אפליה בעבודה על בסיס מצב בריאותי

במסגרת הליך זה, עתר התובע לחיוב הנתבעת 1 והנתבעת 2 בפצוי בסך של 20,000 ₪ בגין אפליה מחמת מין, מכח הפרת חוק שויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988 (להלן – חוק שויון ההזדמנויות בעבודה); פיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין "דרישת ציון הפרופיל הרפואי של התובע בעת קבלתו לעבודה ובגין פיטוריו על רקע הפרופיל הרפואי ו/או מצבו הרפואי" (סעיף 32(ב) לכתב התביעה); פיצוי בסך של 5,038 ₪ בגין פיטורים שלא כדין וללא הליך של שימוע; וסך של 4,363 ₪ בגין השלמת התמורה לה היה זכאי על פי הסכם ההעסקה לחודש ימים.

מגרסה זו עולה כי התובע למעשה אינו יודע את סיבת פיטוריו וכי הוא מסיק, על בסיס העובדה שיתר העובדים שהתקבלו עמו לעבודה היו נשים, כי הוא פוטר מחמת מינו.

...

בנסיבות הללו, אני סבורה כי הסיכוי שהתובע יוכיח את זכאותו לפיצוי בגין אי עריכת שימוע (מקום בו הוא מודה שהוא עזב מיוזמתו) וכן בגין אי השלמת חודש עבודה (בהיעדר ראיה ממשית לכך שהובטח לתובע כי הוא יועסק חודש ימים) הוא נמוך באופן המצדיק את חיובו בהפקדת ערובה.

בחינת סיכויי ההליך מזה ויכולת התובע מזה, כשברקע קביעה שיפוטית בדבר הגשת עשרות תביעות אשר מרביתן נדחו והחלפת מקומות עבודה רבים, עובדות אשר כלל לא הוכחשו על ידי התובע, מובילה למסקנה כי בנסיבותיו של תיק זה לאור משקלם המצטבר של הדברים, יש לקבל את בקשת הנתבעת 2 ולהורות לתובע להפקיד ערובה.

גובה הערובה – בהתחשב בסכום התביעה ובשיעור ההוצאות הנפסקות בבתי הדין לעבודה ובשים לב לחשיבותה של זכות הגישה לערכאות, אני קובעת כי התובע יפקיד ערובה בסך 2,000 ₪ לצורך הבטחת הוצאות הנתבעת 1 בהליך זה. ככל שלא יופקד סכום הערובה תוך 30 יום – תימחק התביעה כנגד הנתבעת 1 ללא התראה נוספת.

ב. על בסיס התשובה לשאלה ב' לעיל, יציין המומחה האם המצב הרפואי כאמור בסעיף ב' לעיל היה כזה המצדיק העדרות מהעבודה בשל אחת החלופות של הגדרת המונח "שמירת הריון" הנזכרות לעיל בסעיף 58 לחוק.

עם זאת, נוכח העובדה שהנתבע הוסיף לבקשה מאמרים רפואיים שונים לביסוס טענותיו, הועברו אותם מאמרים להתייחסותו של המומחה, תוך השם דגש על שאלות ההבהרה הנוספות הבאות, והכל כדלקמן: המומחה מתבקש להבהיר, איזה משתי החלופות של הגדרת המונח "שמירת היריון" שבסעיף 58 לחוק מתקיימת בתובעת: האם זו שבסעיף 58(1) או זו בסעיף 58(2)? היינו האם ההעדרות מהעבודה נידרשת בשל המצב הרפואי הנובע מההריון ומסכן את האשה או את עוברה (הגדרת המונח בסעיף 58(1) לחוק) או שמא סוג העבודה, מקומה או אופן ביצועה מסכנים את האישה בשל היותה בהריון או את עוברה (הגדרת המונח בסעיף 58(2) לחוק).

המאמר השני SMFM של חברה "אם ועובר" מדגיש את הנושא של אישפוז נשים או השכבה בבית BED REST למשך תקופה ארוכה של נשים בסיכון להפלות או ללידה מוקדמת מתוך שיקול רפואי ששכיבה ממושכת מהוה סיכון רפואי כגון תופעות תרומבו-אמבוליות – תסחיפים בוורידים (לפעמים סיכון לחיים), השמנה יתר, הפרעות נפשיות משכיבה ממושכת ללא מעש, בנגוד לדיעה מקובלת בחלק של הקהילה הרפואית הנוהגים בגישה שמרנית.

...

בסיכומיה טוענת התובעת, בין היתר, כי לאור חוות דעת המומחה יש לקבל את התביעה.

בהינתן כי המומחה נתן מענה מספק לכל השאלות שהופנו אליו, יש לדחות את בקשת הנתבע למנות מומחה-יועץ נוסף.

על יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

אנו קובעים כי בתקופה בין 18.12.18 ובין 6.2.19 (כולל) מתקיימת בתובעת הגדרת המונח "שמירת הריון" שבסעיף 58(1) לחוק.

" סעיף 8 לנספח א' להסכם שעניינו "דמי מחלה" קובע כלהלן: "העובדת תהיה זכאית לתשלום דמי מחלה בהתאם להוראות חוק דמי מחלה, התשל"ו- 1976. במקרה של העדרות העובדת מעבודה עקב מחלה, העובדת תיידע את החברה על המחלה ביום ההעדרות הראשון, למעט אם העובדת אינה מסוגלת למסור הודעה כאמור בשל מצבה הרפואי, ובמצב זה ההודעה תמסר בהקדם האפשרי. הודעה כאמור, תתייחס בין היתר לתקופה המשוערת שבה העובדת לא תהיה מסוגלת לעבוד." ביום 19.1.2020 בשעה 14:50 עברה התובעת תאונת דרכים (ע' 8 ש' 24-30), בחזרה ממקום העבודה, אשר בעטיה שהתה בחופשת מחלה בת ארבעה ימים (ת/ב; ע' 1 לכתב התביעה; ת/סע' 10 לתצהיר).

טרם נבאר את מסקנתנו יצוין, כי אין מניעה עקרונית מצד מעסיק, ככל "שאין מדובר בהפליה על בסיס הטעמים האסורים המקובלים" להעניק תנאי שכר ועבודה שונים לעובדים, במקרה בו הם מבצעים אותה עבודה או שנתוניהם שוים, שכן אחרת הדבר יפגע בחופש ההיתקשרות וחופש החוזים באופן בלתי מידתי ואף עלול לפגוע בצורך להתאים את תנאי העבודה והשכר למציאות המשתנה, זאת מאחר שהנהגת שינויים תחייב את המעסיק להנהיג את השינוי באופן אחיד לכלל העובדים (עניין נגלר, סע' 55).

ואולם, לא ניתן להיתעלם מעמדת הנתבעת כי עבודה מהבית אינה פרס או הטבה (לא כל שכן פרס על עבודה לא טובה) אלא כורח נסיבות, כאשר לשיטת הראשונה, דוקא בדרך הילוכה, חרף העובדה שלא היתה מרוצה מתפקודה של התובעת, היא גילתה הבנה למצבה האישי של האחרונה ולא פיטרה אותה ולא קיצצה בהקף משרתה.

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו ושמענו את טיעוני הצדדים בעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להידחות.

דא עקא, כי בכתב ההגנה לא נטענו טענת קיזוז או טענת השבה, הגם שהדבר נזכר במכתב הדרישה עובר להגשת כתב התביעה, כמו גם בסעיף 26 לתצהירו של ירון, לפיו, "על התובעת לתבוע דמי פגיעה מביטוח לאומי עבור אותם ימים ואין זה מחובת המעסיק לשלם עבור אותם ימים". משכך, בקשת הנתבעת להשבה ו/או לקיזוז סכומים (ע' 19 ש' 17-21) בסך של 8,701 ₪ נדחית בזאת.

נוכח כללם של דברים, תביעת התובעת לתשלום בעד שכר עבודה בסך של 8,000 ₪ נדחית בזאת.

החל מחודש יוני 2019 מצויה התובעת בהיעדרות מטעמי בריאות כאשר מיום 26.7.20 הוכרה התובעת כמצויה באי כושר לעבודה והיא הופנתה לפרישה על בסיס רפואי.

כמו כן, ביום 13.5.20 הגישה התובעת בקשה לסעדים זמניים ובהם – להורות לנתבעות להצהיר כי אין בכוונתן לפטר את התובעת; להמנע מלפגוע בהקף עבודתה ושכרה; להורות על קיום ישיבה שבה יציעו לתובעת תפקיד ההולם את כישוריה ושיבוצה טרם תחילת שנת הלימודים תשפ"א; צו הצהרתי לפיו הנתבעת 1 מכירה במצבה הרפואי של התובעת ולא תצא במיכרז או תציב אדם אחר לתפקיד ההולם את מצבה וכישוריה.

תסכימי איתי שאם התובעת לא קיבלה בדיוק מה שהיא רוצה אבל בדיוק לפי התנאים המאוד ספציפיים שלה, נכון, מתוך תפיסה שהמערכת תמיד צריכה להתאים את עצמה אליה, התגובה היא מתעמרים בי, מפלים אותי, נכון, נכון, תוקפנות, נכון אני חוויתי זאת - את רואה בזה ילדותיות? את רואה בזה משהו שמתאים למערכת היררכית שבאתם לעבוד בצוותא? אני מכירה את האופי שהיא מתפרצת על כול דבר וניסינו באמת לא להכנס ולא להפריע, ולהשתדל באמת להיות לטובתה.

...

דא עקא, לא שוכנענו ש"הניהול הנוקשה" שהתובעת טענה שהנתבעת 2 נקטה בו הופנה כלפי התובעת בלבד ומתוך כוונה לפגוע ולהתעמר בתובעת דווקא.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, מהמארג הכולל שהוצג בפנינו, מצאנו כי לא זו בלבד שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את טענתה כי מי מהנתבעות או מטעמן נהג בה באופן של התנכלות תעסוקתית, אלא מצאנו שהנתבעת 2 אף נהגה כלפיה בסבלנות רבה, הכילה את התנהגותה החריגה ואף פעלה לסייע לה לשמור על היקף משרתה שלא יפגע, כל זאת כאשר התובעת מנגד מתנהלת בחוסר תום לב תוך הפרת אמון, בניגוד לנהלים ולכללים החלים עליה, תוך הפרת הוראות מפורשות שניתנו לה על ידי המנהלת, ובהתנהלות בניגוד למצופה ממורה האמורה להוות דמות חינוכית.

בנסיבות אלה, משמצאנו שאין יסוד לטענות ההתעמרות של התובעת וכן לתביעותיה הכספיות כמפורט בסעיף 37 לעיל, דין תביעת התובעת על כל רכיביה – להידחות.

הנתבע הורשע על בסיס הודאתו בעובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן, לפיהן – הנתבע הוא זה שיצר קשר עם אדם אחר, לאחר שראה שהאחר התכתב עם בת זוגו במועד כלשהוא כשנה קודם לכן, חבר לשלושה חברים ונסע ליפגוש באחר, שהיה עם התובע.

מעיון בתעודות הרפואיות הנ"ל ומשמיעת עדותו של התובע לפניי, עולה כי התובע שהה 47 ימים במחלה בשל מצבו הרפואי שנבע מהתקיפה, ועל כן אני רואה לנכון להעמיד את הפצוי על דרך האומדן בסך של 12,000 ש"ח. התובע לא צירף קבלות על ציוד הכושר שקנה.

פיצויים שכאלו נפסקים במקרים חריגים ביותר (ראו: ע"א 4576/08 בן-צבי נ' פרופ' היס (נבו 7.7.2011), רע"א 9670/07 פלונית נ' פלוני (נבו 6.7.2009)) וזאת כאשר מדובר במעשים מקוממים ונפשעים ביותר, כאשר אמת המידה הכללית לפסיקתם היא חומרת מעשיו של המזיק או פגיעה קשה בזכות חוקתיות כגון עבירות סחר בנשים, תקיפה של בת זוג, הפליה בעבודה על רקע דת או מין (ראו: ת"א (מחוזי ת"א) 2191/02 אלמונית נ' פלוני (נבו 8.3.2006); ע"א 140/00 אטינגר נ' החברה לשקום ופיתוח הרובע היהודי (נבו 15.3.2004)).

...

הפיצוי שנקבע במסגרת ההליך הפלילי הינו משמעותי, ואינו עונשי גרידא אלא לוקח בחשבון את נזקיו הפיזיים והנפשיים של התובע וכך נרשם בגזר הדין: "באשר לפיצוי, בניגוד לקנס, הלכה היא שאין להביא במגוון השיקולים את יכולתו הכלכלית של הנאשם [ע"פ 5761/05 מג'דלאוי נ' מדינת ישראל (24.7.2006, פורסם בנבו)]. ...רכיב כספי זה הוא בעל מאפיינים נזיקיים. יש בפיצוי משום קשר למידת החרטה ולקיחת אחריות שחש הנאשם על מעשיו המכוערים כלפי הקורבן. בהחלט ניתן לקבל אינדיקציה לנזק הכלכלי הישיר כפי העולה מתסקיר קורבן העבירה, ובוודאי שנזק זה אינו משקף את הנזק הנפשי שנגרם לו ואני סבור כי זהו אכן מקרה שבו יש לתת ביטוי משמעותי לפיצוי הקורבן. בשים לב לעוצמת הפגיעה בערכים המוגנים, היקף הנזק הכלכלי, פיזי ונפשי, אני אומד את היקף הפיצוי בסך של 30,000 ₪." (דגשים במקור ל.א.).

מכל האמור לעיל אני מוצאת כי יש מקום לנכות מהסכומים הנ"ל את הפיצוי העונשי שקיבל התובע בהליך הפלילי, בסך של 30,000 ש"ח. סה"כ ישלם איפוא הנתבע לתובע סך של 38,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבע ישלם לתובע, בנוסף, שכר טרחת עו"ד בסך של 7,547 ש"ח כולל מע"מ כחוק ואת אגרת בית המשפט.