אפליה בכניסה למועדון על בסיס הזמנה

חזקות אלו נקבעו על מנת להקל על הטוענים לאפליה להוכיח טענותיהם, שכן, מטבע הדברים, אפליית אדם על בסיס קבוצת השתייכותו מתבצעת במחשכים ועל כן קיים קושי בהוכחתה (ראו דברי ההסבר להצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות צבוריים (תיקון מס' 2 חזקת הפליה), התש"ע – 2010, ה"ח 334; ראו גם פסקה 15 לפסק דינה של כב' השופטת ט' לוי-מיכאלי בתא"מ (ת"א) 20240-01-13 קיס נ' ממון (15.12.2014)).

מהסרטון עולה כי עוד טרם נודע למועדון כי התובע הוא ערבי, נאמר לו על ידי הרשמנית כי הכניסות הן על בסיס רשימת מוזמנים או על ידי הזמנה מיחצ"ן. מייד עם תחילת הסירטון (דקה 00:05) ניתן לשמוע את הרשמנית אומרת לתובע, כי הכניסה הנה רק לפי רשימות או מסרונים.

...

אני מקבלת את גרסת הנתבע 2 בנוגע לאי שמירת מצלמות האבטחה, והסברו, כי סבר כי יש בידו זמן מספיק לקבל תיעוד זה, אף כי בפועל התברר כי התיעוד נשמר למשך פרק זמן קצר יותר, מקובל עלי.

נוכח כל האמור, דין התביעה להידחות.

ערעור על פסק הדין נדחה, לרבות חיובו שם בהוצאות בסך 12,000 ש"ח. במסגרתו, התייחס בית המשפט המחוזי בתל אביב לשאלת ההוצאות וקבע את הדברים הבאים: "בשולי הדברים אציין, כי בית המשפט קמא לא דחה את התביעה, בשל היותו של התובע תובע סדרתי על פי החוק. עצם העובדה שהתובע הוא תובע סדרתי, איננה מובילה לדחיית תביעות שהוא מגיש, כאשר מוכחת עילת תביעה ראויה. בית המשפט קמא, אזכר את היותו של התובע תובע סדרתי, על מנת לנמק מדוע יש לחייבו בהוצאות משפט הולמות, כאשר תביעתו נדחית וכאשר נמצא כי אין בה ממש. לא מצאתי לנכון להתערב גם בנוגע לסוגיית ההוצאות" (ע"א 3909-11-16 (ת"א) קיס נ' א.ס קוביס בע"מ ואח' (7.12.2017)).

באותו פסק דין כתב השופט ס' ג'ובראן: "תופעת הסלקציה בכניסה למועדונים על בסיס מאפיינים אסורים כמין, מוצא וגזע מעידה, בראש ובראשונה, כי טרם מוגרה ההפליה מארצנו. עצם תופעת קיומם של סלקטורים וסלקטוריות, שכל תפקידם לסנן את קהל המבלים ולבחור את אלו הנתפסים כ"ראויים", לרוב על בסיס תפישות סטריאוטיפיות (בשונה ממאבטחים המונעים כניסה רק על בסיס חשש מהתפרעויות) הנה תופעה מטרידה, וספק בעיני אם זו יכולה להמצא מוצדקת, למעט במקרים נדירים.

לאור דלותו של הסירטון ואי-זימון עדים שהיה באפשרותן לזמן, אין מקום להסתפק בעדויותיהן של התובעות בלבד על מנת לקבוע כי בעבר ננקט כלפיהן יחס משפיל מצד עובדי הנתבעת ולהסיק מכך על הסיבה למניעת כניסתן למועדון בליל הסילבסטר.

...

מאחר ונסיבות "הפעם הראשונה" היוו, כך השתמע, את הרקע לתביעה קודמת, הרי בכל הנוגע לתביעה שבפנינו - המסקנה מעדותה של ג'ולי הינה כי תמיד - למעט בליל הסילבסטר - בילו התובעות במועדון ביחד עם חבריהן.

התוצאה משלא הוכיחו התובעות כי הנתבעת נקטה כלפיהן הפליה, כמובנה בחוק איסור הפליה, דין התביעה להידחות.

אשר על כן, הנני דוחה את התביעה ומחייב את התובעות (ביחד ולחוד) לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 4,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק.

המועדון עובד על בסיס של הזמנות מראש למסיבות של יחצ"נים ושל אנשים פרטיים והכניסה אליו היא למוזמנים בלבד.

המועדון מעולם לא מנע את כניסתם של אנשים על בסיס מוצא, גזע, צבע עור או דת, וקהל המבלים אשר פוקד אותו מיגוון מאוד, כך שהטענה להפליה היא מופרכת.

...

לפיכך דינה של התביעה האישית נגד הנתבע 2 להידחות.

לאחר ששקלתי את השיקולים הרלוונטיים, אני מורה כי כל אחד מהתובעים יפוצה בסך של 7,000 ₪ עבור כל אחד משני האירועים.

סיכום התביעה נגד הנתבעת 1 מתקבלת בחלקה ואילו התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.

מי שלא הוזמן ולא הופיע ברשימת המוזמנים נידרש להמתין תוך שהוסבר לו שיתכן וכניסתו תתאפשר מאוחר יותר "על בסיס מקום פנוי" - מקום שלא היה בעת שבקש התובע להכנס למועדון; דברים אלו הוסברו אף לתובע אך זה בחר לעורר פרובוקציות ומשעשה כן נימסר לו כי כניסתו לא תותר; משהלין על כך התובע ומנהל הנתבעת נקרא על מנת לדבר עמו, בחר התובע לעזוב המקום מאחר וידע שלאחר שיחה זו כניסתו תותר; התובע הוא "תובע סדרתי" שהגיש למעלה מ- 150 תביעות דומות בהן טען לאפליה אסורה.

...

מכל מקום, אני סבור כי גם אם טענות התובע לעניין מקרה זה מעלות תהיות, אין במקרה זה כדי ללמד על הכלל.

לאור האמור, ממכלול הנימוקים והראיות שפורטו לעיל ומהתרשמותי מהסרטונים והעדויות אני קובע כי התובע לא זכה לייחס מפלה ולבטח שלא עמד בנטל להוכיח אפליה.

סוף דבר: התביעה נדחית.

בית משפט קמא מצא לדחות את טענת המבקשות לפיה המשיבים לא היו רשומים ברשימת המוזמנים שנמצאים בכניסה לבר אצל המארחת וקבע: "הנתבעות (המבקשות – ח.ו.ו.) אסרו את כניסת התובעים (המשיבים – ח.ו.ו.) לבר, זאת לאחר שנרשמו לרשימת המוזמנים מבעוד מועד על ידי היחצ"ן מטעם הבר – כאשר זה לא הציג בפניהם שאין להזמין מקום לעמידה בבר בשל הסיבה שהנו על בסיס מקום פנוי בעת הגעה לבר. זאת ועוד היחצ"ן אישר כי הכניס את התובעים וחברותיהם לרשימת המוזמנים, לכן לא הייתה סיבה לא להכניס את התובעים.". בית משפט קמא מצא גם לדחות את טענת המבקשות לפיה לא היה מקום בבר באותה העת כתוצאה מהגבלות הקורונה של הממשלה וקבע: "בדיון שהתקיים ביום 20.12.2021 הציגו התובעים לפני סירטון בו רואים את התובע מצלם את כניסת הבר ובו נכנסים אנשים גברים ונשים כאחד ללא כל הגבלה לאחר הסרוב של הבר להכניס את התובעים בכניסה. יש לציין כי בסירטון לא רואים אם יש רשימת מוזמנים או שהתור מתעכב כדי שהמארחת תיבדוק אם האנשים אכן ברשימות, אלא רואים את האנשים נכנסים לבר ללא כל הגבלה.

בהמשך הוסיף והתייחס בית משפט קמא גם לתכתובת של החברה עם מר אלי ****י, שצורפה לתביעה, וקבע: "חברה היתקשרה עם אלי ****י אשר טען כי דיבר עם המאבטח בכניסה והמאבטח אמר כי התובעים לא ניכנסו בגלל הגיל שלהם, מכך יוצא כי בנות באותו גיל של התובעים יכנסו למועדון, אך בנים באותו הגיל של התובעים לא היו נכנסים למועדון. יצוין, כי אלי ****י היה בבר באותה העת ונראה כי יש לו קירבה למקום כאשר דיבר עם המאבטח, יצא מהבר, ניכנס לבר והיה יכול להשפיע על הכנסתם של התובעים לבר, ולכן הוא בגדר שלוח של הנתבעות.". בהמשך, זקף בית משפט קמא לחובת המבקשות את העובדה כי לא השכילו לזמן את מר אלי ****י לעדות לצורך סתירת החזקה כי אין להן כל קשר אליו.

לסיום קבע בית משפט קמא כי : "אין להיתעלם מעדות עד הנתבעות, אשר אישר מפורשות בדיון, כי זהו הנוהל לפיו, רק מעל גיל מסוים ניתן להכניס מבלים לבר. אף ששיקולי העד במקום מונחים, דומה כי פראקטיקה זו אינה הולמת את הוראות החוק, האוסרים מפורשות הפליה על בסיס גיל, בייחוד כאשר דומה כי הדבר משולב עם הפליה על בסיס מין, שכן בנות באותו גיל – הוכנסו למקום ללא כל קושי, וכאשר "רשימת המוזמנים" משמשת כתרוץ ואמתלה לאי הכנסת התובעים.

...

פסק דינו של בית משפט קמא הינו מנומק ומפורט ולא שוכנעתי כי מדובר בקביעות המתבססות על תחושות גרידא כי אם על טענות וראיות אשר הובילו את בית משפט קמא למסקנות אליהן הגיע.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

משכך, הבקשה נדחית.