עמדתנו שבנידון נשענת על הטעמים הבאים, כמפורט להלן –
המסקנה הראשונה – תביעתה של התובעת היתיישנה, ואף אין כל מקום להארכת מירוץ ההתיישנות;
המסקנה השניה – טענותיה של התובעת ביחס למכרז 1998 אינן רלוואנטיות לענייננו, ומשעה שבנושא זה ניתן פסק דין חלוט על ידי בית הדין הארצי לעבודה, עוד בשנת 2001;
המסקנה השלישית – בהיותה עובדת הוראה בחטיבה עליונה המועסקת בשלטון המקומי, חוקת העבודה אינה חלה על התובעת, והיא צריכה להיות מבוטחת בהסדר פנסיה צוברת – ולא בהסדר פנסיה תקציבית, כטענתה;
המסקנה הרביעית – תביעתה של התובעת אינה מבוססת על טענת אפליה.
]
ראשית, לא הבנו מה הקשר בין 'גילויה' של עובדת הוראה אחרת בבית הספר אשר משובצת בהסדר פנסיה תקציבית, לבין המועד שבו גילתה התובעת, לפי הנטען, את החוסר בתשלומים שבוצעו לה לפנסיה צוברת;
שנית, בעדותה אמרה התובעת, וביחס לאותה עובדת נטענת, כי היא בכלל עובדת בבית ספר יסודי, והיא מועסקת על ידי משרד החינוך[footnoteRef:20] – שלא כמו התובעת, שמועסקת בבית ספר תיכון, ומועסקת על ידי המועצה.
...
המועצה טוענת, מנגד, כדלקמן –
- טענות סף – דין התביעה להיות מסולקת על הסף מטעמי התיישנות, שיהוי והיעדר עילה;
- אשר להתיישנות – בהתאם להלכה הפסוקה המועד הקובע לתחילת מירוץ ההתיישנות הוא מועד ההצטרפות להסדר הפנסיה הצוברת, קרי חודש 9/1999.
על כן, אין כל מקום לדחיית מירוץ ההתיישנות;
- אשר לשיהוי – למועצה נגרם נזק ראייתי עקב נקיטת ההליך בשיהוי ניכר, בחלוף כעשרים שנים ומעלה ממועד תחילת עבודתה של התובעת, ומשעה שמשרדי המועצה הועברו למקום אחר, מסמכים נעלמו ככל הנראה, והוחלפו עובדים מאותה התקופה;
- התובעת ישבה במשך כל השנים בחיבוק ידיים, בידיעה מלאה כי היא מבוטחת במסלול של פנסיה צוברת, ונקיטת ההליך בשיהוי ניכר מהווה חוסר תום לב של ממש;
- לגופו של עניין – טענותיה של התובעת דינן להידחות גם ביחס לטענותיה לזכאות לפנסיה תקציבית, היות שהיא הפרישה לתובעת את הסכומים המתחייבים על פי דין.
באשר לטענת העסקה פיקטיבית שמעלה התובעת - הרי שלאור פסיקתו של בית הדין הארצי בעניין, אף אם התובעת היתה מוכיחה טענתה כי מדובר היה בהעסקה פיקטיבית של המועצה אשר במרוצת השנים העסיקה אותה לכאורה על ידי חברת כוח אדם אך בפועל היתה עובדת של המועצה, טענתה בדבר תחולת ההסדר הפנסיוני לגביה הייתה נדחית.
סוף דבר
לסיכום – לאור כלל האמור והמפורט לעיל, דין התביעה להידחות, ונדחית בקשתה של התובעת להכריז עליה כזכאית להיכלל בהסדר פנסיה תקציבית.
עם זאת, ולפנים משורת הדין, ובשל היות התובעת עובדת פעילה במועצה, אנו קובעים כי התובעת תישא בהוצאות המועצה בסך של 3,000 ₪ בלבד.
