אפליה מטעמי גיל במסגרת קבלה לעבודה

בע"ע (ארצי) 203/09 רשת הגנים של אגודת ישראל – שמחה בוסי (2.10.11) (להלן גם: "עניין רשת הגנים"), פירט בית הדין הארצי את הרקע והביטויים שונים להפליה מטעמי גיל, בהאי לישנא: "האיסור על הפליה מטעמי גיל הוסף לחוק השויון במסגרת חוק שויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 3), תשנ"ה-1995, ואולם הובהר בפסיקה, כי איסור ההפליה מן הטעמים השונים כפי שנקבעו בחוק, משקף ערכים חברתיים קיימים, וכי הוא מהוה "חוליה בהתפתחות תפיסתה של החברה הישראלית באשר לסייגים שונים של הפליה בעבודה לרבות הפליה מחמת גיל. ... החוק רק עיצב את תפיסות החברה בעיניין זה". הפליה מטעמי גיל אפשר שתבוא לידי ביטוי בתחנות שונות במהלך חיי העבודה.

(1) לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או הישתלמות מקצועית, או תשלום פצויי פיטורים - אם קבע המעסיק לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים; (2) לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו".

...

לאור האמור, נדחית התביעה לפיצוי בגין פגמים בהליך השימוע.

המסקנה המתבקשת היא, כי בנק דיסקונט נהג עם התובע בשרירות ובחוסר תום לב, עת פגע במקור פרנסה אפשרי שלו לאחר פיטוריו מן הבנק, ללא עילה ממשית ומבוססת.

סיכום סיכומו של דבר, התביעה מתקבלת באופן חלקי.

" על אפליה מחמת גיל בראי הפסיקה – בפסיקת בית הדין הארצי ובית המשפט העליון לאורך השנים נדונה פעמים רבות סוגיית האפליה מחמת גיל, וזאת במסגרת הזכות לשויון ועילות ההפליה הקבועות בחוק שויון הזדמנויות בעבודה.

] "מבחן המציאות מלמד, כי סוגיית ההפליה מחמת גיל מתגלה כתופעה הולכת וגוברת אשר עם הזמן תופסת מקום מרכזי יותר בשוק העבודה, כאשר עובדים מבוגרים סובלים מהפליה בעיקר בשלב הקבלה לעבודה ובשלב סיום העבודה. אין חולק כי יש ליתן לתופעה זו דגש מיוחד בימינו, לאור מגמת העלייה בתוחלת החיים הממוצעת וההתפתחות המדעית והטכנולוגית המאפשרת לאנשים לשמור על רמת בריאות טובה וכשירות לעבודה גם בגילאים שבעבר היו נחשבים למתקדמים ומצדיקים פרישה מעבודה.

...

] עם זאת, בא-כוח הנתבעת אף הצהיר לעניין זה בדיון המוקדם, כי "אני מבקש להכניס את חברת 'מיקרוגיל' ולו בשביל העובדה שאם ביום הימים יינתן פסק דין, הוא יצרך לצאת מקופה מסויימת. היה וחברת 'מיקרוגיל' יתפרקו, אנחנו לא נתחמק מתשלום על פי פסק דין בגלל שהתביעה הוגשה נגד חברת מחצבות כפר גלעדי.... שתי החברות הם של קיבוץ גלעדי, כך שבסופו של דבר אנחנו משתמשים במשאבי אנוש של שתי החברות"[footnoteRef:3].

] על כן, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי לאור הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ובגין נזק שאינו ממוני בסך של 40,000 ₪, אשר נראה לנו הולם בנסיבות המקרה.

] לסיכום לסיכום – התביעה מתקבלת ברובה הגדול, ועל הנתבעות לשלם לתובע, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים כמפורט להלן: השלמת פיצויי פיטורים בסך של 4,965.15 ₪.

לגבי הוצאות – הנתבעות תשלמנה בנוסף לתובע, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪, וכן שכר טרחת עורך-דין בסך של 7,500 ₪.

במסגרת כתב התביעה טען התובע כי הוא פוטר שלא כדין מעבודתו בנתבעת, וכי הוא זכאי לסעדים שבמשפט העבודה בגין כך. סכום התביעה הוא בסך של 1,003,840 ₪, והסעדים המבוקשים שעליהם נדון בפסק הדין הנם כדלקמן: פיצוי בגין שימוע לא כדין; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין; פיצוי בגין הפליה מחמת גיל; פיצוי בגין חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות; פיצוי בגין עוגמת נפש; פדיון ימי מחלה; פיצוי בגין פגיעה בפרטיות, וכן פדיון חופשה.

] "הפליה זו באה לידי ביטוי בהקשרים שונים, כגון בתנאי קבלה נוקשים, באפשרויות קידום מוגבלות ובגילאי פרישה מוקדמים. היא מבטאת לרוב את עיגונם של סטריאוטיפים באשר למיגבלות הגוף והרוח של האדם המבוגר. זאת, בלא שלדברים יהיה לרוב בסיס רציונלי או עינייני. הפליה זו פוגעת בכבוד האדם המופלה. הוא חש כי הוא נבחן על-פי גילו ולא על-פי כישוריו ויכולותיו... ההפליה פוגעת בחברה בכללותה. היא מנציחה דיעות קדומות והבחנות קבוצתיות שאבד עליהן הכלח. היא מוותרת על תרומתם, על יצירתיותם ועל יצרנותם של אנשים רבים בעלי ניסיון ויכולת. בשנים האחרונות גוברת ההכרה בחומרת פגיעתה של ההפליה מחמת גיל ובצורך לשנותה...". מהאמור לעיל עולה, כי בבואנו לבחון את טענת התובע בהליך שלפנינו ביחס לפיטורים שלא כדין, וזאת מחמת אפליה אסורה בשל פיטורים מחמת גיל, יש לבחון האם התובע הביא ראשית ראיה לכך שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטורים.

...

לגבי תביעת התובע כנגד הנתבע – משעה שנדחתה כלל תביעתו של התובע כנגד הנתבעת, אלא ברכיב אחד שלא יוחס לנתבע, דינה של התביעה כנגד הנתבע להידחות על כל רכיביה ובהתייחס לכל הטענות שהופנו על ידי התובע כנגד הנתבע.

בסיכומו של דבר, וכפי שפורט, נותח והוסבר בהרחבה במהלך פסק הדין, הוגשה בפנינו תביעה משמעותית, שכל הטענות בה נדחו, למעט חלק מזערי ביותר.

] [113: ראו סעיף 4 לתגובת הנתבעים מיום 2.12.2018 – "בתיקונים המבוקשים לתיקון הפרוטוקול אין כדי לשנות את תוכן הדברים או העדויות, ואין בתיקונים המבוקשים כדי להשפיע על מהות ההליך".] אשר על כן, ולאור כלל הנימוקים שבנדון, על התובע לשאת בהוצאות ובשכר טרחת ב"כ הנתבעים בגובה הסכום שנפסק לחובת הנתבעים לפי פסק דין זה, וכאשר בסופו של דבר, אף צד לא יצטרך לשלם לרעהו דבר.

תביעתו של התובע מבוססת על אפלייתו הנטענת על ידי הנתבעת מטעמי גיל וחוסר תום-לב בקבלה לעבודה.

" אפליה מחמת גיל בראי הפסיקה – בפסיקת בית הדין הארצי ובית המשפט העליון לאורך השנים נדונה פעמים רבות סוגיית האפליה מחמת גיל, וזאת במסגרת הזכות לשויון ועילות ההפליה הקבועות בחוק שויון הזדמנויות בעבודה.

...

מנגד, הנתבעת התכחשה לכלל טענות התובע וטענה כי דין התביעה להידחות במלואה.

הנתבעת טוענת, כך: - דין התביעה כנגדה להימחק על הסף, ובין היתר בשל היעדר עילה, היעדר יריבות וחוסר תום-לב משווע מצד התובע; - חלק ניכר מטענות כתב התביעה מופנות כנגד בא-כוח הנתבעת, שאינו בעל דין, ונדמה כי בא-כוח התובע הפך את הסכסוך ביניהם לסכסוך אישי, ויש להצטער על כך; - בהתנהלותה של הנתבעת לא נפלו כל כשלים, ובוודאי שלא כשלים חמורים, וכל מטרת טענותיו של התובע הן ליצור 'יש מאין' ולהוציא ממנה כספים שהתובע אינו זכאי להם, והכל מתוך חמדנות שאינה יודעת שובע; - במעמד החתימה על ההסכם עם התובע, ביום 25.6.2020, הובהר – הן לבנו והן לו – כי היא אינה מתחייבת לשבץ את התובע בעבודה, וכי שעות העבודה שהוא ישובץ בהן יהיו בהתאם לצורך, ואם הן יסופקו בפועל על ידי בית חולים רמב"ם; - השיחה הנטענת בין באי הכוח סולפה.

] לאור כך, אנו סבורים כי לכל היותר, התובע זכאי לפסיקת פיצוי לא ממוני מכוח הפרת הוראות חוק שוויון זכויות בעבודה, וכן פסיקת פיצוי מכוח הפרת הוראות חובת תום-הלב, בעת קבלתו לעבודה.

לשיטתנו, לאור כלל השיקולים שפירטנו דלעיל במהלך פסק הדין, ואף לאור סכומי ועילות כתב התביעה שנזנחו בחלקם, אנו סבורים כי התובע זכאי לפיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין ההפרה הראשונה, ולפיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין ההפרה השנייה, קרי – לסך של 20,000 ₪ במצטבר.

סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל בחלקה, ועל הנתבעת לשלם לתובע סך של 20,000 ₪ בגין הפרת חובת-תום הלב ובגין אפליה מחמת גיל.

" על אפליה מחמת גיל בראי הפסיקה – בפסיקת בית הדין הארצי ובית המשפט העליון לאורך השנים נדונה פעמים רבות סוגיית האפליה מחמת גיל, וזאת במסגרת הזכות לשויון ועילות ההפליה הקבועות בחוק שויון הזדמנויות בעבודה.

] "הפליה זו באה לידי ביטוי בהקשרים שונים, כגון בתנאי קבלה נוקשים, באפשרויות קידום מוגבלות ובגילאי פרישה מוקדמים. היא מבטאת לרוב את עיגונם של סטריאוטיפים באשר למיגבלות הגוף והרוח של האדם המבוגר. זאת, בלא שלדברים יהיה לרוב בסיס רציונלי או עינייני. הפליה זו פוגעת בכבוד האדם המופלה. הוא חש כי הוא נבחן על-פי גילו ולא על-פי כישוריו ויכולותיו... ההפליה פוגעת בחברה בכללותה. היא מנציחה דיעות קדומות והבחנות קבוצתיות שאבד עליהן הכלח. היא מוותרת על תרומתם, על יצירתיותם ועל יצרנותם של אנשים רבים בעלי ניסיון ויכולת. בשנים האחרונות גוברת ההכרה בחומרת פגיעתה של ההפליה מחמת גיל ובצורך לשנותה...". התשתית הנורמאטיבית ביחס לחובת השימוע, פיטורים שלא כדין והליכי סיום העסקה – הפסיקה דנה רבות במהותה של זכות השימוע כזכות הטיעון, אשר עומדת לכל אדם באשר הוא.

...

מנגד, הנתבעת התכחשה לכלל טענות התובעת, וטענה כי דין התביעה להידחות במלואה.

] "פיצוי בגין אי מתן אישור העסקה –סעיף 8 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות קובע, כי מעסיק ייתן לעובדו, בסיום העבודה, אישור בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי עבודה. הפרת סעיף 8 לחוק אינה מזכה בפיצוי כספי בגין אי מתן אישור העסקה, אלא קובעת קנס פלילי אשר אופן חישובו מעוגן בתקנות העבירות המנהליות (קנס מינהלי- אישור לעובד על תקופת עבודתו), תשס"ב-2002. החוק אינו מקנה סמכות לפסוק פיצוי כספי בהליך אזרחי בגין הפרת ההוראה ליתן אישור על תקופת ההעסקה. כך גם, ככל שהתובע מבקש פיצוי מכח הפרת חובה חקוקה, התובע לא הצביע על הנזק שנגרם לו כתוצאה מאי מתן אישור העסקה. לפיכך, התביעה לפיצוי בגין אי מתן אישור על תקופת העבודה נדחית." לסיכום – עילת התביעה למתן פיצוי בגין אי-מתן אישור על תקופת העסקה דינה להידחות במלואה.

סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, תביעתה של התובעת דינה להידחות במלואה, ביחס לכלל רכיבי התביעה.

על כן, אנו קובעים בזאת כי התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 5,000 ₪.