21 יום.

סוף דבר – הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת בחלקה, כמפורט בסעיף 10 סיפא לעיל.

יחודו הנו בעיצוב הכלים האופרטיביים העומדים לרשותו של נפגע הפליה בבקשו סעד מבית המשפט' בבואי לפסוק את הפצוי בגין עילת ההפליה, נילקחה בחשבון העובדה שהנתבעת פעלה בשרירות לב, ובכוחניות כאשר סירבה לאפשר לתובעת להוכיח את טענתה לפיה מחלתה אינה מידבקת.

לא נתקלתי בפסיקה במקרה דומה לענייננו, אשר בו נטלו הנתבעים, עוד בטרם הגשת התביעה, אחריות מלאה על הארוע, התנצלו ואף הביעו נכונות להיתנצל היתנצלות פומבית ולתקן את המעוות על דרך של עריכת ארוע חלופי או פיצוי כספי.

הגם שאיני סבורה כי יש בהכרח לגזור גזירה שווה בין פגיעה בשמו הטוב של אדם לבין הפלייתו עקב השתייכות דתית זו או אחרת, וברור שכל מקרה צריך להבחן לפי נסיבותיו, הרי שיש בכך כדי ללמדנו, כי גם לשיקולים אלו יש מקום בבוא בית המשפט לפסוק את הפצוי ההולם את נסיבות המקרה, וזאת גם כמתחייב מתכליותיו של חוק איסור הפלייה, שבהן גם חינוך והרתעה.

...

עיון במקרים שנדונו בפסיקה של הפרות של איסור ההפלייה הקבוע בחוק, מעלה, כי בתי המשפט פסקו סכומים משתנים, בהתחשב במכלול נסיבות המקרה, ותוך מתן הדעת, בין היתר, לשאלה אם מדובר היה במקרה חד פעמי או בהתנהלות שיטתית בבחינת מדיניות; למיהות הנתבעים, מניעיהם וחומרת התנהגותם; למידת הפגיעה בקורבן ועוצמתה, ועוד כיוצ"ב. כך, למשל, קבעה כב' השופטת ד"ר סורוקר בתא (ראשלצ) 1230/07/13 אבו סביט נ' ישראייר תעופה ותיירות בע"מ (21.9.15), אשר עסק בנוסעים אשר אחד מהם נדרש לרדת מהמטוס בטענה כי יש איסור להטיס 5 בני מיעוטים יחדיו : "כמובן, כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. בקביעת גובה הפיצוי ראוי להתחשב באופי ההתנהגות המפלה, בטיב הפגיעה בקרבן ההפליה ומידת עוצמתה, כמו גם בשיקולי הרתעה כלליים מפני התנהלות פוגענית ומשפילה. במקרה דנא, יש להתחשב בכוחן של החברות הנתבעות כלפי התובעים. כל אחד מהן החזיקה בעמדת מפתח בתחום השירות שהיא נותנת, וזאת מבלי שהיתה לתובעים חלופה על פניהן. העובדה שההתנהגות המפלה היתה מתואמת בין שתי הנתבעות מחזקת את חומרתה. ארוע ההפליה לא היה קצר, גרם לעיכוב בטיסה, והוביל להבכה והשפלה של התובעים בפני קהל נוסעים. והעיקר: דרישה להרחיק אדם ממקום או להדירו משירות על רקע מוצאו, ומבלי שהיתה לכך סיבה ענינית, פוגעת בזהות העצמית ובערך האנושי. היא מנוגדת לעקרונות היסוד של המשטר הדמוקרטי. מול שיקולים אלה יש לזכור כי כל התובעים טסו בסופו של דבר, ולא נגרם להם נזק מוחשי". בנסיבות אותו מקרה, מצא ביהמ"ש לפסוק לכל אחד מהתובעים פיצוי בסך 20,000-25,000 ₪.

לאחר ששקלתי את מידת הפגיעה בתובעת, את הרקע לעוולות ואת מכלול השיקולים עליהם עמדו בתי המשפט, כאמור לעיל, החלטתי להעמיד את הפיצוי לתובעת על פי סעיף 5(ב) לחוק איסור הפליה על סך 25,000 ₪".

סוף דבר, בהתחשב במכלול הנסיבות שפורטו לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים פיצויים בסך 10,000 ₪.

כל זאת לאור הכלל, לפיו כאשר מדובר בתביעה כספית המושתת על עילה נזיקית, הרי שלצורך הוכחת הנזק הנתבע, על התובע להוכיח, את הקפו ומידתו של הנזק שניגרם לו (תיחום הנזק), ובשלב השני, את שיעור הפיצויים לו הוא זכאי בגין הנזק שניגרם לו (כימות הנזק) (ר' ע"א 153/04 רבינוביץ נ' רוזנבוים, [פורסם בנבו] (6.2.2006)).

שכן עפ"י הפסיקה – "האפשרות להעריך את הנזק, גם אם מדובר בנזק שניתן לייחס לו ערך כספי מדויק, יכולה להעשות באמצעות מיגוון רחב של ראיות, כנגזרת של נסיבות העניין הספציפי – החל מחוות דעת מומחים השמים את הנזק; דרך קבלות; וכלה בעדויות אובייקטיביות אחרות של אדם שאיננו הניזוק עצמו (השוו למשל לע"א 294/92 דרוק נ' אליאסיאן, מז(3) 23, רע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ' אל סייד ספאלדין [פורסם בנבו] (10.09.2017)". כל מקרה צריך להבחן לאור נסיבותיו .

התובעים עמדו על כך שאין מדובר בתקיפת מדיניות ממשלתית, אלא בתביעה נזיקית ובלשונם כאמור "מעשה עשוי שגרם נזקים ישירים ופגיעה בזכויות התובעים (כגון הפרת חופש התנועה, אפליה וכו' וכן מחדלי תת הפירסום המופנה לאמצעי התיקשורת הנהוגים במיגזר החרדי... מחדלים שגרמו להגבלות על התובעים, פגיעה בזכויותיהם ואף בקשר סיבתי ברור וישיר להידבקותו של התובע 1 (באופן שהצריך הזקקות למחולל חמצן ואף אישפוז) ובני משפחתו בנגיף הקורונה), שהרי הפורום הנאות הוא בית משפט השלום שכן, הסעד המבוקש הנו העילה והסעדים המבוקשים הנם כספיים ולא סעדים מנהליים (לנוכח סכום התביעה בית משפט לתביעות קטנות)". עם זאת, כפי שיפורט להלן התובעים לא הוכיחו תביעתם כמתחייב.

שכן לטענתם, הסגר הוטל בפועל רק על חלק מהשכונה ובפרט ברחובות החרדיים, בעוד שברחובות החילוניים לא היו מחסומים כלל אותה עת. לפיכך, נטען הופרה כלפי התובעים זכות לפרטיות ואף "אפליית התובעים והתיוג שנכפה עליהם כחרדים המתגוררים באיזור חרדי של שכונת רוממה". התובעים הפנו לפסיקת בית משפט הנוגעת להפליה מחמת "קבוצה דתית" ולזכאות לתבוע את הרשות הציבורית בנזיקין בגין ההפרה של נורמה מתחום המשפט המנהלי.

...

לסיכום טענותיהם, צירפו התובעים בין היתר מסמך מדיניות מהמכון הישראלי לדמוקרטיה (מיום 26.3.20) שכותרתו: "חרדים לקורונה: התמודדות המגזר החרדי עם מגפת הקורונה והמלצות למדיניות". התובעים טוענים כי בהסתמך על מסמך העמדה, הציבור החרדי בהשוואה לציבור הכללי לא היה חשוף למידע ברשת, קיבל מידע חסר ומוגבל באמצעות העיתונות החרדית "שלא העמיקה בסכנות הצפויות מן הנגיף, המודעות בציבור החרדי לעומק המשבר ומצב החירום היתה נמוכה בהשוואה לאוכלוסיות אחרות פערי המידע הגיעו גם לרמות הגבוהות של מקבלי ההחלטות במגזר החרדי כפי שניתן היה לראות בסרטונים שיצאו מביתו של הרב קנייבסקי". עיון במסמך המדיניות שצורף על ידי התובעים, אכן מרחיב את הדעת ומעלה מספר סיבות כנטען במסמך "לאי הפנמת הדרישות של משרד הבריאות". בין היתר נמנים הטעמים: חשיבות ומרכזיות לימודי הקודש, הקפדה הלכתית, "סיבות הקשורות ביחס אל המדינה", פערי ידע ומידע.

עורכי המסמך ביקשו להביא לידיעת מקבלי ההחלטות "מאפיינים וחוזקות של המגזר החרדי" לרבות "רמת ציוד גבוהה... הפצת מידע... רמת אמון גבוהה בקהילה ואמון נמוך ברשויות". ומכאן הוצע כהמלצות מדיניות לפנות למנהיגי קהילות ורבנים מובילים בבקשה לסייע "בהעברת מסרים והגברת הציות של האוכלוסייה הנשמעת למרותם", שיתוף פעולה עם הרשויות לשם הפצת מידע עבור תושבי אותה רשות, הפצת תכנים "באמצעות קמפיין תקשורתי ייעודי". במסמך גם הומלץ "אכיפה, שיטור והרתעה... אמצעים אלה כוללים נוכחות מוגברת, אך גם קנסות במידת הצורך". יוצא אפוא שנספח ב' לסיכומי התובעים הוא מסמך המדיניות קובע ברורות, כי המידע הועבר לכלל הציבור, אך פערי ידע ומידע נוצרו גם בשל מאפיינים ייחודיים של המגזר.

מכל האמור התביעה נדחית.