אפליה במתן שירות לאדם עם מוגבלות

לאור כל אלו עתר התובע בכתב תביעתו למתן צו עשה אשר יורה לנתבעת לתקן את המחדלים בעיניין זכאות לקבלת שירות לא מפלה, דרך נגישה ומעבר נגיש, כדרישת התקנות; למתן צו עשה אשר יורה לנתבעת להדריך את עובדיה בעיניין חובתם והתנהלותם מול אנשים עם מוגבלות; ולפצוי בסך 50,000 ₪ בגין העוולה שנגרמה לו עקב המעשה והמחדל של הנתבעת.

...

בנסיבות העניין, מכיוון שמדובר, למעשה, בפיצוי בגין עגמת הנפש בלבד, בשל אי הנוחות כאמור אשר הייתה כרוכה בעיכוב קל ביותר במתן השירות, ובמקרה אחד בלבד שהוכח, כמפורט לעיל, אני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי מתון, סמלי, שאותו אני מעמידה על סכום של 5,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי בלבד.

הנתבעת תשלם לתובע 5,000 ₪, וכן הוצאות משפט בסך 1,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 1,755 ₪.

סעיף 19ו(א) לחוק מיפרט איסורי הפלייה וקובע בסעיף קטן (א) שמי שעיסוקו במתן שירותי צבורי, בהפעלת מקום צבורי או בהספקת מוצר לא יפלה אדם מחמת מוגבלותו באמצעות סרוב בכל אחד מאלה: א) לאפשר לו גישה למקום צבורי או לחלק ממנו; (ב) לתת לו שירות צבורי; (ג) לספק לו מוצר; (ד) לאפשר לו שימוש בשירות צבורי או הנאה משירות צבורי; כן קובע סעיף 19ו(ב) לחוק איסור לקבוע "תנאי שלא ממין הענין המונעים או המגבילים, במישרין או בעקיפין, שימוש בשירות צבורי או במקום צבורי, או הנאה משירות צבורי, ממקום צבורי או בהספקת מוצר". סעיף 19סה(א) לחוק קובע כי אם הוכיח תובע בהליך אזרחי לפי סעיף 19ו אחד מאלה, חזקה שהנתבע פעל בנגוד להוראות אותו סעיף, כל עוד לא הוכיח הנתבע אחרת: 1) הנתבע סרב לספק מוצר או שירות צבורי, מנע כניסה למקום צבורי או סרב לתת שירות במקום צבורי לאדם עם מוגבלות, לאחר שבירר פרטים הנוגעים למוגבלותו; (2) הנתבע סרב לספק מוצר או שירות צבורי, מנע כניסה למקום צבורי או סרב לתת שירות במקום צבורי, לאדם עם מוגבלות, ולא סרב או מנע כניסה כאמור, באותן נסיבות, למי שאינו אדם עם מוגבלות; (3) הנתבע היתנה הספקת מוצר או שירות צבורי, כניסה למקום צבורי או מתן שירות במקום צבורי, לאדם עם מוגבלות, בקיום תנאי אשר אינו נידרש ממי שאינו אדם עם מוגבלות.

...

עוד פסק בית המשפט "מצער בעיני כי המתלונן אשר נפצע במהלך שירותו הצבאי נאלץ להיחשף להתנהלות משפילה על לא עוול בכפו, וזאת משום שלנאשם רכב חדש המיוחד להסעות "איכותיות"או לחילופין, משום שהנאשם חווה תסכול או בעיה רפואית אשר לדבריו מנעה ממנו לסייע בידי המתלונן. כאמור, לא קיבלתי את גרסת הנאשם ולא מצאתי כל הצדקה להשארת המתלונן ללא מענה". בפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-197, נקבע בסעיף 42א(א) כי הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי.

משנשאל הנתבע מדוע לא פרס שמיכה שתאפשר לשים את כסא הגלגלים על המושב האחורי, טען לפתע כי כן הציע לתובע לפרוס שמיכה או מעיל על המושבים האחוריים על מנת שכיסא הגלגלים לא ישרוט את הריפוד, אלא שהתובע סירב להצעה זו. כך שבסופו של דבר לטענתו, הנתבע רצה להסיע את התובע אך התובע סירב (עמ' 24 שורות 13-26).

ראה גם ת"א (שלום אש') 53348-03-17 שמעון שגיא רפאל אסייג נ' אגד תעבורה בע"מ (18.12.2018) שם נקבע "חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח- 1998 קובע בסעיף 19 נא (ב) פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום של 50,000 ₪. פיצוי ללא הוכחת נזק, משמעותו, כי מהתובע נחסך הצורך להוכיח את נזקיו. לפיכך, אין מקום לפסוק פיצוי גם בגין הנזק הממשי שנגרם וגם את הפיצוי ללא הוכחת נזק." סוף דבר התובע ישלם לנתבע סך של 15,000 ₪, כאשר סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת כתב התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

יחד עם זאת, סעיף 19סו לחוק קובע, בין היתר, כי ההוראות בחוק אשר עוסקות בהפליה במתן שירות צבורי, בכניסה למקום צבורי ובהספקת מוצר צבורי, יחולו גם על הפליה של מי ש"נחשב אדם עם מוגבלות"; הגדרה אשר עשויה להיות רלוואנטית עבור נשא HIV, ככל שהוא סובל באופן חוזר ונשנה מתיוג שלילי בחברה, כאדם עם מוגבלות כהגדרתו בחוק.

...

שתי ערכאות בחנו את התשתית הראייתית בצורה עניינית וקבעו כי דין תביעתו של המבקש להידחות, בשל כך שהסירוב לקבלו לטיפול להסרת שיער לא נבע מהפליה, אלא מסיבות ענייניות ורלוונטיות.

הבקשה נדחית.

לתצהיר צורפו תיכתובת משפטיות שלאחר מעשה, וכן צורף תדפיס תיכתובות ווטספ של התובעת עם שירות הלקוחות של הרשת (SCOOP).

התובעת הופלתה במתן השרות על ידי הנתבעת מחמת היותה יהודיה חובשת כסוי ראש - קרי מחמת הדת והלאום שלה.

חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 קובע סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965: לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול - (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, היתנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעיסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו; לא ניתן לטעון שבמדינת ישראל פירסום עובדת היותו של אדם יהודי ופירסום עובדת היותה של אישה יהודיה ועטויה בכיסוי ראש כמנהגן של נשים יהודיות דתיות הם בבחינת פירסום העלול להשפיל אדם בעיני הבריות, לבזותו או לעמוד באיזה מהאפשרויות המנויות בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965.

...

בהתחשב בהתנהלות הדיונית מטעם התביעה, סבורני כי שכר טרחת עורך דין, בנסיבות זכייה בחלק 1/26 של הסכום הנתבע ובסכום ארבע ספרתי, צריך לעמוד על 10% בתוספת מע"מ מסכום הזכייה (גם בהיותו נמוך מהסכום הקבוע בפריט 1(א)(1) לתוספת לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000) - ובמקרה דנן: 585 ₪.

אל מול זכייתה הראויה של התובעת בסך של 5,000 ₪, נדחית יתרת תביעתה - בסך 125,000 ₪.

התוצאה הגם שהטענה העובדתית של התובעת התקבלה, הרי שמן הטעמים המפורטים בסעיף 20 לעיל התוצאה האופרטיבית היא שבסיכומה של ההדיינות דנן אין חבות כספית בין בעלות הדין.

בבסיס בקשת האישור ניצבת טענת המבקש כי המשיב, אשר הינו תאגיד רשום המעניק שירותים של יישור שיניים והלבנת שיניים, פעל בנגוד לחוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח - 1988 (להלן: "חוק השויון"), ובנגוד לתקנות שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), התשס"ג – 2013 (להלן: "תקנות השויון"), בכך שלא פירסם את התאמות הנגישות שבוצעו באתר האנטרנט, לא פירסם הצהרת נגישות וכן לא פירסם את פרטי רכז הנגישות כנדרש.

מעבר לתיקון אתר האנטרנט של המשיב הוא גם חידד את הנהלים בקרב עובדיו בכל הקשור לאיסור אפליה, למתן שירות שוויוני, לפירסום התאמות הנגישות, ולאופן בו יש להבטיח הנגשה מלאה של השרות באמצעות אתר האנטרנט בהתאם לדין.

...

על רקע האמור לעיל, ובטרם המשיב הגיש תשובתו, הסכימו הצדדים משיקולי יעילות וחיסכון זמן שיפוטי, לסיים את הליכי אישור התובענה כייצוגית, בדרך של הגשת בקשת הסתלקות משותפת ומוסכמת, בכפוף לכך שהמשיב יקפיד לפרסם באופן שוטף ועדכני באתר האינטרנט את התאמות והסדרי הנגישות וכן להנגיש את אתר האינטרנט בהתאם להוראות הדין.

הוצאות, גמול ושכ"ט עו"ד: הצדדים מסכימים וממליצים כי בתוך 30 ימים ממועד פסק הדין המשיב ישלם סך של 9,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

בנסיבות אלו ולאור האמור לעיל, מצאתי לנכון להפחית את סכום הגמול ושכר הטרחה ולהורות כי סכום הגמול למבקש יעמוד על סך של 1,500 ₪, וסכום שכר הטרחה לב"כ המבקש יעמוד על סך של 3,500 ₪ בצירוף מע"מ. סוף דבר: מאושר בזאת הסדר ההסתלקות שהוסכם בין המבקש למשיב בכפוף לאמור בסעיף 11 לעיל.

לפיכך, הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נמחקת, ותביעתו האישית של המבקש נדחית.

המשיב ישלם גמול למבקש בסך של 1,500 ₪ ושכ"ט לב"כ המבקש בסך של 3,500 ₪ בצירוף מע"מ. החיובים הכספיים יבוצעו במועדים כמוסכם לעיל.