אפליה בבקשה למעצר עד תום ההליכים

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו עד תום ההליכים.

על כך יש להוסיף, כי אין בסיס לטענת ההפליה בנושא המעצר, משלא הוגש כתב אישום נגד בת הזוג, וממילא גם לא הוגשה כל בקשה למעצרה.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל.

סוף דבר: אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב (בפעם שנייה) מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה), מעצרים התשנ"ו-1996 החל מיום 1.11.2023 בתשעים יום או עד למתן פסק דין בתפ"ח 4871-11-22 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.

יחד עם זאת, העובדה שהעורר הוא תושב הרשות אינה חזות הכל ואינה חוסמת את הדרך בפני בחינה עניינית של חלופה שתשיג את מטרת המעצר תוך צימצום הפגיעה בו. יפים לעניין זה דברי בית המשפט שנאמרו בבש"פ 3616/23 אחמד מחארזה נ' מדינת ישראל (29.05.2023) שם נקבע כי: "אף שאין מקום להפלות בין נאשמים שונים, יש מקום להביא בחשבון ביחס לכל אחד מהם את מכלול הנסיבות הרלוואנטיות, ביחס לאפשרות להמיר את מעצרם מאחורי סורג ובריח בחלופה אחרת. בהקשר זה קבעה הפסיקה זה מכבר כי יש משמעות לכך שהנאשם שכנגדו מוגשת בקשה למעצר עד תום ההליכים הוא תושב הרשות הפלסטינאית (ראו למשל: בש"פ 3656/23 חריס נ' מדינת ישראל, פסקות 10-9 [פורסם בנבו] (24.5.2023)). זאת מאחר שעובדה זו משליכה על מידת היכולת למנוע את המסוכנות הכרוכה בשחרורו לחלופת מעצר, וכן מקימה חשש אנהרנטי מפני המלטות (ראו למשל: בש"פ 6781/13 קונדוס נ' מדינת ישראל, פסקות 8 ו-11 [פורסם בנבו] (4.11.2013) (להלן: עניין קונדוס); בש"פ 4253/17 דבש נ' מדינת ישראל, פסקה 13 [פורסם בנבו] (18.6.2017); בש"פ 71/21 חטיב נ' מדינת ישראל, פסקה 4 [פורסם בנבו] (13.1.2021)). יחד עם זאת, הכלל הקבוע בדין לפיו יש לבחון אפשרויות נוספות ולא להורות על מעצר אם ישנה חלופה מידתית יותר שתשיג את מטרות המעצר, חל גם כאשר מדובר בתושב יהודה ושומרון (ראו למשל: עניין קונדוס, פסקה 9; בש"פ 873/14 קנדיל נ' מדינת ישראל, פסקה 23 [פורסם בנבו] (10.2.2014); בש"פ 1490/21 אלפקיה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 [פורסם בנבו] (4.3.2021)).  לכן, על בית המשפט לבחון, גם במקרה של תושב יהודה ושומרון, האם ישנן דרכים שעשויות לאיין את הסיכונים העקריים אותם נועד המעצר למנוע. במקרה של המבקש, הסיכונים הללו הם חשש מפני המלטות מאימת הדין וכן מפני ביצוע עבירות רכוש נוספות. ישנם מקרים בהם ניתן לאיין סיכונים כאלה למשל באמצעות הפקדה כספית על ידי הערבים, שתחולט אם המבקש לא יתייצב לדיונים או יפר הוראה אחרת של בית המשפט וכיוצא בזה (ראו: עניין קונדוס, פסקה 14; בש"פ 1057/23 אבו קבטייה נ' מדינת ישראל, פסקה 11 [פורסם בנבו] (27.2.2023) (להלן: עניין אבו קבטייה)). " (ההדגשות אינן במקור – א.ט).

...

בנסיבות ענייננו, אני סבור כי ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחרותו של העורר פחותה.

על יסוד מקבץ האמור, אני מורה על שחרורו של העורר בתנאים הבאים שיעמדו בתוקפם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו: א. הפקדת ערובה כספית בסך 10,000 ₪ במזומן להבטחת התייצבותו של העורר להליכים הפליליים המתנהלים נגדו בתיק זה. ב. ערבות צד ג' של שני ערבים אזרחי ישראל ע"ס 20,000 ₪ כל אחד להבטחת התייצבותו של העורר להליכים הפליליים נגדו בתיק זה. ג. העורר יימנע מיצירת כל קשר, בין במישרין ובין בעקיפין עם מי מהמעורבים בפרשה מושא כתב האישום.

בקשת המדינה (מח"ש) להורות על מעצר המשיב עד לתום ההליכים נגדו, בגין מעורבות בבצוע עבירות של סחר בתחמושת שנגנבה ממשטרת ישראל רקע כנגד המשיב, ושניים אחרים הוגש כתב אישום המייחס לו ריבוי עבירות של סחר בנשק, לפי סעיף 144(ב2) וסעיף 29 לחוק העונשין התשל"ז-1997; ריבוי עבירות של נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק וריבוי עבירות של החזקת תחמושת, לפי סעיף 144(א) לחוק וקשירת קשר לבצוע פשע, לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק, לצד בקשה למעצרו עד תום ההליכים.

מנגד, לא מצאתי ממש בטענתו של ב"כ המשיב, אשר חזר וטען לאפליה לא מוצדקת בין עניינו של משיב זה לבין משיב 2.

...

לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים והנתונים שהוצגו בפניי מצאתי לקבוע כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב משמעותית אך ניתנה יהיה לאיינה במידה הנדרשת באמצעות חלופת מעצר הדוקה הכוללת מעצר בתנאי איזוק, ופיקוח המפקחים המוצעים.

גם אם אצא מנקודת מוצא מחמירה שהמסוכנות הנשקפת מהמשיב משמעותית וגבוהה, אני סבורה שבהינתן נסיבותיו, נסיבות מעשיו וחלקו בפרשה בצירוף איכות הפיקוח האנושי ותוספת תנאי איזוק כדי להשיג כנדרש את מטרות המעצר.

אשר על כן, אני מורה על העברת המשיב למעצר בתנאי איזוק בתנאים הבאים: המשיב ישהה בתנאי מעצר בית מלא באיזוק בביתו ובפיקוח רציף ולסירוגין של הוריו ודודותיו.

בקשת מעצר עד תום ההליכים של המשיב כנגדו הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות נשק, ירי מנשק חם, חבלה בכוונה מחמירה, שוד והפרת הוראה חוקית.

ראה גם הקביעה כי "עקרון השויון בין נאשמים אינו עקרון על" (בש"פ 3543/15 מ"י נ' כהן) וכן הקביעה כי "התלבטתי לא מעט בסוגית ההפליה אך ...נוכח המסוכנות המובהקת הנגזרת ממעשי האלימות הקשים המיוחסים לעורר, אין בה כדי להכריע את הכף". ראה גם הקביעה כי "לא בכל מקרה גוברת טענת האפליה על האנטרס הצבורי. יתכנו מקרים בהם על אף שחלק מהנאשמים שוחררו לחלופת מעצר, אין בכך כדי להוביל למסקנה כי יש להורות על חלופת מעצר אף ליתר הנאשמים" (בש"פ 8347/16 פלוני נ' מ"י).

...

ראה גם הקביעה כי "עיקרון השוויון בין נאשמים אינו עיקרון על" (בש"פ 3543/15 מ"י נ' כהן) וכן הקביעה כי "התלבטתי לא מעט בסוגית ההפליה אך ...נוכח המסוכנות המובהקת הנגזרת ממעשי האלימות הקשים המיוחסים לעורר, אין בה כדי להכריע את הכף". ראה גם הקביעה כי "לא בכל מקרה גוברת טענת האפליה על האינטרס הציבורי. יתכנו מקרים בהם על אף שחלק מהנאשמים שוחררו לחלופת מעצר, אין בכך כדי להוביל למסקנה כי יש להורות על חלופת מעצר אף ליתר הנאשמים" (בש"פ 8347/16 פלוני נ' מ"י).

" לסיכום טענה זו- לא הוכחה שרירות; קיים פער ראייתי משמעותי; נוכח רף האישום, המסוכנות הניכרת, והפרת התנאים- אין בטענה להטות הכף.

משכך, אני קובע קיומן של ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב.

בקשת מעצר עד תום ההליכים של המשיב 4 כנגדו הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא כדין ולא לצריכה עצמית.

ראה גם הקביעה כי "לא בכל מקרה גוברת טענת האפליה על האנטרס הצבורי. יתכנו מקרים בהם על אף שחלק מהנאשמים שוחררו לחלופת מעצר, אין בכך כדי להוביל למסקנה כי יש להורות על חלופת מעצר אף ליתר הנאשמים" (בש"פ 8347/16 פלוני נ' מ"י).

...

ראה גם הקביעה כי "לא בכל מקרה גוברת טענת האפליה על האינטרס הציבורי. יתכנו מקרים בהם על אף שחלק מהנאשמים שוחררו לחלופת מעצר, אין בכך כדי להוביל למסקנה כי יש להורות על חלופת מעצר אף ליתר הנאשמים" (בש"פ 8347/16 פלוני נ' מ"י).

לאור האמור, אני קובע קיומן של ראיות לכאורה בעוצמה תקינה, ודאי לשלב דנן, בעבירות המיוחסות למשיב 4.