אפליה בהריון בקבלה לעבודה

הלוא היא עילת הפליה בקבלת נשים לעבודה, בשל היותן בהריון, שהיא "הפליה אסורה ופסולה המנוגדת לעיקרון השויון"#_ftn90; האנטרס הצבורי במיגור הפליית נשים בעת היותן בהריון בקבלה לעבודה#_ftn91; ההיבט הצבורי של מכשיר התובענה הייצוגית ביצירת ציפייה "לאכיפה אפקטיבית של הכללים המשפטיים על מקבלי ההחלטות בחברה"#_ftn92, כאשר האכיפה הציבורית גוברת ו"אפקט ההרתעה גדול כאשר מדובר בקבוצה ולא בתובע בודד"#_ftn93 .

...

אשר על כן הערעור מתקבל, באופן שניתן בזה צו לתפיסת חומר מחשב שברשות החברה הנתבעת, לצורך הליך אישור התובענה כתביעה ייצוגית.

השופט יגאל פליטמן מסקנתה האופרטיבית של חברתי השופטת נילי ארד בדעתה רחבת היריעה מקובלת עלי.

סוף דבר הערעור מתקבל כאמור בחוות דעתה של השופטת נילי ארד.

(1) לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או הישתלמות מקצועית, או תשלום פצויי פיטורים – אם קבע המעסיק לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים; מכאן, כי סעיף 2(א) לחוק קובע את הנורמה של איסור הפליה מחמת הריון, וזאת, בקשר לסיום העבודה או קבלה לעבודה, ואילו סעיף 9 לחוק קובע כי נטל ההוכחה על המעסיק להראות כי פעל שלא בנגוד להוראות סעיף 2 לחוק בתנאים הנקובים בו. אלא שבכך לא סגי, שכן במובחן מחוק עבודת נשים הקובע איסור מוחלט על פיטורי עובדת בהריון, על העובד הטוען לאפליה לפי חוק שויון הזדמנויות להניח תחילה תשתית ראייתית ולו לכאורית לביסוס אותה אפליה נטענת.

...

לנוכח כל המפורט, לא מצאנו כי עמותת עזר מציון הפלתה את התובעת באי קבלתה לעבודה מחמת הריונה ולפיכך דין התביעה כנגדה להידחות.

עדותה של הגב' מאירוביץ הייתה מהימנה ולפיכך מצאנו לדחות את תביעתה של התובעת ברכיב זה. סוף דבר העירייה תשלם לתובעת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אבדן הכנסה בתקופה המוגנת והודעה מוקדמת סך 11,224 ₪; פיצויי פיטורים סך 3,485 ₪; דמי הבראה סך 1,380 ₪; פדיון חופשה סך 1,620 ₪; פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה סך 1,400 ₪; פיצוי ללא הוכחת נזק סך 7,000 ₪; סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלומם בפועל.

התביעה כנגד עמותת משיבים ועמותת עזר מציון- נדחית.

בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפניי ביום 19.05.15, הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירה של איסור אפליה מחמת הריון בקבלה לעבודה, עבירה לפי ס' 2 (א), 15(א) ו- 16 לחוק שויון הזדמנויות בעבודה.

...

בנסיבות התיק דנן, לא ראיתי לחרוג ממדיניות זו. בנוסף, לנוכח נסיבותיו האישיות של הנאשם ובעיקר נוכח הסבריו, אותם ראיתי לאמץ, כי ביצע את העבירה מתוך מחשבה והבנה מוטעית של החוק, ולא מתוך רצון להשיא לעצמו רווח אישי או כלכלי כלשהו, סבורני כי מן הראוי להקל בעונשו.

לאור כל האמור לעיל, סבורני כי מתחם הענישה ההולם בנסיבות המקרה צריך לנוע בין 10% ל- 30% מסכום מחצית הקנס המקסימלי, היינו, 7,530 ₪ עד 22,590 ₪.

בדעתי להיעתר לבקשת המאשימה ולהשית על הנאשם עונש נוסף של חתימה על התחייבות להימנע מעבירה, בהתאם לסעיף 72 לחוק העונשין.

אין חולק כי זוהי הפעם הראשונה בה מורשע הנאשם בעבירה מושא כתב האישום.

לאור האמור לעיל, ומשהחלטתי להטיל על הנאשם, בנוסף על הקנס הכספי גם עונש של קנס מותנה ע"י חיובם לחתום על התחייבות להימנע מעבירה, הנני גוזר עליו את העונשים הבאים: (1) קנס בסך 10,000 ₪.

לאור האמור, מקובלת עלינו העמדה המוצאת ביטוי בעמדת הנציבות ובטענות התובעת, לפיה הסרת מועמדותה של התובעת לתפקיד קופאית בשל היותה בהיריון, היא הפליה פסולה האסורה על פי סעיף 2 לחוק שיויון הזדמנויות בעבודה.

...

לאור האמור, מקובלת עלינו העמדה המוצאת ביטוי בעמדת הנציבות ובטענות התובעת, לפיה הסרת מועמדותה של התובעת לתפקיד קופאית בשל היותה בהיריון, היא הפליה פסולה האסורה על פי סעיף 2 לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה.

שאלת הפיצויי משמצאנו כי הנתבעת עברה על הוראת איסור ההפליה שבסעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, זכאית התובעת לפיצוי בהתאם לסעיף 10 לחוק.

סוף דבר לאור האמור, התביעה מתקבלת.

(1) קבלה לעבודה; (2) תנאי עבודה; (3) קידום בעבודה; (4) הכשרה או הישתלמות מקצועית; (5) פיטורים או פצויי פיטורים; (6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מהעבודה" איסור האפליה לפי חוק השויון אינו חל רק על כוונה מפורשת של המעסיק, אלא גם על מעשים שתוצאתם האובייקטיבית גורמת לאפליה (בג"צ 104/87 ד"ר נעמי נבו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מד(4) 749 (1990)).

היתנהלות מפלה זו הסבה לתובעת, בין היתר, נזקים לא ממונים, עוגמת נפש של ממש ופגיעה בכבודה כמי שביקשה להשאר במעגל העבודה בתקופת הריונה ולממש את זכותה לעבוד – זכות המגלמת בתוכה הן את הזכות למינימום פרנסה והן את הזכות לסיפוק, הגשמה עצמית ותחושת ערך (ר' ע"ע (ארצי) 326/03 מדינת ישראל נגד ילנה צ'פקוב (20.2.06)).

...

בהתחשב בכלל נסיבות הענין מצאנו לפסוק לזכות התובעת פיצוי בסך 40,000 ₪ בגין נזק לא ממוני בהתאם לחוק שוויון.

סוף דבר – התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, את הסכומים שלהלן (נקובים בערכי ברוטו): פיצוי בגין הפסד השתכרות בסך 18,700 ₪.