אפליה מגדרית בהכשרות המדינה

בתגובה מיום 14.5.2023 לבקשת ארכה שהגישו המשיבים, העלתה העותרת טענה נוספת, שלפיה במוצב שבו שרתה "הייתה אפליה מגדרית ברורה ברשום: הזכרים כולם, ללא יוצא מהכלל, נרשמו על תקן שאפשר להם אוטומאטית ליהנות ממלגת 'ממדים ללימודים' בעוד שהנקבות ששרתו חלק נרשמו כזכאיות למלגת 'ממדים ללימודים' וחלק נרשמו כאילו שרתו במוצב עורפי יותר – למרות שזה לא היה המצב בפועל". עוד צוין כי בבואה לממש את זכאותה למלגה גילתה העותרת כי המשיבים "רשמו כי מילאה תפקיד אחר ובמקום אחר – וזאת מאחר וה'תקן' הרישמי לא אפשר לרשום את השרות הצבאי האמתי", כלשונה.

בהתאם, שיקול הדעת המוקנה לצה"ל בכל הנוגע להחלטות מקצועיות ובפרט החלטות שעניינן השמת כוח אדם, שיבוץ והכשרה של חיילים – הוא רחב, והקף ההתערבות בו הוא מצומצם ומוגבל למקרים קצוניים של סטייה מכללי מינהל תקין, פגיעה באמות מידה של המשפט הצבורי, ופגיעה בזכויות אדם (ראו: בג"ץ 8939/22 קליין נ' מפקד מיטב, פסקה 6 (6.6.2023); בג"ץ 6641/22 מוזס נ' צבא הגנה לישראל, פסקה 10 (12.12.2022); בג"ץ 9628/03 צרפתי נ' ראש אכ"א, פסקה 14 (7.3.2006)).

גם לגופם של דברים, לא מצאנו כי נפלה טעות ברשומי המשיבים ביחס לאופי שרותה הצבאי של העותרת, וזאת מבלי להפחית מהאתגרים שעמם התמודדה במסגרת התפקיד, מהצטיינותה ומתרומתה לבטחון המדינה.

...

המשיבים עומדים על כך כי העתירה הוגשה בחלוף כ-3 שנים ממועד שחרורה של העותרת משירות צבאי, ודי בכך כדי להצדיק את דחייתה מחמת שיהוי; זאת משהעותרת התמהמהה בפניותיה למשיבים ולערכאות מבלי שניתן לכך כל הסבר, על אף שהנסיבות העומדות בבסיס העתירה היו ידועות לה במשך זמן רב. לטענת המשיבים, יש לדחות את העתירה על הסף גם בשל מתחם ההתערבות השיפוטית הצר שנוקט בית משפט זה בשיקול הדעת המוקנה לרשויות הצבא בנושאים מקצועיים, ובכלל זה באופן סיווגם של תפקידים מסוימים כתפקידי לחימה.

גם לגופם של דברים, לא מצאנו כי נפלה טעות ברישומי המשיבים ביחס לאופי שירותה הצבאי של העותרת, וזאת מבלי להפחית מהאתגרים שעימם התמודדה במסגרת התפקיד, מהצטיינותה ומתרומתה לביטחון המדינה.

אמנם העותרת הוצבה למשך מרבית שירותה באזור עוטף עזה והוגדרה כמי שמשרתת ב"רמת פעילות א+", אך בניגוד לטענתה אין בכך כדי להוביל למסקנה כי שירתה בתפקיד לחימה. זאת משום שהתואר "לוחם" וההטבות הנלוות לו, ניתנות לחיילים המשרתים ב"רמת פעילות א+" רק משעה שבנוסף לכך תפקידם הצבאי מוגדר כתפקיד לוחם. יצוין אגב כך, כי מהתגובה המקדמית מטעם המשיבים עולה כי העותרת נהנתה במהלך השירות מתוספת שכר המשולמת לחיילים המשרתים ב"רמת פעילות א+". על מנת שהתמונה לא תימצא חסרה, יובהר כי יש לדחות גם את טענת העותרת כנוסחה, שעניינה אפליה בין נשים לגברים.

סוף דבר העתירה נדחית.

לשם כך נביא את דברי גב' בן חיים כלשונם: "ש. למעשה כל העובדים שקבלו הרשאה היו חייבים להכנס לפנסיה התקציבית, המדינה ואת עושים מאמץ שזה יקרה. ת. נכון. ש. לגביי חמישה עובדים שלא ניכנסו למסלול הזה. נכון? ת. חמישה האלה ניכנסו לפנסיה התקציבית ב-1.1 וב-1.3. באוקטובר 2002 השתתפתי בכנס בירושלים, פנה אליי הממונה על הגימלאות בנציבות שירות המדינה, מר בוימל ובקש ממני לעשות הליך מסוים לגביי עובד אחד שהוא ידידו. ש. לפי מה שאנו יודעים החמישה האלה או אולי ארבעה, זה נכון שחמשת העובדים האלה בינואר-מרץ למעשה לא נקלטו במעמד של כתב מינוי אלא בוצע להם המשך היתקשרות? ת. לא. הם עברו לכתב מינוי ולפנסיה תקציבית עד אוקטובר או ראשית נובמבר. באוקטובר בהתאם לסיכום שהיה עם בוימל, אני דרשתי שמה שהוא רוצה שיכול על העובד האחד, יחול על כלל עובדי הסוכנות שהיו בתקן. הוא מאוד כעס עליי, עד היום הוא כועס עליי ודרשתי שיהיה דיון בלישכה המשפטית, כי פחדתי לבטל את ההרשאות, להוציא חוזה לא בסמכותי, לבטח עובדים בביטוח מנהלים, זה היה רק הסמכות של נציבות שירות המדינה. הם היו צריכים הכשרה של שלושה חודשים כדי שכתב המינוי שלהם יהיה בביטוח מנהלים ואז באמת היתקיים דיון בלישכה המשפטי בהישתתפות בוימל ומירי יוגב, עו"ד אורי כהן וקיבלתי את ברכת הדרך להודיע לעובדים על המהלך. שלחנו חוזה ל-40 העובדים שהיו בתקנים בכל הארץ, וביקשנו שיודיעו לנו בטבלה שבה יפורט גובה הפנסיה, השכר, טבלה שבוימל הכין. העובדים שענו לי מילאתי את שמם בטבלה עם הנתונים ושלחתי לבוימל והוא היה אמור לאשר לי עקרונית למי כדאי ולמי לא כדאי. הוא החזיר לי את הטבלה עם סימון של ארבעה עובדים, בסוף פנה גם אחד א' שטופל פרטנית מהיחידה של תמר והוא היה החמשי. כדי להעביר אותם כל עובד היה צריך ללכת לקרן ביטוח מנהלים, לעשות שם הסדר ולהביא לנו מכתב שלו שהוא מבקש לעבור ועם המסמכים האלה פניתי שוב לנציבות, פרטני לכל עובד, בוימל ומירי חתמו אישית על כל עובד ועובד, החזירו אליי ואז אני דחיתי את מועד ההרשאה לשלושה חודשים במקום 1.3 בכתב ידי מחוק, רשמתי 1.6. הוצאנו חוזה מיוחד לביטוח מנהלים ובתום השלושה חודשים הם קיבלו את כתב המינוי מ-1.6 ואז הם רצו בביטוח מנהלים בכתב המינוי. ש. כל ההליך הזה מתיי קרה. ת. באוקטובר הייתה השיחה, עד שגלגלנו את הניירת, בערך נובמבר דצמבר."(דגש ש.ש.) התובעת ניסתה לזקוף לגב' בן חיים היתנהגות לא תקינה, אולם מעדותה עולה ההפך הגמור.

גברים על פי גירסתה, הופלו לטובה מגדרית ולהם ניתנה היזדמנות זו. טענה זו סותרת עצמה שכן הגברים הם בעלי שכר יותר גבוה ותוחלת חיי עבודה יותר גבוהה ולכן אפלייתם לטובה אמורה לעלות למדינה יותר כסף.

...

בנסיבות אלה מצאנו כי לתובעת לא נגרמה עגמת נפש .ככל שנגרמה עגמת נפש היה זה לנתבעת ולעובדיה.

התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש נדחית אף היא .

סוף דבר התביעה נדחית גם מחמת התיישנות על פי חוק ההתיישנות ועל פי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, וכן נדחית התביעה לגופה על כל רכיביה.

המדינה הוסיפה ופירטה ביחס לטענה כי "אפליית נשים בשכר בשירות הצבורי אינה מעניינת את הממונה על השכר", אודות פעילות הממשלה לצימצום פערי שכר מיגדריים במיגזר הצבורי וגיבושן של תכניות בעיניין זה. ע"ע 7582-05-17 (ערעור החברה) ערעור החברה הוא כנגד שתי קביעותיו של בית הדין האיזורי.

שכר שונה בעד עבודה שוות ערך – האם ומתי האם ומתי יוכל מעסיק לקבוע שכר שונה לאישה וגבר שמבצעים עבודה שווה או שווה בעיקרה או שוות ערך? סעיף 6 לחוק קובע כי: "(א) אין בהוראות סעיף 2 כדי למנוע הפרש בשכר או בגמול אחר המתחייב מאופיה או ממהותה של העבודה הנדונה ובכלל זה תפוקת העבודה, איכות העבודה, הותק בעבודה, ההכשרה או ההשכלה, או מיקומו הגאוגרפי של מקום העבודה, והכל כשאין בכך משום אפליה מטעמי מין.

...

כמו כן, איננו מקבלים את טענת החברה כי דרישתה של גב' אלאשוילי להעסקה בהסכם קיבוצי מהווה פגיעה בשוויון.

בקשר לכך הטעימה החברה כי גב' אלאשוילי זכתה במכרז בחודש אפריל 2013 בעוד מועד כניסתו של מר שובל לתפקידו הנוכחי הוא מחודש אוקטובר 2011, כך שברי כי מדובר בפליטת קולמוס ואין מקום להענקת סעד זה, שכלל לא נתבע על ידה, ממועד מוקדם כל כך. למעשה, העובדת אינה חולקת על טענה זו במסגרת כתבי הטענות מטעמה, ואף באת כוח העובדות הסכימה לכך שהשוואת התנאים צריכה לחול רק מיום כניסתה של גב' אלאשוילי לתפקיד (ראו פרוטוקול הדיון מיום 17.7.19 עמ' 6 שו' 24-25), כך שבעניין זה מתקבל הערעור, והשוואת התנאים כפי שנקבעה על ידי בית הדין האזורי תחול מיום כניסתה של גב' אלאשוילי לתפקיד ואילך.

סוף דבר על דעת כלל חברי המותב נקבע כמפורט לעיל: ערעור העובדות מתקבל בחלקו.

חלף זאת, הגישה הנציבות את עמדתה אשר הגישה בע"ע (ארצי) 1809-05-17 מדינת ישראל - אתי אלאשוילי (15.8.19) (להלן - ענין אלאשוילי), לפיה תוספת אישית שעניינה שמירת שכר מתפקידו הקודם של העובד, באה בגדרי סעיף 6(א) לחוק ואינה מהוה אפליה על בסיס מגדר.

סעיף 6 לחוק – אשר כותרת השוליים שלו היא "הפרש שכר" - קובע כך: "(א)  אין בהוראות סעיף 2 כדי למנוע הפרש בשכר או בגמול אחר המתחייב מאופיה או ממהותה של העבודה הנדונה ובכלל זה תפוקת העבודה, איכות העבודה, הותק בעבודה, ההכשרה או ההשכלה, או מיקומו הגאוגרפי של מקום העבודה, והכל כשאין בכך משום אפליה מטעמי מין.

...

(ה) סוף דבר ערעור העובדת בנוגע לתשלום פיצויי הלנת פיצוי פיטורים מתקבל כך שסכום הפיצוי יעמוד על 35,000 ₪ (תוספת 20,000 ₪).

לפיכך, אני מסכים כי דין הערעור בנושא זה להידחות.

סוף דבר ערעור העובדת בנוגע לתשלום פיצויי הלנת פיצוי פיטורים מתקבל כך שסכום הפיצוי יעמוד על 35,000 ₪ (תוספת 20,000 ₪).

] איסור ההפליה, שהנו צידו האחר של השויון, הוכר אף הוא מימים ימימה כחלק מזכויות היסוד "שאינן כתובות עלי ספר", הנובעות במישרין "מאופייה של מדינתנו כמדינה דמוקרטית השוחרת חופש"[footnoteRef:5].

במסגרת זו הושמה תשומת לב מיוחדת להפלייתן של נשים, מתוך הכרה כי "האפליה המגדרית היא מהקשות בעוצמתה ובחומרה שיש לייחס לה" (ע"ע 1407/01 אורי פידלמן – מבטחים מוסד לביטוח סוצאלי של העובדים בע"מ, מיום 17.10.04).

(1) קבלה לעבודה; (2) תנאי עבודה; (3) קידום בעבודה; (4) הכשרה או הישתלמות מקצועית; (5) פיטורים או פצויי פיטורים; (6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה.

...

אולם, דברים אלה אך מחזקים את המסקנה בדבר פיטורין לאלתר, במקביל להמשך התשלום הכספי בפועל עד לסיום התקופה המוגנת – סוגיה שאליה כבר התייחסנו דלעיל בהרחבה.

] לאור כלל אלה, אנו סבורים כי התובעת זכאית לפיצוי בגין ראש נזק שאינו ממוני מכוח הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסך של 10,000 ₪.

סוף דבר לסיכום – התביעה מתקבלת, ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים, כדלקמן: - פיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין הפרת הוראות חוק עבודת נשים; - פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות; - פיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין.