שאלה דומה עלתה בפרשת לגאמי (עע (ארצי) 22802-04-16 הודיה שושנה לגאמי – בנק מזרחי טפחות (12.9.18)) ושם נקבע כי:
"כידוע, הסכם קבוצי אינו יכול לגבור על הוראת חוק, ואינו יכול לשמש בידי מעסיק כטענת הגנה מפני הפרה של הוראת דין שנועדה להשגת שויון (עניין קידר). לפיכך ככל שהבנק חושש (ואיננו מביעים עמדה בקשר לכך) כי ייטען נגדו כי המשך עבודה לאחר תום 36 חודשים, גם בנסיבות של היריון, מוביל באופן אוטומאטי למעמד של עובד קבוע, או ככל שהבנק חושש כי ייטען נגדו שהארכת תקופת ניסיון לנשים בהיריון יוצרת אפליה כלפי עובדים אחרים בניסיון שעבודתם מסתיימת בתום תקופת 36 החודשים - הדרך ליפתור זאת, לכאורה ומבלי לקבוע מסמרות, היא באמצעות תיקון ההסכמים הקבוציים, והבהרה במסגרתם כיצד יש לפעול בסיטואציה בה עובד מצוי בתקופה מוגנת מכוח חוק בעת סיומה של תקופת הניסיון.
...
משכך, אנו קובעים כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים בסך של 15,000 ₪.
אשר לפיצוי בגין פיטורים ללא שימוע – הגם שקיבלנו את טענת התובעת כי פיטוריה נעשו מבלי שהתקיים הליך של שימוע, והגם שסברנו כי היה והנתבעת היתה מזמנת את התובעת לשימוע כדין, ייתכן וחלק מהליקויים שהתגלו בהליך זה, הן מצד התובעת והן מצד הנתבעת, היו נמנעים, מצאנו כי בסופו של דבר, הנתבעת נהגה בהגינות עם התובעת וכי התובעת היא זו שהכשילה את המשך העבודה.
אחרית דבר
על יסוד כל האמור, תשלם הנתבעת לתובעת פיצוי בגין פיטורים ללא שימוע בסך של 15,000 ₪ ופיצוי בגין הפרת הוראות חוק עבודת נשים בסך של 15,000 ₪.
