טענות הצדדים
התובע טוען, כך:
- הוא עלה מהונגריה ולא שולט בשפה העברית באופן מלא ושלם;
- מצבו הכלכלי אינו טוב, והוא חיפש בשעתו עבודה, גם אם מדובר בעבודה שמשלמת שכר מינימום;
- ביום 25.6.2020 הוא הגיע למשרדי הנתבעת כדי לחפש עבודה, ביחד עם הבן אנדריאס.
]
"חובה זו במסירת מידע מלא ומעודכן, וביידוע העובד העומד בפני פרישה על האפשרויות העומדות בפניו, היא חלק בלתי נפרד לטעמנו מחובות תום הלב וההגינות בהן מחויבת המדינה כלפי עובדיה בכובעה הכפול - הן כמעסיקה, והן כאחראית -כלפיהם על יישומו של חוק הגימלאות כמרכיב משמעותי בבטחונם הסוצאלי (ומכוח קל וחומר בהיתחשב במעמדה הצבורי). הצורך ביידוע אף מקבל משנה תוקף בעינייני בטחון פנסיוני, נוכח פערי המידע והמומחיות והשלכותיה המשמעותיות של הגימלה על חיי האדם."
יתר על כן, במסגרתם של יחסי עבודה חלה חובת תום הלב באופן מוגבר.
]
על הזכות לשויון בכלל ולשוויון בעבודה בפרט, לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, יפים דבריה של סגנית הנשיא, כב' השופטת אלישבע ברק בעיניין פלוטקין, שציינה את הדברים הבאים, כדלקמן: "... אלא שכיום, לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחרותו עלתה הזכות כיתה, היא כיום זכות חוקתית. לא נראה לי כי ניתן לדבר על כבוד וחירות לאדם ללא שויון ושויון בעבודה על אחת כמה וכמה. חלק ניכר מחיינו אנו מבלים בעבודה והפליה והשפלה אין להרשותן במקום העבודה"[footnoteRef:9].
]
בהמשך לאמור לעיל, נקבע בסעיף 2(א) לחוק שויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן: "חוק שויון הזדמנויות"), כך:
"(א) לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טפולי פוריות, טפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, מקום מגוריהם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה:
...
מנגד, הנתבעת התכחשה לכלל טענות התובע וטענה כי דין התביעה להידחות במלואה.
הנתבעת טוענת, כך:
- דין התביעה כנגדה להימחק על הסף, ובין היתר בשל היעדר עילה, היעדר יריבות וחוסר תום-לב משווע מצד התובע;
- חלק ניכר מטענות כתב התביעה מופנות כנגד בא-כוח הנתבעת, שאינו בעל דין, ונדמה כי בא-כוח התובע הפך את הסכסוך ביניהם לסכסוך אישי, ויש להצטער על כך;
- בהתנהלותה של הנתבעת לא נפלו כל כשלים, ובוודאי שלא כשלים חמורים, וכל מטרת טענותיו של התובע הן ליצור 'יש מאין' ולהוציא ממנה כספים שהתובע אינו זכאי להם, והכל מתוך חמדנות שאינה יודעת שובע;
- במעמד החתימה על ההסכם עם התובע, ביום 25.6.2020, הובהר – הן לבנו והן לו – כי היא אינה מתחייבת לשבץ את התובע בעבודה, וכי שעות העבודה שהוא ישובץ בהן יהיו בהתאם לצורך, ואם הן יסופקו בפועל על ידי בית חולים רמב"ם;
- השיחה הנטענת בין באי הכוח סולפה.
]
לאור כך, אנו סבורים כי לכל היותר, התובע זכאי לפסיקת פיצוי לא ממוני מכוח הפרת הוראות חוק שוויון זכויות בעבודה, וכן פסיקת פיצוי מכוח הפרת הוראות חובת תום-הלב, בעת קבלתו לעבודה.
לשיטתנו, לאור כלל השיקולים שפירטנו דלעיל במהלך פסק הדין, ואף לאור סכומי ועילות כתב התביעה שנזנחו בחלקם, אנו סבורים כי התובע זכאי לפיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין ההפרה הראשונה, ולפיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין ההפרה השנייה, קרי – לסך של 20,000 ₪ במצטבר.
סוף דבר
לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל בחלקה, ועל הנתבעת לשלם לתובע סך של 20,000 ₪ בגין הפרת חובת-תום הלב ובגין אפליה מחמת גיל.
